רק לפני כמה חודשים כולנו התרגשנו כשכוכב ישראלי כמו שלמה ארצי הגיע עד למדיסון סקוור גארדן. זה לא משנה שזה היה בתיאטרון של המדיסון ולא שזה היה מול קהל ישראלי בעיקר, אבל בעיקר התרגשנו כי מדובר בהישג בינלאומי בלתי מעורער.

מה שלא ידענו אז וכנראה שרובכם לא יודעים גם עכשיו, זה שבשבוע הבא יעלה לזירה הגדולה של המדיסון סקוור גארדן, מול 20,000 צופים נלהבים מכל העולם, מתאגרף ה-MMA הישראלי חיים גוזלי שישבור בכך שיא ישראלי ענק.

Mixed martial arts, MMA, הוא אחד מענפי הספורט היותר פופולארים בשנים האחרונות, בעיקר בארה"ב, אחרי הרבה שנים ושינויים שנעשו בענף, בכדי שיכלל בענפי הספורט הלגיטימיים. בקרבות אמנות הלחימה המשולבת, נעשה שימוש במגוון רחב של שיטות לחימה גופנית, בין השאר בטכניקות היאבקות, איגרוף, אגרוף תיאלנדי, ג'ו ג'יטסו ועוד.

במקור, היה הספורט חלק מקרבות ה-ולה טודו (הכל הולך) שהיו פופולארים למדי עוד בשנות העשרים בברזיל. אחרי לא מעט חוקים חדשים וטכניקות שונות הוא הגיע בצורתו המשודרגת לארה"ב בשנות ה-90 עם משפחת גרייסי הברזילאית וממנו התפתח לספורט ה-MMA. תוך כמה שנים הפך לאחד מענפי הספורט הנצפים בטלוויזיה.

אי שם בשנות ה-90 חיים גוזלי, נחשף לספורט הזה והתאהב. עוד כשהיה ילד נמשך לאמנויות לחימה. "אחרי שראיתי את הסרט 'נינג'ה' בטוויזיה, התעקשתי ללכת ללמוד קארטה", הוא מספר ל’ידיעות אמריקה’, "התאהבתי בזה והתמדתי עד שהגעתי לצבא. הייתי חגורה שחורה, התחריתי, אל לא הלך לי", הוא מודה.

אחרי שהשתחרר ממשמר הגבול חזר לאימונים והחליט לנסות תורות לחימה חדשות. הוא התמסר לאימוני אגרוף תאילנדי שהיה חזק ואגרסיבי יותר, הוא מסביר, אבל כשנחשף במקרה לקלטת של קרב MMA הוא התאהב. "היה מטורף לראות את זה. פעם ראשונה שראיתי שיטת לחימה שרלוונטית גם לחיים. יש בה הכל, מותר הכל, פתאום אני רואה איך אפשר להשתמש בכל כך הרבה כלים בלחימה. את לא צריכה לעבוד בשבלונה, כמו בקרב אמיתי".

לראות דגלים של ישראל ולשמוע את העידוד נותן לי את המוטיבציה והעוצמה שאני צריך. גוזלי

גוזלי, שכבר אז היה שם דבר בתחום בישראל, הבין שכדי להצטיין בMMA יש לתרגל בהצלחה כמה שיטות לחימה במקביל. הוא רצה ללמוד ג'ו ג’יטסו, אבל כשלא היה מסביב אף אחד שילמד אותו הוא החליט ללמוד בעצמו. מאוחר יותר הפך גם למוביל הענף בישראל.

שנתיים אחר כך הוא כבר התאמן בקליפורניה עם משפחת גרייסי ובהמשך הצטרף לאקדמיה שלהם בניו יורק. "חייתי שנתיים בניו יורק. התאמנתי בלי הפסקה, לקחתי אליפות עולם בג'ו ג'יטסו פעמיים, אליפות אירופה כמה וכמה פעמים, אליפויות מקומיות בכל רחבי העולם, כולל בניו יורק". בשלב הזה הגיע ה-MMA למרכז המיינסטרים בעולם והלוחמים שהתחרו בענף נקראו ‘הגלדיאטורים של שנות האלפיים’, וגוזלי מוסיף ש"ככה זה גם הרגיש".

20 שנה בכל העולם ואחרי שזכה באין ספור תארים, הוא מגיע בגיל 44 לכבוש את היעד הכי גדול, שכבשו לפניו הגדולים ביותר כמו מוחמד עלי, רוקי מרציאנו, מייק טייסון, ולהתחרות ב'מדיסון סקוור גארדן' בניו יורק באירוע - 'בלאטור 180' של ארגון 'בלאטור', הארגון השני הגדול בעולם לקרבות MMA בזירת כלובים.

הוא כבר לא מעט זמן כאן בניו יורק, רחוק מהמשפחה, נערך לקרב חייו. האימונים קשים במיוחד, עם 6-7 שעות ביום של כל סוגי הלחימה. "בארץ לוחם מקצועי לא יכול להתפרנס מקרבות ואז נוצר מצב שהוא צריך לעבוד בשביל להתקיים. זה מה שתוקע את הלוחם הישראלי מלהתקדם לרמות הגבוהות בעולם. בניו יורק", אמר, "האימון מתחיל בחימום מטורף. עד שהוא מסתיים יוצאת לך הנשמה, ואז מתחילים בקרבות היאבקות. כשהם מסתיימים, אנחנו שמים ציוד ומתחילים קרבות MMA. הלוחמים לוחצים ממש חזק, מדובר בקרבות של 90% כוח. אחרי האימון הזה אני עוד לוקח רכבת ישר לאימון כושר במנהטן.

"הלוחמים בענף נקראו גלדיאטורים".

“להיות בן 44 בכושר שיא", הוא מודה, "זה לא דבר פשוט. האימון נמשך שעה וחצי, ואיך שהוא מתחיל אני מקלל את כל העולם מרוב שהוא קשה. מצד שני אני יודע, שכושר זה מה שיקבע את תוצאת הקרב. כשהאימון מסתיים, אני צועד כ-50 דקות לכיוון האקדמיה לג'יו ג'יטסו של המורה שלי ב-20 שנה האחרונות, רנזו גרייסי האגדי. אנחנו מתרגלים מצבי קרב ובסוף עושים קרבות ג'יו ג'יטסו". אחרי כל אלו אגב, הוא גם חוזר על הסאבווי לברוקלין, מוסיף לרשימה המפרכת גם אימון אגרוף בפייט פקטורי ולפעמים משלב גם קרבות אימון עם לוחמים נוספים”.

הוא כבר הספיק לאורך השנים לשבור את ארובת העין, כף הרגל, ואת האף אינספור פעמים. כל אלו לא ממש מנעו ממנו לעצור, וגם בישראל הוא כבר הפך לאגדה. לא רק בזכות ההישגים על הזירה ולא רק בגלל שהוא מאבות הג'ו ג'יטסו בישראל אלא גם בגלל שלכל ההישגים הגדולים שלו הגיע לבד. הוא משווק את התחרויות שלו, הוא דואג לספונסרים ולא נח לרגע. גם לקראת התחרות כאן הוא מקווה לגייס צופים ישראלים ויהודים שיגיעו למדיסון ביום הקרב ב-24 ביוני כדי לתמוך בו. "לראות דגלים של ישראל ולשמוע את העידוד נותן לי את המוטיבציה והעוצמה שאני צריך. זה עושה את ההבדל".

רק לפני כמה חודשים אירגן בהיכל "נוקיה" (שכבר מכונה 'מנורה') בישראל קרב שהוביל לא פחות מעשרת אלפים צופים ישראלים. הוא מספר שהייתו זו תחרות הספורט היחידה מלבד כדורסל, שהצליחה למלא את האולם. את הקרב אגב, הוא ניצח אז תוך דקה וחצי, אבל הטעם הרע שנשאר לו היה דווקא בגלל התקשורת. "הגיע צוות של ערוץ 2 לצלם את הקרב. הם התלוו אלי ימים שלמים ובסוף בחרו לא לשדר את זה. גם עכשיו, הוא מוסיף, "אני ישראלי שעומד להופיע במדיסון סקוור גארדן, נציג המדינה, גדל ישראל ואף אחד לא מעוניין לדבר על זה".

אחרי שהגיע בסוף השבוע האחרון כאורח כבוד במצעד לתמיכה בישראל, רבים בקהילה היהודית הביעו תמיכה ו-100 כרטיסים נוספים כבר נמכרו. אבל הכעס רחוק מלהשתחרר. "מאז שאני בניו יורק הספקתי להצטלם עם עשרות מעריצים, לחתום על פוסטרים כמו ספורטאי מפורסם, והקהילה היהודית בניו יורק גאה בי בזה שאני מייצג את ישראל עם הדגל. הם הזמינו אותי להיות אורח הכבוד במצעד. כבוד הוא לי להיות במעמד הזה, אני מרגיש שאני מייצג את כל הספורטאים הישראלים שלא זוכים לסיקור ולכבוד המגיע להם. לכל מקום שאני מגיע בניו יורק אנשים נותנים לי כבוד של מלכים, רק בגלל שאני נלחם ומייצג את ישראל במדיסון. אבל את התקשורת בארץ אני לא מעניין. הקרב הזה הוא האולימפיאדה של האולימפיאדה אבל אף אחד לא מתעניין בזה".

גוזלי בפרסומת לקרב הגדול.

הוא לא מצליח להבין למה בישראל הספורט וההישגים הגדולים שלו לא זוכים לסיקור. "לספר על ישראלי ציוני שנלחם בכל העולם ומניף את דגל ישראל זה לא מעניין? לספר שיש ישראלי שנלחם באליפות עולם אבו דאבי שמתקיימת פעם בשנתיים, שבה מתחרים רק 16 ספורטאים בכל מקצה ושייכת לשייח' אבו זידן שהסכים באופן חסר תקדים להכניס ישראלי לתחרות, זה לא מעניין? השייח' הזה גם נתן לי לייצג את הארגון בישראל… זה לא מעניין שפעם בשנה יש אליפות ישראל שנקראת אבו דאבי?"

חיים מדגיש שאת הפרסום הוא לא צריך, חסויות כבר יש לו, כסף הוא הרוויח לטענתו לא מעט בקריירה הארוכה שלו, ואוהדים לא חסר מבין חובבי הענף, ועדיין, נראה שהוא מרגיש די מקופח בתור מי שמתעקש להגיע לכל תחרות כנציג ישראל. "לטוס כמעט כל חודש למדינה אחרת, למרות המצב בעולם, ללכת בגאווה עם דגל ש-90% מהעולם שונא. לא פעם ולא פעמיים צעקו לנו בוז, אבל אנחנו ממשיכים. להתחרות באליפות מינכן בג'יו ג'יטסו ולנצח ולזכות מקום ראשון, לעמוד על הפודיום עם דגל ישראל במקום שבו נטבחו ספורטאים ישראלים ובארץ זה לא אייטם?"

אל הקרב יגיעו גם אשתו אירנה ובנו אביב, גם הוא אלוף ג'ו גיטסו ישראלי, שמתחרה בכל העולם, עם מקום שני באליפות העולם. גוזלי מזכיר לכל מי שחושש מספורט אלים מדי, שאלימות ליוותה את העולם הזה עוד מימי קיין והבל. "הסיפור הראשון בספר תורה מלווה באלימות. זה הרג את ההוא וזה את ההוא, אבל במקרה של ספורט, האלימות נשארת רק על הזירה. מי שעוסק באמנויות לחימה, לא יהיה אדם אלים. אלו לא ילדים ואנשים שיגדלו ללכת מכות בשכונה או להתנהג באלימות. זה ספורט שמחנך אותך לסובלנות ואיפוך וערכים".

בניו יורק הפך ה-MMA לחוקי רק בשנה האחרונה, ומאז נערכו קרבות ענק בברקלי סנטר ובמדיסון סקוור גארדן. הקרב הקרוב יהיה הגדול ביותר ויוביל אליו את הכוכבים הגדולים ביותר בענף.

גוזלי יהיה הלוחם המבוגר ביותר בתחרות. הוא יתחרה מול אחד מאלופי הענף שצעיר ממנו בעשר שנים ובעל ניסיון רב יותר משלו בMMA. ועדיין, הוא מאוד בטוח בעצמו. "אמרתי אם כבר במדיסון סקוור גארדן אז ללכת על האתגר הכי גדול שיש. גם אם היו אומרים לי תבוא בחינם, הייתי מגיע. אני לא מכיר הרבה אנשים שיעזבו את החיים שלהם כדי לסבול בשביל להגשים חלום", הוא מסכם, "אבל בעוד 20 שנה אני אוכל להגיד לנכדים שלי שעשיתי משהו שאחרים רק חולמים עליו".