שתף קטע נבחר

בג"ץ השבת והפחדנים שלא רצו להחליט

החלטת העירייה מאוזנת, מצער שבג"ץ צריך להתערב ולנזוף בממשלה שנמנעת מלקבל החלטות - במקום שבו לא הייתה צריכה להיות מלכתחילה

לפני שהכרעת בג"ץ ביחס לפתיחת מתחמי הבילוי והפנאי בת"א-יפו בשבת תהפוך לדו קרב פוליטי, נעשה נכון כולנו אם נבין מה קרה כאן. החלטת בג"ץ המאפשרת לעירייה לממש את סמכותה החוקית ולפתוח מתחמי בילוי ופנאי בשבת היא החלטה מתבקשת. לא רק בשל מהות העניין – סמכותה של עירייה לקבוע את אורחות החיים שלה במסגרת חוקי המדינה - אלא גם בשל הסירוב המתמשך והפחדני של נבחרי ציבור שלנו לקבל הכרעות.

 

בג"ץ לא עשה כאן טובה לעירייה ולתושביה, ובשונה ממה שנאמר פה ושם - הוא גם לא מפגין אקטיביות שיפוטית. בדיוק ההיפך – בג"ץ אמר שיש מקומות שבהם לא הערכאה השיפוטית צריכה לקבוע שגרה וסדר יום, והמקום הזה הוא כשקיימת רשות נבחרת שפועלת במסגרת סמכות ומכירה טוב מכל אחד אחר מה עובד (ומה לא יעבוד בחיים) בתחום שיפוטה.

 

החלטתו של בג"ץ שלא להתערב בהחלטות העירייה, ולמעשה שלא לכפות עליה לסגור עסקים שמעוניינים להפתח ולעבוד בכדי לספק את צרכי תושבי העיר ואורחיה, מאירה באור שלילי במיוחד את אלה שכן היה בידיהם להתערב ולקבל החלטות מתבקשות – שרי הפנים, ראש הממשלה ואחרים. כל כך הרבה שנים של היעדר החלטה והעברת תפוח האדמה הלוהט הזה מצד לצד – לא עשתה איתם חסד. הם, ורק הם, אלו שכפו על בג"ץ לקבל את ההחלטה שהם היו צריכים לקבל בעצמם – לא להתערב לנו.

 

עיריית ת"א-יפו קיבלה במועצת העיר שלה החלטה ברוב קולות שמייצגת בדיוק את האנשים שגרים בעיר הזו. זו הייתה החלטה מאוזנת, לא מתריסה ואפילו לא גורפת. היא ביקשה לתרגם את השבת, ולקיים אותה, בהקשר ובצביון הרחבים שלה – חברתיים, כלכליים ומסורתיים כאחד. היא לא התירה לכל עסק להיפתח בשבת כאילו מדובר ביום חול (ובכך למנוע מעובדים רבים יום מנוחה) ובמקביל היא מנעה מאלו שביקשו לכפות על תושבי העיר ואורחיה את היכולת להתפרנס וליהנות מזמן המשפחה המיוחד הזה, פעם בשבוע, למי שמעוניין בכך.

 

מעבר לעובדה שמדובר היה לחלוטין בתחום סמכותה של מועצת העיר – המועצה השכילה לאזן בין הצרכים השונים טוב משעשתה המדינה, עד כה. כולנו מכירים ערים בישראל שמקבלות החלטות גורפות על השבת באופן שמחייב ומגביל את כולם, אנחנו לא עשינו את ההיפך ולא ביקשנו לכפות החלטות גורפות שתחייבנה ותגביל את הכלל. החלטה מאוזנת על ידי גוף נבחר – זה מודל שלפיו צריכות להתקבל כלל ההחלטות כאן, וטוב שקבעו שופטי בג"ץ את ההלכה החשובה הזו שתבונתה מקיפה הרבה מעבר לשטחי שיפוט עירוניים.

 

השיח הפוליטי בישראל של התקופה האחרונה מתעסק לא מעט בצביון הדמוקרטי של המדינה, בשאלות נוקבות של מי הריבון ולמי הסמכות לקבוע מה קורה כאן, ואיפה עובר הגבול. המסר שמהדהד היום מירושלים לא תקף רק על תל אביב. בג"ץ אמר בפשטות – יש רשות מבצעת, יש נבחרי ציבור, כל זמן שפועלים במסגרת החוק – תנו לרשויות להחליט. העובדה שהוא קבע קביעה כל כך מתבקשת היא לא יום משמח. זה מצער שבג"ץ צריך להתערב בהחלטות כאלה ולנזוף בממשלה שנמנעת מלקבל החלטות במקום שבו לא הייתה צריכה להיות בו מלכתחילה, ובמיוחד לאחר שדרשה להתערב ואז בפועל נמנעה מלעשות זאת.

 

כמי שגם היום ממתין להחלטת בג"ץ בעניין אחר לחלוטין (בג"ץ הפונדקאות העוסק באפשרות פונדקאות לזוגות חד מיניים ונשים יחידניות), אני בפירוש מאמין שבג"ץ הוא המוצא האחרון ולא הפתרון לכל בעיה. עדיף תמיד שהמדינה, נבחרי הציבור ונציגיו – יפעלו בהיגיון, יחוקקו לפי העקרונות והערכים שהמדינה הזו מושתתת עליהן וימשלו באחריות. אבל במקום שבו אין ברירה – כנראה שנוח לחכות שבג"ץ יקבע את המובן מאליו. ודווקא ביום הזה, דווקא לאור הקביעה שבג"ץ לא אמור לנהל את המדינה במקום נבחריה – דווקא היום צריך לומר שטוב שיש שופטים בירושלים ומנחם להיווכח שיש בהם את התבונה ואת התעוזה לעשות את מה שנכון. נכון לישראל, לא רק לתל אביב-יפו. טוב יעשו שכניהם של השופטים ברחוב קפלן בירושלים אם יפנימו את המסר ששוגר לעברם מכותלי בית המשפט.

 

הכותב הוא חבר מועצת העיר ת"א-יפו, מחזיק תיקי התפעול ויו"ר ועדת המכרזים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן קופיצ'ינסקי
איתי פנקס
צילום: ראובן קופיצ'ינסקי
מומלצים