שתף קטע נבחר

כשהילד יוצא מהארון: ההתמודדות המשפחתית

עבור חלק מההורים, יציאה מהארון של בת או בן היא תהליך לא פשוט ועלול לגרור רגשות קשים, תגובות של פניקה ואפילו ניתוק. אבל המציאות לא חייבת להיות כזאת - אפשר לתעל את התהליך לחיבור חדש ופתיחות בין ההורים לילדים. איך מתקנים את מה שהשתבש בדרך?

יציאה מהארון של בן או בת עשויה להיות אירוע משנה חיים עבור ההורים. גם הורים שנחשבים ליברלים ומקבלים, עלולים להרגיש שהשמיים נפלו אל מול הגילוי שהילד או הילדה הפרטיים שלהם הם להט"בים. ברגעים הללו ההורים עלולים להרגיש אגרוף בבטן - הלם, קושי להאמין, בושה, אבל ופחד.

 

חלק מההורים ירגישו שהחלום שלהם על עתיד של משפחה "נורמטיבית", שיושבת יחד סביב שולחן השבת, התנפץ, והם פוחדים ממה שיגידו המשפחות, החברים והשכנים. עוד חששות שיכולים לעלות במצבים כאלה קשורים לפגישה עם בן או בת הזוג של הילדים או שינויים במראה שלהם.

 

דברים שהורים אומרים ()
דברים שהורים אומרים

 

לא פעם התהליך מלווה בכעס על העולם ובחרדה מפני העתיד. תגובות ראשוניות של הורים ליציאה מהארון יכולות לנוע בין פניקה ("אל תספר לאף אחד!!!"), לפקפוק בנוגע לזהות המינית ("ניסית להיות עם גברים?"), דחייה ישירה ("אם תהפוך להיות אישה אנחנו לא נקבל אותך"), או גרימת רגשות אשם ("אתה הורס את המשפחה").

 

עוד כתבות: 

"יש לי משהו לספר": כך תגיבו ליציאה מהארון של הילד

באמצע החיים: כשאחד מבני הזוג יוצא מהארון

לצאת מהארון זה כן ביג דיל, יותר משנדמה

 

גם ההורים אינם חסינים לתופעות הגישה השלילית בחברה כלפי להט"בים, ומחקרים מראים כי מעל 50% מההורים מגיבים תחילה באופן שלילי (במידה מסוימת) ליציאה מהארון, ומתקשים לקבל את הנטייה המינית או הזהות המגדרים של ילדם. תגובות שליליות מצד ההורים עלולות להיות הרסניות עבור הילדים ולעורר אצלם תחושות אשם, פחד, אובדן, חוסר אונים וכאב.

 

גם ההורים "יוצאים מהארון"

למרבה המזל, רוב ההורים הופכים עם הזמן למקבלים יותר. כשהדאגה לרווחה הנפשית והפיזית של ילדם מנחה אותם, הבושה, הפחד ותחושת האובדן מפנים את מקומם לאהבה ולרצון של ההורה להיות קרוב לילדו, לתמוך בו או בה ולהוות מקור לחיזוק והעצמה.

 

במקרים רבים וכחלק מהתהליך הזה, הורים מתחילים "לצאת מהארון" גם הם, בפני חבריהם ומשפחותיהם. הם נעשים מעורבים יותר חיי הילד וחולקים איתו את רגעי השמחה לצד הקשיים. כתוצאה מכך, נוצרת לעתים קרובות רמה חדשה של פתיחות וקרבה ביחסים.

 

כך, הורים רבים מדווחים שבעקבות היציאה מהארון של ילדם הם מרגישים אנשים טובים יותר, ומערכות היחסים שלהם עם ילדיהם עמוקות וכנות יותר.

 

חלק מההורים עלולים לחוות תחושות אשמה ופחד. יציאה מהארון (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
חלק מההורים עלולים לחוות תחושות אשמה ופחד. יציאה מהארון(צילום: shutterstock)

 

יחד עם זאת, עבור הורים מסוימים, הנטייה המינית או הזהות המגדרית של ילדם מרגישה בלתי נסבלת. ככל שעובר הזמן הם שוקעים עמוק יותר אל תוך תחושות האובדן, האשם, הכעס, הבידוד וחוסר האונים. הם מרגישים תקועים ולא רואים את האור בקצה המנהרה.

 

הורים במצב כזה עלולים לנתק את עצמם מחבריהם ומשפחתם המורחבת, לשקוע בדיכאון ולהפחית, לעתים עד כדי ניתוק, את הקשר עם ילדם.

 

במצבים כאלה לא רק ההורה סובל, גם הבן או הבת עשויים להיפגע ולמערכת היחסים נגרם נזק של ממש. יתרה מזאת, האכזבה או הקושי של הורים לקבל את בנם או בתם, עלולה לגרום לבן או הבת להרגיש שמשהו לא בסדר אצלם, שהם חסרי ערך, לא רצויים ומהווים נטל עבור המשפחה.

 

במקרים מסוימים הילד אף עלול לחוש שהוא איבד את משפחתו ואת העוגן שלו בעולם ולהרגיש כעס, עלבון ואפילו אשמה על כך שהוא או היא אלו שגרמו להוריהם כל כך הרבה כאב. במקרים כאלו, לא רק שהילד מרגיש רע לגבי עצמו, הוא גם מבין שאין טעם לפנות להוריו לתמיכה והבנה כאשר הוא מתמודד עם אירועים שלילים בחייו, כמו פרידה מבן זוג או קשיים בעבודה או בלימודים.

 

"מחוץ לארון, בתוך המשפחה"

כשהורים לצעירים להט"בים, או להט"בים בעצמם, מרגישים שתהליך הקבלה נתקע, מומלץ לפנות לעזרה כמשפחה. אופציה אחת היא להצטרף לקבוצות תמיכה של הורים, כמו אלו המאורגנות על ידי תהל"ה. אופציה נוספת היא פנייה לטיפול משפחתי.

 

 

ברוב המקרים, תחושת האובדן מפנה את מקומה לאהבה ולרצון להיות קרובים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
ברוב המקרים, תחושת האובדן מפנה את מקומה לאהבה ולרצון להיות קרובים(צילום: shutterstock)

 

הפרויקט "מחוץ לארון, בתוך המשפחה" פועל מ-2008 ומציע טיפול ממוקד יחסים עבור צעירים להט"בים (מעל גיל 21) והוריהם. מטרת הטיפול היא לעזור למשפחות לפתח, או לבסס מחדש, מערכת יחסים אוהבת, תומכת ומשמעותית, שיש בה כבוד הדדי.

 

במהלך הטיפול מתקיימות פגישות פרטיות ההורים ועם הבן או הבת, וכן פגישות משותפות של ההורים והילד יחד, כל זאת במטרה לעבד את התחושות הקשות - הן של ההורים והן של הבן או הבת, ולדבר בפתיחות, בכבוד ובכנות.

 

הבסיס להנחת העבודה הזו הוא שאנשים בכל גיל רוצים להרגיש שהוריהם רואים אותם כפי שהם, מעריכים אותם, מכבדים אותם, אוהבים אותם וגאים בהם, ושהורים רוצים להישאר מחוברים לילדיהם גם בבגרות בקשר אוהב ופתוח.

 

מעניין לציין שכחמישים אחוזים מהפניות אלינו מתבצעות ביוזמת ההורים עצמם, שקשה להם לראות את הילד סובל ואת המשפחה מתפרקת. במקרים אחרים הילדים הם אלו שפונים אלינו ומבקשים עזרה להביא את ההורים למפגשים.

 

כחלק מהטיפול שלנו אנחנו מציעים למשפחות חצי שנה של טיפול ממוקד קשר, שאורך כחצי שנה, ללא עלות. הפרויקט הוא פרויקט מחקרי, שממומן על ידי הקרן הישראלית למדע. הטיפול ניתן על ידי פסיכולוגים מנוסים בקליניקות בתל אביב, באר שבע וירושלים. למידע נוסף, היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו או התקשרו לטלפון 052-5793090.

 

השתתפו בהכנת הכתבה: אופיר ניר-גוטליב, ענבל גת ורותם בורוכוביץ׳-זמיר. 

 

פרופ' גרי דיימונד הוא פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי וראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
כשהחלום מתנפץ
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים