היו דפיקות אימים על הדלת. אחיו אמר לי: "שבי"

נפגשנו במקרה בבית ספר. אני הייתי תלמידת כיתה י', הוא היה י"בניק.

יום אחד ישבתי עם חברה במקום שאף פעם לא ישבנו קודם. הוא ישב שם עם חבר שלו ופשוט אמר שלום. ואני ככה הסתכלתי אחורה, לבדוק שהוא באמת אומר *לי* שלום. אז הוא המשיך: כן, כן, את. אי אפשר כבר להגיד שלום בארץ הזאת בלי שיתפלאו למה?

• לפרויקט "אהבות שכולות" - לחצו כאן
  

אהבתי אותו אהבה ענקית. היינו כותבים מכתבים אחד לשני, כי זה מה שהיינו עושים אז. מדברים עד אמצע הלילה בטלפון עד שאימא שלי הייתה מתחרפנת.

שני ומרום פישר ז"ל

הוא נהרג בחומת מגן. ב-5 לאפריל. מצלף. יום לפני כן הוא היה בבית והתקשר אליי ואמר לי: טוב, בואי קחי אותי לקסטינה. אמרתי לו: אני פה עם חברה, אני צריכה להחזיר אותה הביתה, תן לי חצי שעה ואני באה לקחת אותך. הוא ענה: אין לי חצי שעה, אבל לא נורא, אבא שלי ייקח אותי. זה בסדר, גם הוא רוצה להיות איתי. נתראה בעוד שבוע.

אחיו הקטן ואחותי הקטנה היו חברים שלמדו באותה שכבה, והוא היה אצלנו באותו יום. אני הבאתי אותו אלינו. בצהריים שמעתי דפיקה על הדלת ואת אבא שלי קורא לאחיו הקטן: בוא, באו לקחת אותך. התפלאתי כי אמרתי שאני אחזיר אותו. ופתאום הוא בא ודפק לי על הדלת.

מרום פישר ז"ל

אני זוכרת דפיקות אימים על הדלת, פותחת, מסתכלת עליו, והוא אומר לי: שבי.

אני מסתכלת עליו ואומרת: טוב, התיישבתי. והוא אומר: יש לי משהו להגיד לך. מרום נהרג היום בג'נין, אני צריך ללכת. והלך.

הדבר הראשון שעשיתי היה לגשש אחרי הנוקיה בלטה שלי ולהתקשר למרום שלא ענה.

אני זוכרת תחושה גדולה של בדידות. בעיקר פער בין מה שאני הרגשתי - שנגמרו לי החיים ונגמר לי האוויר - לבין מה שהסביבה כל הזמן שידרה: את צעירה ואת יפה ואת תמשיכי הלאה. נכון, אף אחד לא יודע מה היה קורה בינינו, אבל גם לא נשארנו לגלות.

מרום מאוד אהב בעלי חיים. יום אחד הוא קרא לי מהחלון כשחזר מהחליבה עם המגפיים מלאי בוץ וזבל של פרות. ירדתי למטה וראיתי גוש מיילל. לקח זמן עד שקלטתי שהיה שם חתול שהכניס ראש לתוך פחית שימורים. איכשהו מרום הצליח לשמוע את היללות שלו ולאט לאט חילץ אותו.

זה הדבר שלקחתי ממנו: לפעמים כשאתה קטן, ואתה בזבל, אתה צריך איזו יד גדולה שתוציא אותך משם.

• תוכן: הדר גיל-עד, הפקה: נטלי כץ וסהר אברהמי, עיצוב: קוסטיה פרמיאקוב, עריכת וידאו: דפנה פלד, ניהול פרויקט: הדר גיל-עד ונועה גליקשטיין-קרן