צו שמונה לסבתא
אם סבתא לנכדים צריכה ללמוד לירות כדי להגן על יקיריה תחת שלטון שרון, עדיף להצביע עבורו ולא לחכות ליריות בבהלה תחת שלטון ברק
הצבעתי עבור אהוד ברק פעם אחת. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי (וודאי גם האחרונה) שהצבעתי עבור מועמד של מפלגת העבודה. כשאני מנסה לנתח מדוע עשיתי כן, הרי שבמידה לא מבוטלת זה היה בשל מערכת בחירות חלקלקה שהדגישה את הרקורד הצבאי של ברק: החייל הכי מעוטר, גיבור פה, גיבור שם. אני מאמינה שהקמפיין שכנע אותי כי למרות הסיכונים והסכנות המובנים בתהליך השלום, מר ברק האוחז בהגה הספינה ינווט את המדינה בזהירות ראויה, מפני שהוא במהותו איש צבא שראשו מחובר היטב מתחת לקסדת מגן ורגליו נטועות איתן על קרקע המציאות.
תפקודו המזעזע כראש ממשלה, תגובותיו הלא-מציאותיות לטרור ולהתקפות על אזרחים שגובלות ברשלנות פלילית, שכנעו אותי שלא רק רגליו אינן מחוברות למציאות, כי אם גם מוחו נעול מפניה.
כדי שאשתכנע בכוון ההפוך, היה על מערכת הבחירות של ברק לעסוק בסיבות (אם יש כאלה) להתנהלותו מפוחדת, חובבנית וכמעט מטורפת של מר ברק בניווט ענייני המדינה. ואני משתמשת במילה "מטורפת" אחרי מחשבה רבה, אבל איני יכולה למצוא מילה אחרת שתתאר את החיזור אחרי יאסר ערפאת ומראית-העין של משא ומתן איתו, בשעה שערפאת מנהל מערכת שנאה מגד ישראל, מעודד תקיפת אזרחים בבתיהם, מקדם ירי של אזרחים במכוניותיהם ופיגועים שהובילו את אזרחי המדינה למצב של דכאון, רועדים מרוב פחד.
וכשמחנה ברק שלח לי צו שמונה, מה שעשו בכך הוא להעצים את תחושותי השליליות כלפי ברק וכלפי השמאל. מפני שזו הפעם הראשונה שאני, סבתא לנכדים, שלא התגייסתי לשירות המדינה כי הייתי אם לילדים קטנים, קיבלתי צו גיוס.
הצו רק הזכיר לי שבגלל ההימור המסוכן של השמאל על בטחוננו, ייתכן מאד ועוד נגיע למצב שבו סבתות יצטוו לשאת נשק ולהגן על המדינה. עוד נזכרתי שגם אם אני לא חסידת רעיון ההצבעה עבור שרון, עלי להצביע עבורו בין כך ובין כך. מפני שאם הבחירה שלי היא ללמוד להשתמש בנשק כדי לירות ולהגן על יקירי תחת שלטונו של מר שרון, או לספוג יריות מן ה"פרטנר לשלום" כשאני כורעת חסרת אונים ומפוחדת מתחת למיטה – תחת שלטונו של מרק ברק – אני אבחר בשרון.
