בואו נעשה סדר בסיפור המרתק של חיסול איש החמא”ס מאזן פוקהא.

פוקהא. מאזן פוקהא. מעולם לא תיאר לעצמו האיש הזה בחייו, שדרמה מלאת נעלמים ונעדרת עקבות תיקשר לנסיבות מותו, ומערכת שלמה בישראל, בשטחים ובמדינות ערב תעסוק בהשתלשלות האירוע ובהשלכותיו, כמו גם בספקולציות סביב חיסולו. זאת ועוד, אם היה יודע פוקהא שהנהגת החמא"ס הבכירה שנכחה בהלוויתו היתה נושאת בעצמה גופתו השוכבת על האלונקה, ונואמת נאומים חוצבי להבות על פועלו ההירואי, כאילו היה מנהיגה המיתולוגי של החמא"ס וגיבור העם הפלסטיני, היה רוקד מסיפוק בתוך קברו ומשחזר את האירוע עוד ועוד.

היה זה בשלהי חודש מרץ בשכונת תל אל-הוא בדרום מערב העיר עזה, לא רחוק מהים. בשכונה ממוקמים אתרים ממשלתיים מוכרים, כמו מפקדת המשטרה ברצועה, האוניברסיטה האסלאמית ועוד. מאזן פוקהא, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של תנועת החמא"ס, חזר עם רעייתו ושני ילדיו בשעות הערב לביתו שבשכונה. משפחתו עלתה לדירת המגורים בבניין, ומאזן נכנס לבדו עם רכבו למגרש החניה. אלמונים ארבו לו במקום, וירו בו מטווח קצר ארבעה כדורים בראשו, כפי הנראה בנשק עם משתיק קול.

הפעולה בוצעה באופן מקצועי ביותר, כמו בסרטים. אף אחד בסביבה לא שמע, והיורים נעלמו לכיוון הים כלעומת שבאו, כך אומרים.

אשתו של פוקהא סיפרה אחר כך לאמצעי התקשורת הפלסטיניים בעזה, כי לאחר זמן מה, משבושש מאזן להכנס לביתם, חשבה היא כי בעלה עלה לשכנים, ולא שמעה דבר. משנודעו פרטי האירוע, פעלו מנגנוני החמא"ס בשלב ראשון ובמהירות האפשרית על מנת לאתר את המבצעים במרחב הקרוב לאיזור הביצוע, כאשר הקושי המרכזי שעמד בפניהם היה בלתי שגרתי – אין עקבות, אין טביעות אצבעות, אין זכר למחסלים, אין אפילו קצה חוט. במקביל הקימה החמא"ס מחסומים מסביב לגזרה הרלבנטית, וסגרה את כל המעברים בגבולות הרצועה על מנת למנוע כל אפשרות מהמבצעים להתחמק ולצאת ממנה. במסגרת זאת נסגרו באופן חריג ביותר היציאות למעבר ארז, כרם שלום (לכיוון ישראל) ורפיח (לכיוון מצרים). סריקות מקיפות בוצעו גם בחוף הים, אולם לשווא. מנגנוני הביטחון של החמא"ס נאלצו לגלות כי אין בידם כל רמז העשוי להוביל אותם לחולייה המבצעית או לסייעניה.

בשלב שני, תוך שהיא מנסה להתעשת מהאירוע שהיכה אותה בתדהמה, הודיעו ראשי החמא"ס באופן מתבקש כי הם רואים בישראל את האחראית לאירוע והאשמה בחיסול וכי החמא"ס תגיב במקום ובזמן שתחליט, על אף שעל הפרק עמדו מספר אופציות אפשריות: ביצוע ע"י כוח ישראלי שבא מהים; תכנון ואכוונה ישראליים וביצוע ע"י משתפי פעולה מתוך הרצועה; חיסול פנימי מתוך שורות החמא"ס; ופעולה של גורמים אסלאמיים-סלפים מתוך הרצועה המתנגדים לחמא"ס.

על מנת לצמצם אפשרויות ולהתחקות אחר המבצעים, הטילה החמא"ס איפול מלא על חקירת האירוע ולא חשפה את ממצאיה, ובהמשך הכריזה כי היא קוראת למשתפי הפעולה שסייעו לחיסול להסגיר את עצמם ולא יאונה להם כל רע, איתות המעיד על אוזלת ידה. עובדה אחת היתה ברורה בימים הראשונים לאחר החיסול ונשארה כזו עד כה, כך נראה: החמא"ס מצויה בערפל מאז החיסול ואין בידה מידע מוצק בנוגע למבצעים, אלא הערכה בלבד. יתכן כי בשל כך בחרה החמא"ס לא להגיב בירי רקטות לעבר ישראל, כפי שנהגה בעבר לעשות באופן רפלקסיבי לאחר פעילות ישראלית ביטחונית גלויה ברצועה. ישראל מצידה שמרה על אלם תקשורתי ולא הגיבה כלל, למעט אמירה בודדת של שר הביטחון ליברמן כי תנועת החמא"ס ידועה בחיסולים הפנימיים שהיא מבצעת. אז מדוע חושדת החמא"ס באופן טבעי בישראל, ומי הוא מאזן פוקהא?

חיסול פנים חמאסי? פוקהא

ובכן, פוקהא הינו אסיר לשעבר, ממשוחררי עסקת שליט אשר ישב בכלא הישראלי בגין שיגור מחבל מתאבד שהתפוצץ בשיאה של האנתיפאדה השניה בקו אוטובוס באיזור צומת מירון והרג תשעה ישראלים. פוקהא נשפט לתשעה מאסרי עולם, ושוחרר כאמור בשלהי 2011 לרצועת עזה, למרות שהינו תושב העיירה טובאס שבצפון הגדה. בעת האחרונה המשיך פוקהא לעסוק בטרור – בדומה לאסירים משוחררים רבים הנמנים על שורות ארגוני הטרור – והיה אחראי בחמא"ס על תכנון פיגועים באמצעות תשתית של חוליות חמא"ס בגדה. אם לרגע ניזכר כי בשבועות האחרונים הודיעו ראשי מערכת הביטחון בישראל כי החמא"ס מתכננת להוציא אל הפועל פיגועי טרור בחג הפסח, לא מן הנמנע שפוקהא היה הדמות שהובילה את הפעילות המדוברת, מה שעשוי לקשור את ישראל לביצוע החיסול הדרמטי בעזה, בין אם ע"י כוחותיה (אפשרות סבירה יותר נוכח הביצוע המושלם) ובין אם באמצעות משתפי פעולה מיומנים.

ומדוע ניתן גם לקשור את האירוע לחיסול פנים-חמא"סי? התשובה לכך מצויה בזהותו של המנהיג החדש של החמא"ס ברצועת עזה, יחיא סינואר (עליו כתבתי את אחד המאמרים הקודמים כאן), אשר עמד בעבר בראש מנגנון ה"שב"כ החמא"סי" ועסק מקרוב מאד בחיסולים של פלסטינים משתפי פעולה או שנחשדו בכך. ההשערות אמרו שסינואר לא "חיבב" את עצמאותו של פוקהא וטיפל בעניין בשיטות המוכרות לו.

הדבר הברור כבר כעת, הוא הפלונטר הבעייתי בו מצויה הנהגת החמא"ס, אשר הכריזה בהזדמנויות שונות כי ישראל אחראית לאירוע, ולפיכך הנקמה בוא תבוא. מתוקף כך נגזרת מחוייבותה של החמא"ס להגיב, וסביר כי תבחר לעשות זאת בתכנון וביצוע של פיגוע משמעותי בתוך שטחי הקו הירוק או בגדה, באופן כזה שלא גורר את צה"ל למבצע נוסף רחב היקף ובלתי רצוי כלל ברצועה.

ומדוע פלונטר? מהרגע שחמא"ס התחייבה קבל עם ועולם לפעול בתגובת נגד, אין היא יכולה להרשות לעצמה שלא לממש זאת, אחרת תדמיתה כתנועת "התנגדות" הנאבקת בישראל תתנפץ לרסיסים ותיפגע קשות. יתרה מזאת, הנהגתה החדשה עומדת למבחן פוליטי מורכב, וקולות של ביקורת על חדלונה כבר החלו להישמע במחילות התת-קרקעיות של המרחב האסלאמי-טרוריסטי.

כך או כך, אין ספק כי השקט המתוח מאז החיסול מציב את החמא"ס באתגר לא פשוט, ומתוך שכך – גם את ישראל, שצברה לעצמה (בין אם בזכות ובין אם לאו) נקודות משמעותיות בתחום ההרתעה מול מנהיגי ארגוני טרור פלסטיניים ואחרים.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר

מומחה, פרשן ומרצה לענייני ערבים והמזרח התיכון, לשעבר יועץ למתאם הפעולות בשטחים.

aloneviatar1@gmail.com (ניתן להזמין הרצאות)

050-6234055