סימונה, נותר פסק זמן אחרון

בתחילת העונה הפועל ירושלים הציבה לעצמה מטרה - הצלחה באירופה. ולכן החתימה מאמן בעל רזומה אירופאי עשיר, שחקני יורוליג לגיטימיים כגון קרטיס ג'רלס, טרנס קינזי , ג'רום דייסון ומעל כולם אמארה סטודמאייר. ללא ספק, הפועל ירושלים עמדה במטרה שלה והגיעה לחצי גמר היורוקאפ. אבל האם זה בזכות סימונה פיאניג'אני? בכלל לא בטוח.

כבר בבניית הקבוצה הוחתמו שחקנים בעלי יכולת אישית גבוהה, דבר שיכול היה להעיד על העתיד. הפועל ירושלים מודל 2016/17 משחקת הרבה יותר בידודים מאשר משחק קבוצתי, ותלויה יותר מדי ביכולת האישית של הגארדים שלה. במקום לשחק משחק קבוצתי של חמש-שש מסירות, או תרגילים כשעושים דאבל-אפ על סטודמאייר עם התנועה החכמה ויכולת המסירה של ליאור אליהו. מחזירים את הכדור אל ג'רלס, דייסון או קינזי שינסו לעשות סל במהלך של אחד על אחד.

פיאניג'אני(צילום: אבי רוקח)

פסק זמן זה אחד הדברים החשובים בכדורסל, ובמיוחד איך שחוזרים ממנו. במשחק נגד אשדוד, במקום להרגיע את השחקנים ולתכנן תרגיל חזרה מפסק זמן, המאמן צעק על השחקנים, דבר שלא יפתור את הבעיה אלא רק יכניס את השחקנים ליותר לחץ.

בעיה נוספת היא חלוקת הדקות הלא נכונה. ניקח לדוגמה את גמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב. סטודמאייר שיחק כמעט כל המחצית הראשונה ולכן לא היה לו אוויר במחצית השנייה, וכך גם רוב שחקני החמישייה הראשונה. סימונה יכול היה לתת לאמארה לשחק בדקות של קולטון אייברסון, ולעומת זאת בדקות של איתי שגב לתת לו לנוח ולאייזיק רוזפלט לשחק. סטודמאייר לא צריך לשחק יותר מ-20 דקות במשחק. נבנתה קבוצה עם קאדר שחקנים רחב לא בשביל ששחקנים ישבו על הספסל. כשהפועל ירושלים שיחקה באירופה הייתה צריכה להיות רוטציה של 11 שחקנים - שישה זרים וחמישה ישראלים.

אליהו מקבל את הכדור במקום הלא נכון. לכן גם הירידה ביכולת שלו. אליהו הוא השחקן הכי משמעותי בקבוצה בליגה הישראלית, וכשהוא לא טוב הקבוצה לא מצליחה. רפי מנקו היה צריך להיות שחקן רוטציה לגיטימי, ומהרגע שעזב רק מוכיח את עצמו באילת, דבר שמראה את הטעות שלא לשתף אותו, וכך גם רוזפלט. הזלזול בליגה הישראלית של אורי אלון עם האמירה "הצלחה באירופה יותר חשובה מהליגה הישראלית" חילחל עמוק לשחקנים ולמאמן, וכך גם הקבוצה נראית.

אני לא יודע אם פיאניג'אני ימשיך בעונה הבאה, אבל להפועל ירושלים יש הרבה על מה לחשוב לגבי העתיד.