שחקני הטרקוטה של מכבי חיפה

הטור הזה לא בא לזהות סיבות למצב אליו מידרדרת מכבי חיפה בשנים האחרונות, הוא לא בא לתת עצות או למצוא פתרונות. הוא טור של אכזבה, של תסכול.

השריקה לפתיחת המשחק של מכבי חיפה מול מכבי תל אביב השבוע מצאה את הירוקים ערוכים בשלושה קווים של 4:4:2. קווים שבהם ניצבים שחקנים לובשים ירוק ערוכים כמו חיילי הטרקוטה הניצבים סמוך לקברו של הקיסר הראשון של סין. במיוחד במחצית הראשונה, השחקנים הירוקים היו ניידים ונמרצים באופן הדומה דמיון כואב ומתסכל לחיילי הטרקוטה הניצבים דוממים וקפואים כבר למעלה מ-2,000 שנה. ועל הדשא נעו בזריזות שחקני מכבי תל אביב, עושים ככל העולה על רוחם, ונהנים מטיול של ערב חג בין שחקני הטרקוטה שלא טורחים אפילו להושיט רגל ולנסות להפריע את מהלכי הכדור הפשוטים והיעילים. לא צהוב, לא עבירות, כלום. בוודאי שלא שום דבר הדומה לכדורגל.

מכבי חיפה ביום ראשון(צילום: ראובן שוורץ)

אז אפשר למצוא סיבות ותירוצים, כמו שלושה שחקנים שעלו מהנוער ונאלצו להילחם נגד מכונה משומנת, יקרה ודורסנית. כמו שני הכוכבים בסגל, דמארי ועטר, שיכולים להתמודד עם שחקנים מהסוג שמאייש את ההגנה הלא מבריקה של הצהובים, יושבים על הספסל בעוד שבמגרש ניצבים (תרתי משמע) שחקנים שלא ראויים ללבוש את החולצה הירוקה. כמו הבלם שזה עתה חזר מפציעה ו(שוב) נפצע, סיפור המאפיין יותר מכל את מצבו הפיזיולוגי של הסגל הירוק. כמו מערך הזוי שהפקיר את מרכז השדה לרגליים צהובות.

אבל, שום סיבה לא יכולה להסביר לכאורה את מה שקרה במחצית הראשונה. אם נשתמש בלשונו של דוביד שוייצר ז"ל, זה לא שהמתנגד היה חלש. המתנגד לא היה קיים.

רק משהו אחד טוב יכול לצאת מהביזיון הזה: קלטת יקרה מפז של 45 הדקות הראשונות. אם מאמן עתידי כלשהו במכבי חיפה ירצה להכין מנטלית את קבוצתו למשחק חשוב, שיקרין לשחקניו את 45 הדקות האלה, במלואן. אין כדורגלן מקצועני שיראה את הדקות האלה וירצה להיראות ככה. זו תהיה המורשת החשובה ביותר שישאירו שחקני הטרקוטה במועדון הירוק.