שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בסדר, מחשב: הטכנולוגיה שמאחורי רדיוהד
    לרגל 20 שנות קיום של OK Computer, אלבום הקונספט המופתי של תום יורק והחברים, הועמדו נבואות הזעם הטכנולוגיות שבו למבחן הזמן. על הרומן המתמשך של ההרכב עם הטכנולוגיה שמניעה את היצירה

     

    20 שנה ל-OK Computer

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בפרויקט הענק של מגזין המוזיקה "פיצ'פורק" לציון 20 שנות קיום לאלבום הקונספט "OK Computer" של רדיוהד, חוזר מבקר המוזיקה של SPIN, בארי וולטרס, לביקורת שנדרש לכתוב על האלבום. לא רק לטקסט עצמו, אלא גם לנסיבות. וולטרס מספר שם כי בשנת 1997, נהוג היה שמבקרי מוזיקה מקבלים - לעתים תחת אבטחה כבדה - את האלבום לביקורת קצת לפני שהוא מגיע למדפים, על גבי קלטת פרומו. "אז", הוא מספר, "הקלטות הללו היו הופכות מהר מאוד לבוטלגים, דיסקים צרובים". לא רק זה, אלא שבדיוק אז פרח לו ה-winamp וקובצי אודיו מילאו את הרשת - והתנאים הללו חייבו עודף יצירתיות בכל הנוגע להפצת אלבומים לביקורת מבעוד מועד. את האלבום ההוא קיבל וולטרס על גבי נגן קלטות נייד, "חיקוי זול של ווקמן", כשהוא מודבק בדבק-מגע מכל צדדיו, כדי שלא יהיה אפשר לשלוף ממנו את הקלטת.

     

     

     

    בהרבה מובנים האנקדוטה הזו של וולטרס מנקזת לתוכה את הסיפור כולו: תזמון נכון הוא הרבה יותר מ"פוקס", הוא לא פשוט קורה בטעות, הוא תולדה של יכולת לתפוס, בזמן אמת, מכלול של רגעים קטנים ולהפוך אותם לתהליכים של ממש. "OK Computer" הוא קלאסיקה לא רק בגלל האיכויות המוזיקליות שבאות בו לידי ביטוי, אלא גם בגלל שהוא עסק בדבר הנכון, רגע לפני שהספקנו בכלל לזהות: ביחסים המורכבים שלנו עם הטכנולוגיה, ובמובן מסויים גם ביחסי האהבה-שנאה של הלהקה איתה. שני עשורים אחרי שיצא לראשונה, ה-MP3 כבר מוספד מכל עבר וקלטות אודיו עושות את דרכן חזרה אל מרכז הבמה.

     

    על אף שמדובר "רק" בשני עשורים, היום-יום האנושי והמעורבות הטכנולוגית בו, השתנו לאין ערוך. הפילוסופיה הדיסטופית שמיוצגת באלבום - גם היא נתפסת כנבואית במידה מסויימת, אך לא מנותקת מההווה. מצד אחד הטכנולוגיה לוקחת אותנו קדימה, אבל לכיוון התנועה הזה יש מחיר, וכל שיר באלבום מעמיד על כף המאזניים את שני הקצוות הללו.

     

    פילוסופיה דיסטופית שאינה מנותקת מהווה. תום יורק (צילום: gettyimages)
    פילוסופיה דיסטופית שאינה מנותקת מהווה. תום יורק(צילום: gettyimages)

     

    ב-"Airbag" אשליית הבטיחות של המכונית המודרנית, המאובזרת והבטיחותית, שמקבלת משנה תוקף 20 שנים קדימה עם המכוניות האוטונומיות, היא בועה שמתנפצת עם כל מוות בלתי הכרחי על הכביש. ב-"Paranoid Android" ההוויה האנושית מתוארת כמנוכרת, אגרסיבית ודורסנית. ב-"Subterrenean Homesick Alien" הבידוד החברתי מתואר ממש כחוצנות. "Exit Music" אמנם נכתב עבור "רומיאו + ג'ולייט" של באז לרמן, אבל מונח בו גם סוג של פתרון לניכור, סימון יציאת חירום מהבהב באורות ניאון - אהבה עצובה, אבל אהבה.

     

    השיר "Let Down" פורט את שלל האופנים שבהם בני אדם יכולים לנוע ממקום למקום בחסות הטכנולוגיה, כמטאפורה לחברה חומרנית כלואה ב"לופ" אינסופי של קהות חושים וחוסר יכולת להבחין ברגש אמיתי. "Karma Police" הוא פטאליסטי ו-"Fitter Happier" הוא התגלמות המרדף האולטימטיבי אחרי מהות גופנית, שגם הולכת ומשתכללת כל העת בזכות פיטביט ושעונים חכמים ואפליקציות למדידת צעדים ואובססיה של כימות עצמי. "Electioneering" וטראמפ מוכרחים ללכת יחד, אבל זו רק הדוגמה הטריה ביותר.

     

     

     

    השיר המצמרר והיפהפה "Climbing up the walls" מפרק לגורמים את נפש האדם, שלתחלואים שלה עדיין אין פתרונות בלחיצת כפתור. "No Surprises" הוא המנון לעבדות מודרנית, "Lucky" מבכה את ההתכנסות הפנימית והיעדר המטרות הפוליטיות ואילו "The Tourist" הוא רגע של שאיפת אוויר לריאות - עצירת מירוץ החיים הקדחתני, שמשול גם לסוג של תאונת דרכים. אותה תאונת דרכים אגב שברגע ההתרסקות נפתחת בה כרית האוויר מצילת החיים, וכך סבורים מיטב פרשני רדיוהד כי השיר האחרון באלבום הוא בעצם גם השיר הראשון - שנועד לייצר תחושה מעגלית בלתי נגמרת.

     

     

     

    לא רק תמהיל מוזיקלי ורעיוני עשיר מחזיק את האלבום הזה רלוונטי. הרומן של רדיוהד עם טכנולוגיה חורג הרבה מעבר לשלוש דקות וחצי של שיר. "OK Computer" הוא גם סמן גבול ברור של העשייה המוזיקלית של רדיוהד - במעבר מלהקת רוק גיטרות ודיסטורשן מובהקת, להרכב שמעתה יניף את דגל החדשנות ביצירה שלו. החדשנות הזו באה לידי ביטוי קודם כל בשילובים הדיגיטליים החורקים של "OK", אלבום שהלהקה עצמה מתארת כניסוי כלים תרתי משמע. הוא מצוי בתווך מפני שהשאיפה לסאונד אלקטרוני ודיגיטלי מובהק - מקשטת בו את הרקע לכל האורך כמו רעש לבן, אבל הדרך למציאת הצליל המהונדס הנכון נעשית רובה ככולה באמצעות כלים מסורתיים: גיטרה-בס-תופים, אולי קצת סימפולים פה ושם. האלבומים שיבואו בעקבותיו, מי יותר ומי פחות - עתידים לדחוק את גבולות הנסיינות, לעתים יותר מדי.

     

    גם המקום המסחרי מעניין בהיבט הזה, שכן הרשת שופעת בפורומים ובאתרי מעריצים בהם מנותח לעייפה כל היבט של כל שיר, כל פיסת ריאיון מתוקשר או שבר משפט, כל אקורד מפורק לגורמים וכל התיאוריות קבילות. המיתולוגיה הווירטואלית הזו היא כלי שמטופח על ידי הלהקה, שלורך הדרך הוכיחה כי היא מבינה היטב איך לעשות בו שימוש. כך למשל, בימים שקדמו לצאת האלבום האחרון "A moon shaped pool", הסירה הלהקה כל זכר שלה מעל גבי האינטרנט. חשבונות ברשתות החברתיות "נעלמו" ורמזים לצאתו של האלבום הגיחו בדמות טיזרים מסוגים שונים.

     

    חגיגות ה-20 של האלבום הולידו גם הוצאה מחודשת ומסקרנת, המכילה את כל שירי האלבום בתוספת שלושה שירים שטרם ראו אור ועוד שמונה בי-סיידס. תחת הכותרת "OKNOTOK" אפשר לבחור בין גרסה דיגיטלית של האלבום, דיסק כפול, ויניל משולש או מארז הכולל גם קלטות אנלוגיות מקוריות. קידום מכירות מהסוג הזה מדבר לקהל של רדיוהד, מי שהיום נדרשים לקרוא "אוקיי גוגל", אבל גדלו על צליל החיבור הצורמני של המודם, התפעלו מהיכולות של "יאהו!" והצליחו להגיח לראשונה מתוך עורם תחת מעטה האנונימיות של mIRC. כי זו בדיוק השפה של רדיוהד, שפה בינארית שבה ה-0 וה-1 הם ייצוגים מופשטים שמצליחים להכיל את ההיקסמות מהטכנולוגיה אבל גם את הפארנויה שהיא מביאה, לחדש ולהמציא על 24bit WAV, אבל גם להתגעגע לקלטת.

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בסדר, מחשב: הטכנולוגיה שמאחורי רדיוהד"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים