ביום העצמאות כולנו נושאים עינינו אל החגיגות בישראל ונהנים מרחוק מהקולות והצלילים הכל כך מוכרים לנו. השנה, בלי ספריי שנכנס לעיניים ופטישים שכואבים באוזניים, גם אנחנו יכולים להינות ממופע של אמן ישראלי ענק.

בלי הפרויקט וכבר מזמן בלי הראסטות, עידן רייכל מגיע לחגוג דווקא איתנו את ערב יום העצמאות בבית האלוהים שבברוקלין."לפני ארבע שנים היה זה עידן שפתח את המופעים של ימי העצמאות בבית הכנסת בית האלוהים”, מספר המפיק דודי אזולאי, “מאז יש בבית הכנסת מנהג שנתי של הופעה חגיגית ביום העצמאות עם אמן ישראלי. בשנים האחרונות הופיעו הדג נחש, מתיסיהו, ריטה והשנה עידן חוזר".

החוויה בהופעה בבית האלוהים היא ייחודית. אחד מבתי הכנסת הראשונים של ברוקלין, עם היכל גדול, עם סמלי וסיפורי תנך נשקפים מהציורים שעל החלונות. אזולאי מספר על ההכנות לקראת המופע. "זו השקעה אדירה. מבחינת איכות וסאונד דאגנו שזה יהיה כמו להגיע להופעה בקיסריה".

אל המופע מגיעים רק רייכל וכלי הנגינה, כולל צעצועים של בנותיו שבחר להפוך לכלי נגינה אלטרנטיביים. מופע הסולו שלו זכה להצלחה גדולה בישראל.לפני פחות משנתיים יצא אלבום הסולו שלו "היד החמה" והגיע למעמד אלבום זהב עוד בטרם יציאתו. מופע הסולו שלו יצא לדרך במקביל בארץ וברחבי העולם תחת השם "רייכל – פסנתר – שירים", ואיתו הוא מגיע אלינו.

בראיון מיוחד ל’ידיעות אמריקה’ מספר רייכל על המסלול החדש בקריירה העשירה שלו. "מופע כזה לוקח אותך לקצה גבול היכולת", הוא מתאר. "השירה עצמה, היכולת הטכנית עם הפסנתר ומרכיבים חיצוניים וגם קצה היכולת הפנימית, כמה אתה מוכן לשתף וכמה אתה מוכן לחשוף סיפורים אישיים בסיפורים אינטימים, בשירה, אתה לא יכול לזייף רגש. כמו ההבדל בין מישהו שמקליט טקסט במקלדת על הלפטופ, מאשר תנועות יד על עיפרון שיעידו על הרגשות הפנימיים, לכן מופע כזה הוא חשיפה בלתי אמצעית כל פעם מחדש".

"פתאום היו שירים מאוד אישיים". רייכל

אחרי שנים ארוכות של הצלחה חסרת תקדים עם הפרויקט שלו, כשהוא מלווה דרך קבע בנגנים וזמרים שונים, הוא החליט לעלות אל הבמה רק הוא. נטו. "במהלך העבודה על האלבום", סיפר,"הרגשתי שאני יכול לשיר יותר, ופתאום היו שירים מאוד מאוד אישיים. כשהצטברו עוד ועוד שירים שאני שרתי, הרגשתי שבעריכה הסופית אפשר לקרוא לזה אלבום סולו. הרגיש לי נוח המקום הזה של הלבד, זה לקח לי הרבה שנים. יש אומנים שמתחילים מברים של עשרים איש וגדלים, יש אומנים שצריכים את הגודל ואז מקבלים את הביטחון. אני חושב שלהופיע לבד לוקח הרבה יותר שנים. זה יותר אישי, יותר חשוף ואין לאן לברוח".

איך ההצלחה של האלבום ומופעי הסולו משפיעה על עתיד הפרויקט?

"הפרויקט תמיד היה המשפחה השניה שלי ואני מתגעגע לכל החברים בו. הופענו רק לפני כמה שבועות ביחד ונופיע ביחד גם בחודש מאי, אבל התקופה הזו היא הכרחית וחשובה לכולנו. כל אחד בדרכו או מביא ילדים לעולם או מוציא אלבומי סולו, חשוב לכל אחד מאיתנו גם להתגעגע וגם יש כאלו שרוצים לצאת לדרך חדשה שלהם. הפרויקט היה מן תחנה כזו רכבת ארוכה כזו עם תחנות בדרך, ואנשים יורדים ועולים מחדש והגיע הזמן גם שאנשים חדשים יכנסו, גם שוותיקים ימצאו את הקול הפנימי שלהם בדברים אחרים. כל העשייה הזו מבורכת ולכולנו מזל להיות חלק ממנה.

“אחרי שנים עם הפרויקט", הוא מוסיף, "החלטתי לצאת לדרך מקבילה. כל סוף הוא התחלה של משהו אחר אבל לא כל התחלה היא סוף של משהו אחר. זה לא ששמתי נקודת סוף, להיפך, אני אוהב שהפרויקטים שאני עושה נעים במקביל, גם אלבום הסולו היד החמה שזכה לחיבוק גדול וזה כיף שנוצרה ההזדמנות לשתף את הקהל לחשוף קול אופטימי ואני שמח שיש חיבוק כזה”.

אחרי שנים עטוף בצוות אמנים, למדת משהו חדש דרך מופעי הסולו על עצמך כאמן?

"המופע הזה לימד אותי גם להאמין בעצמי וגם להאמין בקהל. שהקהל יבוא ויחבק תמיד כשאתה תהיה בכנות איתו. אם תיתן את הכל אתה תקבל רק טוב מהקהל. תיתן טוב ויבוא טוב. להאמין ביכולת האישית, להאמין ביכולת לספר סיפור, להעביר ערב, כאילו בתחושה שאני מזמין את הקהל אל הסלון אלי הביתה, זו חוויה שאני מצפה לה בכל ערב”.

"אני מזמין את הקהל אל הסלון שלי הביתה". רייכל

רייכל מספר על המשמעות של הישראליות בחייו בכל הזדמנות. את יום העצמאות, בכל זאת, הוא בחר לחגוג איתנו.

מה המשמעות של חגיגת יום העצמאות עם ישראלים שלא חיים בישראל?

"אני כבר 13 שנים מופיע מול קהלים שונים, הופענו בהיכלי תרבות, במועדונים, ובכל מקום ותמיד לחזור לקהילה שלנו ישראלית, יהודית זה כמו לחזור הביתה לאיזה ביקור חם, לאיזו ארוחת שישי, בבית של משפחה חמה בדרך. זה קהל שאני חייב לו את כל מה שיש לי עד היום, קהלים שהאמינו בי, קהלים שהיו שם מתחילת הדרך, תומכים, קהלים שכיף לבוא ולפגוש אותם הם נותנים כוח ומשב רוח גבית בדרך הארוכה הזו. לכן לשוב ולחגוג ביחד את יום העצמאות שלנו, זה תמיד תחנה יפה בדרך בכל שנה"

את התכנית האמנותית הוא בוחר להשאיר פתוחה. הוא עולה על הבמה ושר בקצב הקהל. "השירים למופע נבחרים באותו רגע על הבמה", הוא מסביר. "אני תמיד מתחיל את המופע בקטע אינסטרומנטלי, קטע קטן וכל שיר מוביל לאחר אבל לא עם רשימת שירים מוכנה מראש. יש סימני דרך שאתה רוצה לעבור עליהם שהקהל לא יתאכזב, אולי שירים מהעבר שהקהל יבקש, ואני שם בשבילם אני מרגיש כשאני עולה לבמה שאני עולה בשבילם, לכן השירים נבחרים מהתחושה הזו ביחד שאנחנו עוברים מסע משותף".

לאחרונה קיבל רייכל אות הוכרה מיוחד לטיפוח הקשר בין ישראל לתפוצות באמצעות אומנות. "שיתופי הפעולה חובקי העולם שעידן יצר במהלך כל שנות הקריירה שלו", אמרו בהענקת הפרס, "הפכו אותו לשגריר תרבותי למליוני מעריצים למען עולם מלא תקווה, שבו שיתופי פעולה מוזיקליים מסירים מחיצות בין אנשים הבאים מרקעים שונים ותרבויות שונות”.

יהיו שירים שחשוב לך לשיר לכבוד יום העצמאות? שירים שקשורים בישראל?

"שאלה מאוד מעניינת כי לפני כמה שנים החליטו להגדיר את השירים של הפרויקט מחוץ לישראל כמוזיקת עולם. בהתחלה ההגדרה הזו הייתה לי זרה מאוד ולאט לאט הבנתי שזו המחמאה הכי גדולה בעולם. הבנתי שאמנים שמנגנים מוזיקת עולם מביאים את פס הקול מהחברה ממנה הם מגיעים. אדית פיאף הקול של צרפת או בוב מארלי של ג'מייקה. אם אנשים מקשיבים למוזיקה שלי ומגדירים אותה כמוזיקת עולם מישראל, זה הכבוד הכי גדול, לכן אני מרגיש שהקשר לארץ היפה שלנו הוא קשר בלתי אמצעי בלתי נמנע שגם ישאר לעד”.