ההכרעה החשובה של הנשיא טראמפ
גם השבוע כולנו מחכים במתח לעוד החלטה חשובה של הנשיא, והפעם: האם יכבד את הסכם פריז או שארה"ב תזנח את הצעדים הגלובליים שהובילה? מהם בדיוק פרטי ההסכם ומה ההשלכות הצפויות?
מאז נבחר הנשיא טראמפ לתפקידו כאיש החזק בעולם, אנחנו זוכים להרבה מאוד דרמה. פיטורין, האשמות, חשדות, הטחות, יריבויות, והרבה מאוד ריאליטי. גם השבוע הזה התחיל עם מתח כשהכריז נשיא ארצות הברית עם סגירת ועידת G7, ארגון המדינות המתועשות, כי הוא יקבל את החלטתו לגבי הסכם פריז השבוע.
המתח הוא לא רק לקראת עוד שביל חדש ושונה שהממשל יבחר או לא יבחר לפסוע בו, אלא מדובר בהחלטה גלובלית, סביבתית ומדינית שתוביל את ארה"ב והעולם בשנים הבאות.
הסכם פריז נחתם ב-12 בדצמבר 2015 בסיומה של ועידת האקלים בפריז בנושא שינויי האקלים וההתמודדות איתם. על ההסכם חתומות למעלה מ-190 מדינות והוא נכנס לתוקפו בנובמבר האחרון לאחר שאושרר על ידי 90 מדינות המייצגות כ-60% מכלל פליטות גזי החממה בעולם. באותם ימים המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב הגדירה את שינויי האקלים כאיום האסטרטגי הגדול ביותר בפניו ניצבת האנושות, יותר מהטרור העולמי.
מטרת ההסכם היא הקטנת ההתחממות הגלובלית לפחות ב-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050, בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית. במסגרת המטרות שצוינו הוחלט על הגברת היכולת להסתגל להשפעות השליליות של שינויי האקלים במקביל לטיפוח העמידות לשינויי אקלים והפחתת פליטות גזי החממה באופן שלא יפגע בייצור המזון. המדינות החליטו אז, באופן כללי בלבד, על עידוד הזרמת כספים לפיתוח בתחום הפחתת פליטות גזי חממה ועמידות לשינויי אקלים.
בועידת G7, אשר נערכה בסיציליה, השתתפו ראשי מעצמות אירופה, כמו גם ראשי הממשלה של קנדה ויפן. אחד הנושאים המרכזיים בהם דנו הוא מאבק מדינות האו"ם בהתחממות הגלובלית.
במסגרת ההסכם המקורי, הסכימו כל אחת מהמדינות על שקיפות על מנת להבטיח אמון ולקדם יישום אפקטיבי של ההסכם. לשם כך הוקם מנגנון לשקיפות עבור ביצוע הפעולות הלאומיות, כאשר כל מדינה תגיש למזכירות האמנה דיווחים מפורטים על יישום תכניות להפחתת פליטות גזי חממה, כדי לוודא שהן עומדות ביעדים ובתכניות הלאומיים שנמסרו למזכירות ואליהם התחייבו. המדינות העניות לא יגישו את התוכניות ויקבלו מימון מהמדינות המפותחות לסיוע במימוש ההסכם.
כל מדינה התחייבה להגיש יעד רשמי להפחתת פליטות גזי החממה לתקופה שאחרי 2020, זה במקביל ליעד שכל המדינות התכוונו להסכים עליו, יעד גלובלי לאדפטציה על מנת להגביר את היכולות לצמצום הסכנות והחשיפה להשפעות שינויי האקלים. בכל חמש שנים אמורה להתקיים הערכה של יישום ההסכם, החל משנת- 2018
ארה"ב בהתאם לגודלה ומעמדה נחשבת לשותפה הגדולה והמרכזית בהסכם. כל שינוי או ערעור במידת מוערבותה בהסכם הוא כמובן שינוי משמעותי במטרות, היעדים וההישגים העתידיים שלו.
עוד בימי הקמפיין שלו חזר והתחייב הנשיא טראמפ להוציא את ארה"ב מהסכם פריז. אבל השבוע נראה שבין כל ענייני המדינה והמשברים המפורסמים, מתחלק הבית הלבן לשני מחנות. אלו שבעד להישאר ולהתחייב להסכם פריז, בראשם ג'ארד קושנר, מזכיר המדינה רקס טילרסון והמזכיר לביטחון לאומי, ה. מקמאסטר, כך על פי דיווח של אתר 'פוליטיקו', בעוד שמנגד מחנה המתנגדים להסכם, בראשם, היועץ סטיב באנון ומי שעומד בראש המשרד להגנת הסביבה סקוט פריוט.
במהלך ימי הדיונים, ניסו ראשי המעצמות לשכנע בכך שארצות הברית, כמדינה שפליטת הפחמן שלה היא השנייה בגודלה בעולם, חייבת להראות מנהיגות בנושא האקלים. הם הוסיפו והזהירו את המנהיגים מפני "אפקט דומינו" שעלול להתרחש עם יציאתה של ארצות הברית מן ההסכם. "יש כאן מצב של שש נגד אחד, ואין כל סימן שיגיד לנו אם ארצות הברית תשאר בהסכם או לא". אמרה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, בתום ועידת המדינות המתעושות. "הדיונים היו קשים מאוד ולא מאוד מספקים", הוסיפה. ששת המנהיגים האחרים, מנהיגי צרפת, איטליה, גרמניה, יפן, קנדה, ובריטניה, הצהירו את מחוייבותם להסכם.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה הכריז בעבר עם חתימת ההסכם שמדובר ב"פתרון שאפתני וארוך טווח למשבר המתהווה". שר החוץ דיאז ג'ון קרי אמר כי "זה ככל הנראה הצעד החשוב ביותר שיכולנו לעשות כדי להגביל את התחממות כדור הארץ ולהאט את ההתחממות עבור הדורות הבאים".
החשש מההתחממות הגלובלית נרשם גם בסוף 2016 שנמדדה כשנה החמה ביותר מאז תחילת המדידות, כך גם השנה שלפניה וזו שלפניה. מומחים לאיכות הסביבה מסבירים כי שינויים אלו מובילים למזג אוויר קיצוני כמו בצורות חמורות, כמו זו שהייתה בסוריה ובמזרח התיכון, גורמים לשיטפונות, המסת קרחונים או לסופות שלגים וקור קיצוניות, כמו בניו יורק ובוושינגטון בשנה האחרונה.
אין כנראה ספק לגבי התחייבותה של ארה"ב להפחית פליטה ב26% עד 2025, וככל הנראה את ההתחייבות הזו ארה"ב לא מתכוונת לחייב.
אותו יעד הוכתב על ידי אובמה ואמור היה לקצץ בייצור בחשמל באמצעות פחם. הצו הנשיאותי של טראמפ שנתחתם בחוש שעבר ביטל באחת את ההחלטה. לכן, על פי חישוב הנתונים החדשים שהציב הממשל החדש נראה שארה"ב תפחית 6% בלבד עד 2025.
מומחים לא מודאגים רק מההשלכות הסביבתיות של יציאת ארה,ב מההסכם כי אם גם מהמתח שהחלטה כזו תגביר. ההסכם אמור לכלול גם השקעות בטכנולוגיות נקיות בעולם המתפתח. לו ארה"ב תצא מן ההסכם לא תהיה לה הזכות להתוות מגיניות ונחלטות חשובות בנוגע לאותם איזורים.
מומחים מזכירים שההסכם מעולם לא התמקד בפעולות ספציפיות שעל כל מדינה לקחת, ועזיבת ההסכם הגמיש כל כך, לטענתם, תוביל למעט יתרונות לממשל ובעיקר הרבה אנטגוניזם בעולם. "לעזוב את ההסכם יהיה כמו לדקור את כולם עם מקל בעין", טען דיוויד ויקטור, מנהל המעבדה למשפט ולרגולציה בינלאומיים באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בראיון. בכך הוא מכיר גם בכך שלו ארה"ב לא תעמוד בהסכם ויעדיו, יהיו השלכות גם להסכם עצמו והישגיו יהפכו מצומצמים בהרבה. יש גם חשש שעזיבת ארה"ב תוביל לעזיבת מדינות נוספות, והיכולת להוביל שינוי אמיתי תעמוד בסכנה.
