לא לשדר פחד מול ספרד

הבוקר קראתי כתבה על נבחרת ישראל לקראת המשחק נגד ספרד, והיה בה ציטוט שאותי מאוד הרגיז: "אם נעלה במערך התקפי שתורגל – ליאור רפאלוב, דור מיכה, טל בן חיים וערן זהבי – אז נישאר חשופים מאחור. זה יותר מדי התקפי ובמצב כזה נוכל לחטוף ולקבל בראש".

אמנם אני לא מבין גדול בכדורגל, אבל בספורט אני כן, וכששחקנים אומרים דברים כמו "אנחנו נחטוף בראש" או שמערך התקפי זו טעות, קודם כל זה משדר ליריב שאתה מפחד ממנו. אני מבין מול מי הם משחקים, שזו לא נבחרת כמו מקדוניה או ליכטנשטיין. ספרד היא אחת מהנבחרות החזקות בצמרת העולמית ומדינה עם עבר כדורגל מרשים ביותר.

הנבחרת באימון(צילום: נדב צנציפר)

אבל מנגד, אם נבחרת ישראל כן תעלה במערך ההתקפי שתורגל וכן תשחק, קודם כל זה ישדר מסר שהשחקנים באו להילחם על כל כדור, על כל מהלך, על כל מצב, גם אם הם יספגו - ואני מקווה שלא. אבל לבוא ולתת מלחמה זה דבר שמראה על אופי שיש לשחקנים, שהם לא מוותרים מראש. ואם המערך ההתקפי יעבוד וכן נגיע למצבים שרצינו וכן נאיים על השער, זה יכול לעזור למשחקים הבאים.

בספורט שאני בא ממנו, אופניים, יש רוכב אחד בשם פטר סאגאן. בכל מרוץ הוא בא להילחם על הניצחון, לא משנה מה המרחק או כמה קשה המרוץ. הוא יילך על כל הקופה גם אם לפעמים הוא לא יסיים ראשון. ככה הוא התחיל את הקריירה שלו, כאחד שלוקח סיכונים והולך על מהלכים שלפעמים נראים תמוהים. אבל היום הוא אלוף עולם פעם שנייה ברציפות. אני לא אומר עכשיו שאם הנבחרת תתחיל לשחק התקפי בכל משחק תוך כמה שנים היא תהיה בפסגה, אבל יתחיל פה איזה תהליך שיראה שהנבחרת שלנו פה כדי להישאר.