לחיות בשלום עם עצמנו - על אמנות הדיבור
חמישה חושים באדם ורבים אף נוטים לייחס חוש שישי נסתר, אולם חכמת הקבלה מלמדת כי לאדם חושים רבים, כשהמונח "חוש" בלשון המקובלים מבטא זיקה, כשרון תכונה או נטייה. החוש הראשון שניתן באדם, כמובא בספר יצירה, הוא הדיבור, משום שהוא מאפשר לנו הבעה עצמית וביטוי ברור של רצונותינו ומחשבותינו
חכמת הקבלה מלמדת כי העולם נברא בעשרה מאמרות והתורה ניתנה לעם ישראל בעשרת הדיברות, והנה על הפסוק: (שמות יט, ג) "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", המבואר בפירוש רש"י : תאמר לבית יעקב – אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל – עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשים כגידין.
כעת אסביר, חכמינו הגדירו שני סוגי דיבור, הראשון הוא דיבור המוגדר "כדיבור" והשני דיבור המוגדר "כאמירה". לנשים, שטבען רך ואין דרכן וטיבן לשמוע דברים קשים, פונים בלשון רכה, כלומר בלשון אמירה. לגברים, המסוגלים לשמוע גם דברים קשים פונים בלשון דיבור. אלה הדברים בפשוטם אמת הם, אך יחד עם זאת, חכמי הקבלה התייחסו לדברים בפנימיותם והקבילו את האישה לנשמת האדם ואת הגבר לגוף האדם.
יוצא מכך שהשפה המדוברת של הנשמה (נקבה) היא לשון רכה, והשפה המדוברת של הגוף (זכר) היא לשון קשה. הנשמה הינה רכה עדינה ושופעת, מעצם טבעה היא מחפשת רוחניות וקשר עם יוצרה. אין צורך ללחוץ אותה ולדבר איתה דברים קשים, כשם שאין צורך להוכיח ולדבר דברים קשים עם אדם, שהוא קשוב לשמוע את הדברים ומעוניין לקבלם ורק צריך להסביר לו איך וכיצד לעשותם.
לעומת זאת, כאשר האדם אינו פתוח לקבל ומתנהג בקשיות עורף יש צורך לדבר איתו בדברים קשים כגידים על מנת לשבור את קשיות עורפו בשפה המדוברת של הגוף.
אופן דיבורו של האדם וסגנונו מלמד על מהותו ותכונות נפשו, כפי שמרומז בשיר השירים: "ונפשי יצאה בדברו". אלה המדברים בגסות יעידו בעצמם על גסות רוחם, ולעומתם אלו המדברים בענווה ובנחת יעידו על מידות טובות.
אולם, אופן הדיבור לא רק משקף את אישיותו של האדם אלא גם מעצב אותה. כאשר אנחנו מדברים בנחת, נוכל לשמור על שלווה, וכאשר נדבר ונברור את מילותינו באופן חיובי, נוכל לדבר בזכות אחרים וביתרונותיהם וכן כאשר נשתמש במילים נעימות ובביטויים נאים נעדן ונזכך את נפשנו.
יחסים תקינים עם הסביבה ומערכות יחסים הבנויות על בסיס של כבוד הדדי שלום ושמחה, תלויים בשליטתנו על פינו - "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא). לפיכך, לפני שפוצים פה ומגלגלים מילים יש לדעת לשתוק קודם. לנשום עמוק ולהרגיל את הפה להודות בטעות ולהתנצל. ההבנה שכך ראוי להשתית את הנהגותינו, עושה אותנו ראויים להשמיע את דברינו בכבוד.
האדם השלם הוא זה שחי בשלום עם עצמו, כלומר עושה שלום בין נשמתו החבויה והנעלמת לבין גופו. במילים אחרות, הגדלות היא היכולת לנתב בין כיסופיו וגעגועיו הרוחניים לבין רצונותיו ותאוותיו הגשמיים באופן שהנשמה רוכבת על הגוף כפרש המנהיג את סוסו. על מנת להגיע למדרגה זו, יש ללמוד את התקשורת הנכונה ואת אופני הדיבור לגוף ולנשמה וזו היא עבודה פנימית אינדיבידואלית לכל אחד ואחד. פנימיות התורה הנקראת תורת הקבלה מעניקה את הכלים לכל החפץ לעסוק בעבודה זו.
לאחר שאדם משיג שלמות מלשון "שלום" בעצמו, הוא יכול להגיע לשלום אמיתי בביתו, ואחר מכן להפוך לאיש שלום המשכין שלום בין בעלי מחלוקת ובין איש לאשתו ולפעול למען שלום כללי בעולם. האישיות שממנה עלינו ללמוד היא אהרון הכהן, שהיה מנהיג עם ישראל בפועל, ובשטח הוא היה המגשר הלאומי, "לפי שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומטיל שלום בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו".
התורה מספרת על פטירת אהרון "ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל " חז"ל לומדים מייתור המילה "כל" על אהבת עם ישראל את אהרון והערכתם למידותיו ויכולותיו. עד כי האבל הכללי גבר עוד יותר מלאחר פטירת משה רבנו. וכל זאת בזכות מידת השלום של אהרון שהייתה קודם בפנימיותו ואחר מכן פרצה החוצה לכלל עם ישראל . מי ייתן ויהיו מעשינו כמעשי אבותינו.
יצחק אהרון, חוכמה , מרכז לקבלה
לפנייה לכתב/ת 
