לבנות מחדש את מכבי ת"א על בסיס ישראלי
קבוצה כזו תחסוך עלויות, תחבר את השחקנים, תיצור חיבור מחודש לקהל, תיצור תלכיד שירוץ מספר שנים אבל חשוב מכל - תביא תוצאות ארוכות טווח
אחרי כל מה שנאמר השנה על מכבי תל אביב, הדבר האחרון שבאמת נותר לומר זה "איזה מזל שזה נגמר!" איזו אנחת רווחה יוצאת מאיתנו כשאנו חושבים שלא נצטרך לראות יותר את קבלת ההחלטות של ויקטור ראד, הילדותיות של קווינסי מילר וסילבן לנדסברג, הפה הגדול של ג'ו אלכסנדר, ההתקפה חסרת המעוף, ההגנה הלא מאורגנת וכמובן, נוכל סוף סוף לשכוח את הבושות סביב שחקנים כמו מאיק צירבס וסוני ווימס או מאמנים כדוגמת רמי הדר ואיינארס בגאצקיס.
אך ידיהם של האחרים לא נקיות, למרות שהיו להם הזדמנויות למכביר להתעלות כשאחרים התרסקו מקצועית (או נפצעו) – לאן נעלמה היכולת של גיא פניני או המנהיגות של דווין סמית'? היכן ההצדקה של חוזה העתק של גל מקל ומדוע איתי שגב לא פיתח דבר במשחק שלו העונה? השחקנים היחידים שהשאירו עליי רושם "חיובי" השנה היו אנדרו גאודלוק, יוגב אוחיון, קולטון אייברסון ולפרקים די.ג'יי סילי. למרות זאת, מהחבורה הזו, היחיד שהייתי שוקל להשאיר לעוד עונה הוא אוחיון ורק בגלל הניסיון שלו באירופה והיכולת שלו לשמור על שחקנים הרבה יותר טובים ממנו – כך שאין מנוס מבנייה מחדש.
בנייה מחדש חייבת להתחיל מניקוי אורוות וחריש עמוק בכל התלכיד הנוכחי של הקבוצה – החל מהתנהלות ההנהלה, הצוות המקצועי וכמובן השחקנים. אין אחד בצוות המקצועי או שחקן אחד בקבוצה הנוכחית שהוכיח השנה שהוא שווה חוזה לעונה נוספת, ועל כן הייתי משחרר את כולם (למעט אוחיון ושגב) ויוצא לבנייה של קבוצה חדשה, צעירה ורעבה. לאחר 3 עונות ברציפות שמכבי ת"א כלל לא מגיעה להתחרות על האליפות המקומית, ואינה מהווה כלל פקטור בזירה האירופית (יורוליג או יורוקאפ), הרי שהאסטרטגיה שלה חייבת להיות מבוססת על בנייה של קבוצה ישראלית לוחמת עם זרים משלימים (כדוגמת גליל עליון, מכבי חיפה, הכוכב האדום וז'לגיריס).
מכבי היא הקבוצה הישראלית היחידה ביורוליג, על כן יש לה כמעט "זכות ראשונים" על כל שחקן בליגה ששואף להגיע לרמות היורוליג. מעודד מאוד לראות את מכבי עסוקה בהצעות לשחקנים כמו ג'ון דיברתלומאו וכרם משעור, אך היא חייבת להראות להם שהיא רצינית לגביהם, ואל לה לעצור שם - שחקנים כמו: יפתח זיו (אתלט ושומר מעולה), ג'ייק כהן (חמישיית העונה במדד היעילות), עוז בלייזר, יחזקאל סקוורר, חואקין שוכמן, ווילי וורקמן ואפילו שון דוסון (אם יסדרו לו את הראש) הוכיחו השנה שיש להם פוטנציאל להיות שחקנים מעולים בדיוק כפי שקרה עם שחקני עבר כדוגמת טל בורשטיין, גור שלף, עומרי כספי, יותם הלפרין, אוחיון, פניני ואחרים.
לגבי זרים? מספר קבוצות יורוליג הוכיחו השנה כי ניתן לצפות מזרים שמשחקים בליגה הישראלית להשתלב באופן מיידי ברמת היורוליג (כמו וויל קלייבורן ואחרים), שלא לדבר על העובדה כי לא מעט מהם עשו השנה בית ספר ל-12 שחקני היורוליג של מכבי ת"א. שחקנים כמו סקוטי הופסון, גרגורי וארגס, וויל גרייבס, קאליף וואייט, ג'יימס בל, ג'ייסון סיגרס (ניצח את מכבי 3 פעמים במו ידיו) ואחרים, הוכיחו כי הם זרים משלימים מעולים (ולא יקרים) לקבוצה ישראלית לוחמת.
אותה אסטרטגיה נכונה גם לעמדת המאמן – מספיק עם הקרואטי, הספרדי והאיטלקי. כל הישגיה של מכבי ת"א הושלמו עם מאמנים ישראלים שאימנו וצברו ניסיון בישראל (רלף קליין, צביקה שרף, פיני גרשון, דייויד בלאט). רק המאמן הישראלי יידע להתחבר לשחקן הישראלי ולהוציא ממנו את המיטב. למשל, עומרי כספי כנראה לא היה פורץ אלמלא צביקה שרף האמין בו ב-2008.
לסיכום - סימונה פיאניג'אני ציין השבוע כי הקשה עליו מאוד הצורך לנהל שתי קבוצות לשתי מסגרות, והוא צודק במאת האחוזים! בנייה של קבוצה אחת (בה כל השחקנים משחקים בכל המסגרות משום שהיא מבוססת על תלכיד ישראלי) תחסוך עלויות, תחבר את הקבוצה, תיצור חיבור מחודש לקהל, תיצור תלכיד שירוץ מספר שנים אבל חשוב מכל - קבוצה שכזו תביא תוצאות ארוכות טווח!
לפנייה לכתב/ת 
