תתבגר כבר, הארדן
אין ויכוח שהארדן הוא הכוכב והמנהיג הבלתי מעורער של יוסטון, אך מנהיג אמיתי עם קבוצה שלמה שנמצאת מאחוריו ותומכת בו במאה אחוז צריך לדעת לסמוך על חבריו לקבוצה
אין בכלל עוררין שג'יימס הארדן הוא מבין שחקני ההתקפה הטובים ביותר שידע ה-NBA בשנים האחרונות ואולי בהיסטוריה כולה, והשנה היה אף ניתן לראות את שיפורו המשמעותי ביכולת ניהול המשחק ביוסטון. גם הבוקר, כשצפיתי במשחק החמישי בסדרה בין יוסטון לסן אנטוניו, התרשמתי כמעט בכל פעם מחדש מאיך שהארדן מנהל ומנווט את התקפת הרוקטס. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע ה"מאני טיים". שם הארדן פשוט היה חושך, איבד כדורים, לקח זריקות רעות והיה אפשר לראות שפשוט כפה את עצמו על המשחק בכך שלא שיחרר את הכדור מידיו. זה עלה לרוקטס במשחק ואולי גם בסדרה כולה. גרוע מכך, מאמן ושאר שחקני יוסטון פשוט הסתכלו ונתנו לזה לקרות.
הרי אין ויכוח שהארדן הוא הכוכב והמנהיג הבלתי מעורער של יוסטון, אך מנהיג אמיתי עם קבוצה שלמה שנמצאת מאחוריו ותומכת בו במאה אחוז צריך לדעת לסמוך על חבריו לקבוצה שיעשו את מיטבם גם ברגעים הכי מכריעים שיש, גם אם זה לא תמיד מצליח. בכל זאת, כדורסל נמצא תחת הגדרה של ספורט קבוצתי, קמים ונופלים ביחד.
עד לפני מספר שנים היה מקרה דומה מאוד עם שחקן מוכשר אחר, לברון ג'יימס שמו. רק שלברון עשה את השינוי המתבקש, התבגר מבחינה מנטלית והבנת המשחק עצמה וידע לפרגן שצריך, גם ברגעים הכי מכריעים שיש, וזה עזר לו ולקבוצות להיות טובים יותר ולהגיע להישגים גדולים. זה נכון שלברון יש רק אחד ואין כרגע מה להשוות בין השניים, אבל אם ג'ימי שלנו יצליח קצת להתבגר ולהבין את השינוי שצריך לעשות כמו שלברון עשה אז, זה בהחלט יעזור לו לעשות את הקפיצה ולהפוך אותו לשחקן שלם יותר (מבחינה התקפית לפחות, כי הגנה זה כבר סיפור שונה לחלוטין במקרה הזה), ואולי אף יעזור לעצמו ולקבוצתו להגיע להישגים גדולים.
לפנייה לכתב/ת 
