מכבי ת"א צריכה לחזור לישראל
האסטרטגיה של העמסת זרים (כולל מתאזרחים), מרביתם לעונה אחת, היא שורש הבעיה של הצהובים. הפתרון: בנייה של קבוצה ישראלית לוחמת עם זרים משלימים ומאמן מקומי שרעב להוכיח את עצמו
השבוע פורסם כי הגארד הסרבי של אלבה ברלין, דראגן מילוסבלייביץ' (27, 1.96 מ'), נמצא על הכוונת של מכבי ת"א. האם הפיתרון לבעיות של הצהובים זה לבנות קבוצה עם תקציב קטן יותר? לא בטוח!
ישנה תמיד השוואה בין תקציב הקבוצה (היכולת לרכוש שחקנים עם איכותיים) לבין הרצון (רמת הלחימה של השחקנים, המחוייבות למועדון, הקשר למדינה אותה הם מייצגים, הקשר לתרבות המקומית וכו') של השחקנים הללו לתת מעצמם כשהם על המגרש. האיזון או המאבק בין שני האלמנטים הללו בין שתי קבוצות שונות כמעט תמיד יחרוץ את גורל המשחק ביניהן.
(צילום: עוז מועלם)
מעניין לראות כי מבין ארבע הקבוצות הראשונות ביורוליג (ריאל, צסק"א, אולימפיאקוס ופנאתינייקוס) רק לריאל יש יחס זרים־מקומיים שלילי, אך יש לה גרעין ספרדי איכותי (יול, רודי, רייס) שרץ יחד כבר כמה עונות. לעומת זאת, בחלק השני של טבלת היורוליג (8 הקבוצות שלא עלו לשלב הבא) רק לפרטיזן בלגרד ולז'לגיריס יש יחס זרים־מקומיים חיובי, והשגת הכרטיס לשמינייה האחרונה היה בהישג ידן. מסקנה: קבוצות שאין ברשותן הכסף לרכוש את השחקנים המעטים שלהם באמת יכולות מוכחות להוביל קבוצות יורוליג – עדיף להן להתרכז ביכולות לחימה (רצון).
אם נסתכל על סדרות הירוליג ועל יחס המקומיים, הרי קל מאוד לנבא את תוצאות ההתמודדויות הללו – צסק"א תמחץ, אולימפיאקוס תיצלח, פנאתינייקוס תזיע והקהל במדריד יריע – ולא בגלל שיש להן תקציבים גדולים יותר, אלא משום שיש להן יותר שחקנים עם רמת רצון גבוהה.
ישנן סיבות למכביר לכישלונה של מכבי ת"א השנה – ניהול רע, 4 מאמנים, פציעות מרובות וארוכות של מספר שחקני מפתח לאורך העונה (שגב, מילר, גאודלוק, אוחיון, סמית', סילי, אלכסנדר), אי התאמה של שחקני מפתח לרוח הקבוצה (ווימס, צירבס, ראד), ירידה בכושרם של שחקני מפתח (סמית', לנדסברג) ועוד ועוד. אך מה שקרה למכבי השנה זה רק סימפטום לאסטרטגיה של הקבוצה זה מספר שנים, המתעלמת לחלוטין מהמסקנה של רצון אל מול תקציב.
האסטרטגיה של העמסתם זרים (כולל מתאזרחים), מרביתם לעונה אחת, כבסיס לבניית קבוצת כדורסל היא כמובן שורש הבעיה. אין ספק שאותה זכייה אחרונה ביורוליג רק העצימה את האסטרטגיה ואיתה, את הסימפטומים שהביאו לקריסתה של מכבי בשנים האחרונות. סגל הקבוצה בעונת 2013/14 היה מורכב מ־10 זרים (7 זרים + 3 זרים "נוספים", קרי מתאזרחים), 2 ישראלים (פניני ואוחיון) ו-2 "נערי פוסטר". קבוצת 2014/15 הייתה מורכבת מ-11 זרים (7 זרים + 4 זרים "נוספים"), קבוצת 2015/16 הייתה מורכבת מ־9 זרים (6 זרים + 3 זרים "נוספים") והקבוצה הנוכחית, שוברת השיאים השליליים, שוב מורכבת מ-11 זרים (9 זרים + 2 זרים "נוספים").
אם שאיפותיה של מכבי ת"א היא זכייה באליפות המקומית והתמודדות בצמרת ביורוליג, ואם היא הגיעה להבנה כי כלכלית אין היא יכולה להתחרות בקבוצות העשירות, הרי שהאסטרטגיה שלה אמורה להיות ברורה - בנייה של קבוצה ישראלית לוחמת עם זרים משלימים (כדוגמת פרטיזן בלגרד וז'לגיריס).
כל עוד מכבי היא הקבוצה הישראלית היחידה ביורוליג, יש לה כמעט "זכות ראשונים" על כל שחקן ישראלי ששואף להגיע לרמות הגבוהות ביותר. שחקנים כמו שון דוסון, כארם משעור, יפתח זיו, שלומי הרוש, יונתן מור, תומר גינת, רפי מנקו, בן אלטיט ואפילו ג'ייק כהן וג'ון דיברתלומאו, שעם האימון הנכון (מאמן ישראלי שמאמין ב"שחקן הישראלי"), יכולים בתוך שנה להפוך לשחקני יורוליג לגיטימיים. חשוב לזכור כי בנייה של קבוצה אחת (כל השחקנים משחקים בכל המסגרות) תחסוך עלויות, תחבר אותה ותיצור תלכיד שיוכל לרוץ יחד מספר שנים.
לגבי זרים? מספר קבוצות יורוליג השנה הוכיחו כי ניתן לצפות מזרים ששיחקו בליגה הישראלית להשתלב באופן מיידי ברמת היורוליג (כוויל קלייבורן ואחרים) – על כן ישנם זרים משלימים טובים ולא יקרים שיכולים לשמש כצוות משלים אידאלי לקבוצה ישראלית לוחמת. שחקנים כמו ג'ף אדריאן, דריל מונרו, קאליף וואייט, מרפי הלוואי, דריון אטקינס, וויל גרייבס, לנדון מילבורן או אפילו שחקנים כמו דניאל טאיס וקולטון אייברסון (בעלי ניסיון יורוליג).
חשוב לציין כי יש להתייחס למתאזרחים כאל זרים לכל דבר. זאת הוכיחו אינספור פעמים כל המתאזרחים למיניהם שבאו והלכו, וראו בנבחרת ישראל כמועקה במקום זכות (ראו ערך: אלכס טיוס ואחרים). על כן, אין לבנות על מתאזרחים כחלק אינטגראלי של קבוצה ישראלית לוחמת, וטוב תעשה מכבי אם לא תחשיב שחקנים כסילבן לנדסברג, ג'ו אלכסנדר, אלכס טיוס וכדומה, כשלד הישראלי של הקבוצה.
אותה אסטרטגיה נכונה גם לעמדת המאמן. כל הישגיה של מכבי ת"א הושגו עם מאמנים ישראלים שהיו בעלי רמת רצון גבוהה. בעידן החדש, לא היה מאמן זר שהביא את מכבי להישגים וסביר להניח שגם לא יהיה – אלא אם ינחת כאן איזה אוברדוביץ'. אז באמת, עזבו אתכם ממילוסבלייביץ' (!)
לפנייה לכתב/ת 
בגאצקיס
צילום: עוז מועלם
מומלצים
