קצת זהירות בעונת המלפפונים

התחרות הגדולה בעיתונות הכתובה (מודפסת או וירטואלית) ואף המשודרת, מביאה את מערכות התקשורת השונות לנסות ולמשוך את הקורא ע"י טיזרים כאלה ואחרים, ללא סימוכין או אישורים מגורמים מעורבים. לכך ניתן להוסיף את השערות הכתבים (הגיוניות פחות או יותר) המתווספות לרמיזה או הזמנת כתבה של "מקורב לשחקן" אשר הופכות לעובדה מוגמרת בטקסט, לעיתים על מנת לשפר עמדות לפני מו"מ ולעיתים ללא סיבה מיוחדת.

לא אחת נפלו עיתונאים בפח שהוטמן להם ע"י אוהדי הקבוצות עצמן, רק מעצם ההבנה כי לא קיימת אפשרות לאישוש ידיעה כזאת או אחרת טרם פרסומה. רק השבוע התבשרנו כי החתימה של דייויד בלאט במכבי ת"א בחוזה עתק כבר סגורה ותואמה ליום שישי, כשבפועל לא היו דברים מעולם. לכך ניתן להוסיף את החתימה של עוזר מאמן מכבי ת"א בכדורגל, עליה למדו העיתונאים מפורום האוהדים. ומה עוד? צפי להגעה של ליטו וידיגאל ועוזריו לאימון (לא היה ולא תוכנן), התעניינות של מכבי חיפה בגדי קינדה, חתימה צפויה של עומרי בן הרוש/אופיר דודזאדה/מגן משטוטגרט (מחק את המיותר) במכבי חיפה, הצעות חוזה לבניון ויצחקי בבית"ר ועוד.

יוסי בניון. אז לאן הוא הולך?(צילום: אורן אהרוני)

מי שנפגע בסופו של דבר מאותן כתבות, שתוכנן או כותרתן משתנים מספר פעמים ביום, הוא אוהד הספורט הממוצע, שאינו מעורב אך צמא למידע על קבוצתו האהובה. בסופו של דבר אותו אוהד נוטש את המפרסם לטובת מקורות "אמינים" יותר, ובכך מושג האפקט ההפוך ל"כוונת המשורר".

אז לא ניתן לשנות את הכל, וכן, סביר להניח שבגלל שפעמים רבות כוחה של שמועה גדול יותר מעובדה קיימת (זה הרבה יותר רומנטי ככה..) לא נוכל לשנות את התרבות, אבל תנסו קצת יותר להיות סגורים על מה שמתפרסם, זה השם של העיתונאים, ועיתונאי ללא קרדיט אמינות הוא לא עיתונאי, הוא סתם חרטטן...