אוהדי בית"ר, בואו נהיה מאוחדים

אין שחקן כדורגל שלא יגיד לכם שלשחק בטדי זאת חוויה אחרת, והמשפט הקבוע אומר שהקהל של בית"ר הוא הפקטור הנוסף שגורם לקבוצות רבות להשאיר את הנקודות בירושלים. אך אותו קהל גם דואג לכך שבית המשפט ייקח את הנקודות הללו בחזרה בעמלה של כמה מאות אלפי שקלים שיוצאים מכיסו של אלי טביב.

הקהל מהבירה צריך להתעורר ולראות מה קורה מסביב עם הקהלים האחרים בארץ. הקהל הבאר שבעי שבאמת עשה את השינוי הכי גדול בשנים האחרונות, מקהל שהיה ממלא טריבונה אחת בווסרמיל הישן לצבא האדום שפוקד את טרנר. אותה השפעה גם נתן סמי עופר לאוהדי מכבי חיפה. נכון, לחיפאים היה קהל גם בקריית אליעזר, אבל ההיכל החדש נתן להם את היכולת להראות את התצוגות שלהם בכל משחק בית.

הקהל הבית"רי(צילום: עוז מועלם)

אצל בית"ר הסיפור הוא שיש לה אצטדיון מכובד ומשופץ שלא מבייש את השניים שמוזכרים למעלה, אבל לא תמיד הוא מצדיק את גודלו. מספר המנויים מזכיר קבוצות בליגה הלאומית, ובמשחקים נגד קבוצות קטנות אפשר לפתוח רק יציע אחד, וגם זה לפעמים יותר מדי. מבחינת כמות, לאוהדי בית"ר אין שום בעיה לגרום לטדי להיות מלא עד אפס מקום בכל משחק, אז למה הם לא מגיעים?

שורש הבעיה נובע כנראה מיושבי היציע המזרחי והיציע המערבי. המזרחי ידוע כמקום מושבה של הלה פמיליה, הגרעין הקשה. לא תמיד אני מסכים עם דרכי הפעולה שלהם, אך צריך גם להגיד את האמת, שלולא הם אצטדיון טדי היה הופך לאולם ספרה שקט, והתמיכה שלהם במשחקי החוץ גורמת לשחקני בית"ר להרגיש כאילו הם משחקים בירושלים מול 30 אלף איש.

מנגד עומדים "המערבי", היציע המשפחתי והמתון אשר מגיע למגרש כדי לצפות במשחק ולפצח גרעינים במשך 90 דקות. כולם מאשימים אחד את השני במצבה של בית"ר, צד אחד רק מקלל וצד שני לא מעודד. לשני הצדדים יש מקום במגרש הכדורגל. יושבי "המזרחי" היו מגיעים בתור ילדים עם אבא ליציע המערבי וסופגים את התרבות הבית"רית, ויושבי ה"מערבי" אשר מצטרפים בשירה אדירה לקולם של היציע הנגדי בשירים הלא הגזעניים (ויש הרבה כאלה).

בית"ר ירושלים מורכבת משחקנים שבאים והולכים, בעלים שמשקיעים ומוכרים, ורק אנחנו האוהדים נשארים. אז בואו נשים את הגזענות בצד, נתעסק רק בדבר אחד ונגרום לקבוצה להיות מעל הכל.