שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פרופיל של רוצח: האוח העיטי האימתני
    האוח העיטי נחשב לטורף-על ולגדול דורסי הלילה בעולם, המטיל את חיתתו על בעלי חיים רבים, ובכללם דורסי לילה ויום, עטלפי פירות, קיפודים ואפילו שועלים צעירים. האוח העיטי תועד צד אפילו נץ גדול ובז נודד – מהדורסים החזקים והמרשימים ביותר בעולם, כשהוא מגיח מהעלטה עם טפריו המרשימים שלופים, ובשקט מוחלט עט בלילה על חסרי האונים

    האוח (Bubo bubo, Eagle Owl) שייך לסדרת דורסי הלילה (Strigiformes) ולמשפחת הינשופיים. בעולם קיימים 22 מינים שונים, ולא מעט תת-מינים השונים מעט בצבע ובגודל. ראוי להזכיר את המין הפיליפיני, הסומטרי, הטורקמני, המינים האפריקאיים וכמובן את האוח האמריקאי (Bubo virginianus).

     

    אוח עיטי בוגר על עץ שיזף. במשך היום האוח נוהג לנוח במקומות חשוכים, ולא להיות חשוף להתגודדות של עופות אחרים או מסונוור אל מול השמש. צילם: ליאב סימן טוב
    אוח עיטי בוגר על עץ שיזף. במשך היום האוח נוהג לנוח במקומות חשוכים, ולא להיות חשוף להתגודדות של עופות אחרים או מסונוור אל מול השמש. צילם: ליאב סימן טוב

     

    הקטן באוחים הוא אוח לבן-כתפיים (Bubo leucostictus) שאורכו רק 40 ס"מ, אשר חי במערב אפריקה. אוח קטן במיוחד הוא גם האוח המנוקד (Bubo africanus), החי בדרום אפריקה, ואילו האוח הגדול ביותר הוא תת-המין החי בהימליה ואחריו תת-המין הסיבירי (בהתאם לכלל ברגמן שעל פיו פרטים המצויים באזורים קרים יהיו לרוב כבדים יותר מפרטים אחרים מאותו הסוג המצויים באזורי אקלים חמים).  

     

    אוח מנוקד (דרום אפריקאי) בלילה. אוח זה נחשב לאחד הקטנים באוחים. צילם: עוז חורין
    אוח מנוקד (דרום אפריקאי) בלילה. אוח זה נחשב לאחד הקטנים באוחים. צילם: עוז חורין

     

    בישראל מצויים שני מיני אוחים מסך עשרת מיני דורסי הלילה. אוח פרעה (Bubo ascalaphus) הוא המין המדברי הקטן (אשר הופרד רק לאחרונה מבן סוגו ומצוי גם בסהרה ובחצי האי ערב). בין שני המינים הללו ישנם בני כלאיים. על פי מחקרים אחדים הסתבר כי אוח פרעה יותר אופורטוניסטי בהעדפת מזונו, ומרכיב החרקים בצנפותיו הוא גדול יותר באופן יחסי. האוח נחשב למין יציב בכל תחומי קינונו, והוא אינו נודד.

     

    אוח עיטי בדגירה במחסה סלע. הדגירה מתבצעת על ידי הנקבה. צילם: טולי מלק
    אוח עיטי בדגירה במחסה סלע. הדגירה מתבצעת על ידי הנקבה. צילם: טולי מלק

    מפת תפוצה של האוח העיטי. הוא יציב בכל תחומי תפוצתו
    מפת תפוצה של האוח העיטי. הוא יציב בכל תחומי תפוצתו

     

    שליט הלילה

    האוח העיטי הוא עוף גדול ממדים ומוצק, ואורכו 75-60 ס"מ. משקלו עד 4.2 ק"ג (הזכר קטן יותר בכ-20 אחוז לפחות מהנקבה). מוטת כנפיו עד 1.9 מ'. ראשו הגדול במיוחד מעוטר בציציות ניכרות המזדקרות בשעת התרגשות (הן אינן קשורות לאוזניים כמו שרבים חושבים. למעשה פתחי האוזניים ממוקמים בצדי הראש בצורה אסימטרית).

     

    נקבת אוח עיטי עם גוזל בביה"ח לחיות בר    (צילום: שגית הורוביץ, ספארי ר"ג)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    עיניו גדולות וכמו אצל יתר בני משפחתו ממוקמות בקדמת פניו (דבר המאפשר לו ראייה תלת-ממדית), והן בצבע כתום עז, כרקע לאישונים השחורים. גון גופו המגושם חום מפוספס, והוא מעוטר בטלאי צבע מגוונים בחום, לבן וצבע חולי. צווארו הלבנבן קשור לפי דעת חוקרים שונים לתקשורת חברתית בהקשר עם קריאות חיזוריו.

     

    אוח במנוחה במחסה סלע. צילם: טולי מלק
    אוח במנוחה במחסה סלע. צילם: טולי מלק

    אוח בצפייה על שותפו למחסה. היונה, אגב, גם משמשת טרף שכיח לאוח. צילם: טולי מלק
    אוח בצפייה על שותפו למחסה. היונה, אגב, גם משמשת טרף שכיח לאוח. צילם: טולי מלק

     

    שומע למרחקים ארוכים

    גופו התחתון בהיר ומפוספס. כמו אצל מרבית דורסי הלילה פניו השטוחות והעגולות מעוטרות במעין דיסק של זר נוצות צפוף המשמש כרפלקטור ומתעל את הדי הקולות לפתחי השמיעה הגדולים. האוח, כדורס לילי, מסתמך בלילה הן על השמיעה המצוינת שלו למרחקים הרחוקים והן על הראייה לטווחים קצרים יחסית.

     

    שמו המדעי של האוח נגזר מקריאותיו האונומטופאיות (כצליל שמו) – בו-או-או, ומכאן גזור גם שמו הגרמני והערבי. האוח מוזכר בספר ישעיה, שנאמר: וְרָבְצוּ-שָׁם צִיִּים, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים..." (י"ג, 21), אך לא סביר שהתכוונו למין זה, שהרי אינו מעדיף לקנן בחורבות כמו הכוסים והתנשמות. ד"ר מנחם דור זיהה את הקיפוז והקיפוד שמופיעים בתנ"ך עם האוח של היום בשל היותו סומר את נוצותיו כמו הקיפוד (היונק) המדברי).

     

    האוח העיטי פעיל בלילה, בעיקר בשעות שלאחר החשכה ולפני הזריחה. במחקר מסוים נתגלה כי הפעילות מוגברת וממושכת בלילות ירח מלא והצלחת הציד גדולה יותר.

     

    אוח מסתתר בין ענפי עץ שיזף. בעת שהגוזלים קרובים לפריחה ההורים אינם לנים איתם אלא משגיחים עליהם מהעצים הסמוכים. צילם: ליאב סימן טוב
    אוח מסתתר בין ענפי עץ שיזף. בעת שהגוזלים קרובים לפריחה ההורים אינם לנים איתם אלא משגיחים עליהם מהעצים הסמוכים. צילם: ליאב סימן טוב

    אוח עיטי גלוי ביום במרומי גבעה. צילם: ליאב סימן טוב
    אוח עיטי גלוי ביום במרומי גבעה. צילם: ליאב סימן טוב

     

    טורף עטלפים, שפני סלע, קיפודים ותנשמות

    האוח נחשב למהיר תעופה (יחסית לבי משפחתו). טפיחות כנפיו רדודות ותעופתו שקטה ביותר כיתר בני משפחתו (נוצותיו רכות ומצוידות ב"מסרקים" בולמי רעשים). הוא ניזון ממגוון מרשים של בעל חיים, ובעיקר מעטלפים, ארנבות, שפני סלע, מכרסמים, קיפודים, יונים, עורבים, וחגלות. לעתים נדירות יותר האוח צד גם דוחיים, זוחלים וחרקים גדולים.

     

    בזמן הציד הוא עט, וממש לפני המגע עם הטרף טפריו החדים והגדולים שלופים קדימה. כאשר הוא תוקף דורסי לילה, כתנשמות וליליות, הוא מגיח בשקט מאחור או נעמד על תיבות קינון מאומצות וממתין בדריכות עד לחזרתם. בזמן ציד ארנבות הוא צולל במהירות עם רגליו השלופות המוכנות לדרוס את הקרבן הבורח.

     

    אוח צעיר. בשלב זה האוח אינו עצמאי לחלוטין אלא מואכל מחוץ לקן על ידי הוריו. צילם: משה כהן
    אוח צעיר. בשלב זה האוח אינו עצמאי לחלוטין אלא מואכל מחוץ לקן על ידי הוריו. צילם: משה כהן

     

    בציד קיפודים (הנפוץ באזור שפלת יהודה) הוא צולל לאטו אנכית מגובה נמוך, ובעת הלכידה נוהג לקלף את העור על קוציו ולאכול את הבטן הרכה, כשהוא משאיר בשטח את העור מלא הקוצים מופשל לאחור. עטלפים הוא צד באוויר, כשהוא חודר עם רגליים שלופות וחבטות כנף לתוך להקת עטלפים מבוהלים (באחד מהמקרים המצמררים הונחה עטלפה מתה לרגלי הפרחונים כשגור חי שהיה תלוי לה על החזה מחפש לינוק לשווא מפטמותיה היבשות, לא ער לעומד להתרחש).

     

    עזרא חדד, פקח הרשות, צפה באוח שעל גופו נעוצים קוצי דרבן, עדות לניסיון ציד שלא צלח. חוקרים באנגליה הביעו דאגה ממשית שהמין הזה, שאך הוצג מחדש במספרים קטנים באנגליה ובוויילס - יתפשט, מעצם היותו מוצלח וכמעט משולל אויבים טבעיים - ויחסל מיני עופות בר שמצבם שם רגיש מאוד, כמו נצים גדולים ובזים נודדים.

     

    איור: חיים מויאל
    איור: חיים מויאל
     

     

     

    במחקר שבוצע באלפים האיטלקיים והשווייצריים נתגלה האוח הנצי מנסה לטרוף גוזלים ובוגרים של עופות דורסים אחרים. בישראל קיים חשש בקרב חוקרים שהתפשטותו של אוח פרעה תבוא על חשבון לילית המדבר המצויה בסכנת הכחדה עולמית חמורה.

     

    במחקר שבוצע ברומניה (ליד העיר בראשוב), לאחר אנליזה של צנפות, נתגלה ש-23 מיני יונקים היוו את מרכיב התזונה של האוח ב- 84 אחוז מהמקרים, כשהחולדות היו המרכיב הבולט בדיאטה שלו. עופות אחרים היוו 16 אחוז מהטרף.

     

    באנליזת צנפות שבוצעה במזרח יוון בתחילת שנות ה-90 נתגלה כי הטרף היה מורכב מ-59 מיני בעלי חיים, כ-93 אחוז מהם היו יונקים ועופות, כמעט באופן שווה. צפיפות הקנים הייתה שם פחות משלושה ק"מ בממוצע. במחקר אחר שבוצע באחד מאיי יוון כמעט שני שלישים מהטרף היו עופות. אין ספק כי זמינות מיני הטרף השונים מהווה גורם מרכזי להעדפת האוח בהתאם לעונות השנה.

     

    אוח עיטי בתעופה. צילם אבנר וולברום
    אוח עיטי בתעופה. צילם אבנר וולברום

     

    במחקר שבוצע במונגוליה לפני עשר שנים, שבו השתתף גם פרופ' ראובן יוסף, מנהל מרכז הצפרות באילת, ובו נסקרו 11 קני אוחים, נתגלה כי הם כללו 17 מיני עופות (אך ייצגו רק כשליש מהביומסה), ו-13 מיני יונקים (שהיוו כשני שלישים מהביומסה של הטרף).

     

    הטרף השכיח היה הנץ המצוי והירבוע המונגולי. במחקר שבוצע לאחרונה ב-26 קני אוח בסלובקיה מתוך למעלה מ-15,000 פריטים, נתגלה כי כמעט 80 אחוז מהביומסה של הטרף כללו את הנברן המצוי, נברן המים (שנכחד מארצנו עם ייבוש החולה) וצפרדע הנחלים.

     

    במחקר שנערך בסוף שנות ה-80 ב-35 קנים במאסיב הצרפתי נתגלה כי התמעטות באוכלוסיית ארנבת ההרים, שמהווה את עיקר תפריטו שם, בשל מחלה קטלנית, הביאה בבירור להתמעטות בולטת באוכלוסיית האוחים. במחקר שבוצע בנורבגיה, שבו תועד קן באמצעות מצלמת און-ליין, נמצא שארנבות היו הטרף העיקרי (57 אחוז מהיונקים שהיו כמחצית ממסת הטרף).

     

    גוזלי אוח עיטי בנקודת אכילה מחוץ לקן. טפריהם במלוא חדותם וגודלם. צילם: משה כהן
    גוזלי אוח עיטי בנקודת אכילה מחוץ לקן. טפריהם במלוא חדותם וגודלם. צילם: משה כהן

     

     

    בישראל מצבו יציב ומגן באגרסיביות על הטריטוריה

    תפוצת האוח העיטי (האירו-אסיאתי) נרחבת למדיי, והיא כוללת את אירופה (באנגליה ואירלנד רק לאחרונה הושב המין בהצלחה ראשונית), המזרח התיכון (סוריה, ישראל וירדן) ואסיה - מרוסיה עד סין ויפן.

     

    באירופה מצבו היה בסכנה ממשית עד לפני שלושה עשורים בלבד, אז הושקעו משאבים ניכרים להצלתו והצגתו מחדש בבתי גידול חדשים, כך למשל בגרמניה, שווייץ וצרפת, ומאז ניכר כי אוכלוסיותיו מתאוששות. באירופה הוערכה האוכלוסייה על ידי "בירדלייף אינטרנשיונל" בין 38,000-19,000 זוגות, ואילו ההערכה המינימלית של אוכלוסייתו העולמית נאמדת ברבע מיליון פרטים.

     

    האוח פעיל כמעט בכל הנופים, מספר המדבר והערבה ועד טונדרות השלג בסיביר. לרוב הוא פעיל בשטחים פתוחים המשובצים בצמחייה דלילה, חורשים, יערות פתוחים, מדרונות סלעיים ומצוקים ובעיקר מחצבות. מין זה פעיל גם באזורים אלפיניים כמו בהימליה, בגבהים של עד 4,500 מ'. לאחרונה החל לקנן גם באזורים עירוניים באירופה, ובאזורי פארקים נרחבים.

     

    תחום המחיה נע בין 80-15 קמ"ר. אצלנו הוא כ-20 קמ"ר בממוצע. בעונת הקינון מצטמצמת הטריטוריה לקילומטרים אחדים המצויים במרכז הטריטוריה הכוללת. האוח נחשב למין טריטוריאלי אגרסיבי המגן על הטריטוריה שלו בשעת הצורך ומכריז עליה בגבולותיה ההיקפיים כבר מאוקטובר ועד ינואר, בקריאות מונוטוניות דו-הברתיות הנשמעות למרחק של למעלה משלושה ק"מ.

     

    צילום: טולי מלק
    צילום: טולי מלק

     

    תכיפות השירה העמומה מתגברת עם תחילת עונת הקינון למאות פעמים בלילה. הקריאות הנשמעות מעמדות קבועות לא בסביבת הקן, מלוות בקידות אופייניות לפנים ובדואטים. קריאות מסוג אחר הן קריאות האזהרה שנשמעות כנביחות חזקות ותוקפניות. בשעת סכנה נשמעות קריאות הצעירים בנקישות מקור.

     

    הצעירים נראים ככדורי פרווה גדולים

    האוח הוא מונוגמי לכל החיים (אלא אם כן מת בן הזוג מסיבה כלשהי). לאחרונה נצפו מקרים של ביגמיות. התופעה הנדירה הזאת נצפתה לאחרונה גם אצל התנשמת (תועדה על ידי עזרא חדד). האוח מגיע לבגרות מינית כבר בגיל שנה, אך לרוב מקיים מחזור קינון ראשון לאחר שנתיים-שלוש. החיזור מתחיל בסוף החורף, והוא מלווה בשירה וקידות שבשיאן הזדווגויות.

     

    הקן בנוי בגומה רדודה המזוהה על פי ריכוז רב של הצנפות שבו, המהוות מעין ריפוד יחד עם נוצות. הקן מנוצל לרוב כמה שנים, אך בעת סכנה ממשית ומתמשכת המלווה בהפרעות על ידי האדם מוחלף אתר הקינון. הקן ממוקם על דרגש במצוק או במדרון סלעי, אפילו על הקרקע, ורק לעתים נדירות יותר בקן נטוש של עוף גדול אחר.

     

    לאחר הטלת שתיים-שלוש ביצים במרווחי זמן של יומיים-שלושה הדגירה מבוצעת רק על ידי הנקבה, והיא נמשכת 36-34 ימים. הזכר מביא מזון לקן ומגן עליו בחירוף נפש מנקודת תצפית. הייתי עד לניסיון תקיפה כזה עת סייעתי לפקח הרשות עזרא חדד לפני כמה שנים בטיבוע גוזלים ובסקרי אוחים בשפלת יהודה. הצעירים נראים ככדורי פרווה בצבעי הסוואה. תופעת קייניזם, שבה הבכור הורג את הצעיר, נצפתה לעתים רחוקות במין זה, וזאת רק בזמן של התמעטות טרפם המרכזי.

     

    צילום: טולי מלק
    צילום: טולי מלק

     

    במשך כחודשיים לאחר הפריחה מהקן הצעירים חשופים מאוד לסכנת טריפה או פגיעה, עד שהם יכולים ממש לעוף. למעשה הפרחונים תלויים בהוריהם כשלושה חודשים נוספים לאחר עזיבת הקן ומטופלים במסירות בסביבת אתר הקינון. לאחר שהפרחון בן כמעט חצי שנה הוא עוזב כליל לאזור חדש, והופך לנווד עד לייסוד טריטוריה משל עצמו.

     

    הוא חייב לעשות כך מוקדם ככל האפשר, ולא - הוא עלול להיפגע מבעלי טריטוריות שאליהן חדר. בתיעוד מעניין בסלובקיה בשנת 2010 נתגלה בהפתעה כי אוח עיטי קינן בהצלחה מרובה במשך ארבע שנים רצופות יחד עם בז מצוי וארבעת גוזליו, בתיבת קינון גדולה, בסמוך לקו מתח גבוה, מעל שדה חקלאי.

     

    על פי מחקר רב שנתי שבוצע בגרמניה על ידי דלבק והאג (2006) על אוכלוסיות אוחים עיטיים התבררו מסקנות חשובות הנוגעות להצלחת קינון בתנאים שונים. כך למשל התברר כי בשנים קרות במיוחד מספר ההצלחות בקינון היה נמוך יותר והן היו -מאוחרות יותר באורח משמעותי. הצלחות הקינון בשטח סלעי באגן סגור היו גדולות יותר מאשר בכול אזור סלעי אחר ואילו הצלחת הקינון באזורים עם צמחייה דלילה הייתה גדולה יותר.

     

    צילום: טולי מלק
    צילום: טולי מלק

     

    נרדף על ידי בני האדם מחשש שמהווה מזל רע

    האוח העיטי מוגדר ברשימה האדומה של (IUCN) כמין ללא דאגה (LC). מין זה מוגן בכל האמנות הבין-לאומיות, ואנחנו מחויבים אליהן גם בתוקף חוק רשות הטבע והגנים, לרבות האיסור להחזיקו ולגדלו בשבי. 

     

    כמיני דורסי הלילה האחרים הוא נרדף על ידי בני אדם נבערים, המאמינים באמונות תפלות על אודותיו. בקרב תרבויות מסוימות, כמו אצל הבדואים, האוח מסמל מזל רע, חורבן ואפילו שדים, כשסטראוטיפים מסוכנים אלו גרמו וגורמים לרדיפת המין הזה בין קרובי משפחתו.

     

    אך הסכנות המשמעותיות ביותר קשורות למפגעים כמו הרעלות משניות, התחשמלות והפרעות תכופות במהלך הקינון, כמו גלישה וטיפוס מצוקים. מקרים כמו אלה האחרונים מסתיימים לעתים בנטישת הביצים או הצעירים. אוחים לא מעטים נדרסים על ידי מכוניות, והם פגיעים למחלות חמורות.

     

    גוזלים של אוח עיטי (בשבי). לגוזלים עיניים צהובות ופלומה בהירה, ללא ציציות בקודקודם. צילם: עופר בריל
    גוזלים של אוח עיטי (בשבי). לגוזלים עיניים צהובות ופלומה בהירה, ללא ציציות בקודקודם. צילם: עופר בריל

    צילום: עופר בריל
    צילום: עופר בריל

     

    בתוך 25 מחקרים שונים ההתחשמלות היוותה בממוצע כ-38 אחוז ממקרי המוות, לרוב צעירים בני שנה ושנתיים. אין ספק שמיגון עמודי החשמל חשוב לאין ערוך להתמעטות מקרי ההתחשמלות גם בארצנו שבה מתחשמלים לא מעט אוחים. בשווייץ העלה מחקר כי דריסה או פגיעה על ידי מכונית או רכבת גרמו ליותר מ-40 אחוז ממקרי המוות של מין זה (דווחו גם פגיעות אחדות על ידי טורבינות רוח).

     

     

    הכתבה התפרסמה במגזין "טבע הדברים". לפייסבוק של "טבע הדברים"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פרופיל של רוצח: האוח העיטי האימתני"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים