שתף קטע נבחר

לאכול, לנשום, לאהוב

מה אני הולכת לעשות בקיץ בניו יורק סיטי

אני יושבת מול המחשב, בחוץ שלג. המסך מרצד ו32 חלונות פתוחים מולי (לא לשלג, אלא בimac).

״תגיד…״ אני מרימה אליו מבט מתחנף,

״תוכל לעזור לי קצת בקיץ?״

הוא מסתכל אלי במבט שכולו אסטרטגיות, מיפוי קריירה, מצגות דירקטוריון, עם קורטוב של ׳אולי יהיה לי סיכוי הלילה…או לפחות בקיץ׳ ״בטח…משתרוצה!״

הוא מחייך. ״אז סבבה, אני צריכה ככה 3 ימים בשבוע של שינוע ואיסוף ילדים״.

המבט האופטימי משהו מתחלף באחד של ״איך אני מקמבן לי נסיעת עבודה שנופלת בול, אבל בול על היום הראשון של החופש ומסתיימת שעה אחרי שמתחילה שנת הלימודים״.

״אה…בטח…ברור….אין בעיה״, הוא עונה ונעלם על קצות האצבעות לחדר שינה להוריד את המזוודה ולהתחיל לארוז.

״אני רק בודק שג׳ו, דייויד, ג׳סטין, אובמה או בארט סימפסון לא ארגנו בדיוק ישיבת מנהלים או תערוכה על הירח או כנס משחקי הכס... זה לא שאני רוצה ללכת אבל אולי לא תהיה לי ברירה״ .

אה אה. בטח. ברור. תכף אני מתחילה לבכות ולהוציא את הכינור. קשה בהייטק.

 

"כל המקומיים בורחים מהעיר, אפשר להסתובב בעיר בבקיני (כמעט) ()
"כל המקומיים בורחים מהעיר, אפשר להסתובב בעיר בבקיני (כמעט)

 

אניווי…פסט פורוורד ארבעה חודשים.

השלג נמס,

ה׳הוא׳ התעופף לערבות הגלקסיה השמינית בלי סמני חזרה (אמא, לא לדאוג הכל בסדר בבית)

ואחרי שמשכנתי את הספה מרסטוריישן הרדוואר, הילדים מסודרים עד שעה לפני החזרה ללימודים.

אז מה עכשיו?

מה איתי?

איך אני הולכת להעביר את הקיץ?

טוב ששאלתם.

 

"אמנם פולניה, אבל לשבת לבד בחושך.. את זה אני אשאיר לחורף" ()
"אמנם פולניה, אבל לשבת לבד בחושך.. את זה אני אשאיר לחורף"

 

קיץ בניו יורק הוא קצת טריקי

מצד אחד חם, דביק, מפוצץ בתיירים (כי אני הרי כבר דור שמיני ניו יורקרית אסלית….עאלק), הסאבוואי מסריח, תורים בכל מקום, בתחילת אוגוסט החנויות כבר מדגמנות את קולקציית ינואר 2019 שכוללת בעיקר קרדיגנז בצמר אלפקות אלבניות.

אבל…..מצד שני…….

כל המקומיים בורחים מהעיר,

אפשר להסתובב בעיר בביקיני (כמעט),

הכל תוסס ומנהטן והסביבה מפוצצות בקלטורה.

אז, אמנם פולניה, אבל לשבת לבד בחושך…..זה אני אשאיר לחורף.

אז מה אני עושה בקיץ?

 

"לשבת ולנשום ולהביט מסביב" ()
"לשבת ולנשום ולהביט מסביב"

 

לנשום

דבר ראשון יושבת. מהסוג של כשאני והוא באיזה ריב כסח (אמא, שוב, לא לדאוג….הכל בסדר) ואני כבר כולי אדומה בפנים והוא עדיין מנסה להגניב חצי מבט לעבר הכדרור של מסי, אבל להראות כאילו הוא כל כולו בויכוח, בלי לדעת ממש על מה הוא, אז הוא אמור ״טוב, דבר ראשון תרגעי״.

מהסוג הזה של לשבת.

לנשום.

לשבת ולנשום ולהביט מסביב.

לא, אני לא שניה לפני שירי הארי קרישנה אבל יש קטע באטרף העירוני - בין הבניינים בבראיינט פארק, על ההדסון בבטרי פארק, בבית קפה שלי (הפיצי) בטרייבקה או בסמטה של freemans.

לעצור שניה,

לשבת,

על המדרכה (איחסה!!!)

או על הדשא עם ice tea ולנשום.

כן, אפשר וואטסאפ תוך כדי, לא חייבים לעשות צ׳ק אין באינסטוש עם איזה תמונה הורסת -גם ככה כולם מתים מקנאה שאתם במנהטן.

שניה תנשמו את הרגע.

מותר תוך כדי להריץ רשימת סופר בראש,

לתכנן מה בדיוק תכתבי לחמותך בקבוצה ׳כל הצד שלו חוץ מדודה רחל אבל כולל את סבתא טובה מהצד שלי׳ אחרי שהיא ציינה שבסקייפ הילדים נראו קצת לא נקיים.או לנסות לחשב אם הקוד הנחה בgilt סוגר לך גם את השמלת גופיה או רק את הקפקפי מרק ג׳ייקובז. מותר ורצוי!

 

איפה אני אוהבת לנשום:

הדסון ריבר פארק https://www.hudsonriverpark.org/

בשפיץ הדרומי של מנהטן https://www.piera.com/

על הכסאות מתכת בבריינט פארק http://bryantpark.org/things-to-do#search-grid

 

קפה

אז שניה לפני שהולכים לתקוף את העיר חייבים קפה. גם אם אתם לא שותים קפה. אני לא שותה קפה, אבל אני אוהבת להגיד שאני הולכת לקפה.

שם אני שותה תה.

עם סוכרזית ותיון אורגני נטול קופאין.

ז״א בעצם אני משלמת על מים חמים עם חומר כימי מסרטן, מחיר של מקדמה לבה״ס פרטי פה בעיר.

sue me

הקטע פה בבתי קפה (ואל תגידו לי שזה כמו בתל אביב), זה למצוא את האחד הקטן, רק שלך, אינטימי, שקט, where everybody knows your name

אור נוט (לא חייבים),

לשבת בשקט, להתחבר לעצמך ולהתפלל שג׳וליה רוברטס או שרה ג׳סיקה פרקר, אולי בראד פיט או יהו ג׳קמן, במקרה במקרה יעברו במקום, יקנו קפה, יתיישבו לידך ומשם ועד דילוגים יד ביד אל עבר השקיעה בשדרה החמישית, המסלול מאוד קצר.

אז זהו, שלי קרה - אחרי 5 שנים מינוס הדילוגים.

הקפה שלי (או יותר נכון התה נטול הטעם והריח….אבל אומרים שהקפה משהו משהו):

 http://laughingmanfoundation.org/laughing-man-coffee.html#topofpage

Everyman Coffee http://www.everymanespresso.com/

 

 

rooftop

מכירים את הספר כל בית צריך מרפסת ?

שהוביל לטרנד תל אביבי שהקפיץ את מחירי הדירות בארץ והוביל למחאה החברתית? כן, נסחפתי.

פה בניו יורק, הגאווה הלאומית, אחרי ניצחון של הניקס, אחרי שהילד התקבל לבה״ס השכונתי הציבורי (קשה בערך כמו להתקבל להארוורד), ולצלוח הזמנת אובר ב3 אחר הצהריים ביום גשום, זה אם יש גישה לגג של הבניין.

זה ממש לא חייב להיות הבניין שלך הרי, כל בניין שיש לנו גישה לגג שלו זה הישג.

מסודר, חשוף, עם מעקה, בלי, פה המבט ממעוף הציפור, או היונה מהגעילה הניו יורקית, השמיים האין סופיים, האפור שחור מתחת והצצות של הנהר. מעצים! שם דברים בפרופרוציות ושוב -תמונות האינסטוש - מעלפות. להוסיף לזה בראנצ׳, דרינקס, אהוב, ועדיף בלי ילדים שמחסירים לך שנת חיים כל פעם שהם מקרבים למעקה.

הרופטופס שלי:

הרופטופ של ה- whitney http://whitney.org/

 רופטופ של המטרופוליטן http://www.metmuseum.org ג׳ימי בג׳יינז רופטופ http://www.jimmysoho.com/

או אצל כל חבר שיש לו גישה לגג

 

ללכת

הדבר שאני באמת הכי הכי אוהבת בניו יורק אילו השיטוטים. עם יעד, בלי יעד, לחרוש את האספלט. להרגיש שאני זזה.

נכון, כשמינוס שבעים ושתיים מעלות בחוץ והסמרק על הפנים של הילדים קופא כשאני מנסה לשנע עגלה שבנויה לארבעים מעלות בצל בתל אביב אבל ממש ממש לא לעידן הקרח בחוף המזרחי של העולם החדש, זה טיפ טיפונת יותר מאתגר. אבל לגלות ברגל עוד פינה נסתרת ועוד זווית מבט של העיר ממלא אותי. כן, קלישאתי משהו אבל גם לגור במנהטן זה קלישאתי, אז קפצו לי.

השיטוטים שלי:

מטרייבקה ללואר איסט סייד דרך צאינטאון https://tinyurl.com/y97zjuhr

כל מיני המלצות שלי: https://tinyurl.com/yaqb9ozt 

 

לאהוב (לראות הופעות)

בארץ רשימת ההופעות שלי כללה רק אומנים שהכרתי את כל השירים שלהם בעל פה.

סבבי הקיץ תמיד כללו את שלמה ארצי, נציג כלשהו של כוורת, עידן רייכל והחבר׳ה שלהם מהברנז׳ה.

כזאת אני - רדודה וצפויה.

אבל בניו יורק אני מרגישה שאני חייבת לקפוץ על כל החתונות, או הופעות. מפול מקרטני עד גרין דיי, ממרתף בלואר איסט סייד עם להקת האריות המדממים עד ברייאן אדמז (כן…יודעת…הם קצת מסגירים את גילי……) מבילי גו׳אל עד להקת כישרונות צעירים של הגן וממדונה עד דייויד ברוזה. שמעתם נכון.

ממש לא משנה - העיקר לדפוק הופעה ולראות הופעה.

יש לי אפליקציית הופעות שכמה פעמים ביום מרטיטה לי את הכיס. אני בודקת…לפעמים גם פוסחת על הקטע הזה ומזמינה על אוטומוט.

כאילו….אני מרגישה שהזמן שלי קצוב…..שלא יצא לי שוב ואני רוצה להספיק כמה שיותר. אז זה לא שאני רוצה….אני פשוט חייבת. ממש אין ברירה.

איפה אני מחפשת:

 http://www.barclayscenter.com/

madison square garden http://www.thegarden.com/

cafe wha?http://cafewha.com/

Smokehttp://www.smokejazz.com/

 

 

זהו. עם אלו אני חיה בעיר. במיוחד בקיץ. מזיעה, דביקה אבל מאושרת.

מידי פעם מנקרת,

לפעמים נשבר איזה עקב,

לעיתים יושבת בnose bleed section

אבל בסופו של דבר מה זה משנה. זה בניו יורק סיטי.

הללויה

 

חן (אנני) מתעדת את חייה בניו יורק כבר ארבע שנים.

משהו בין סקס אנד דה סיטי עם תוספת כבדה של שלושה ילדים היפראקטיבים וזוגיות הייטקיסטית לאמהות פולניה שכוללת שניצלים וקציצות.

הבלוג שלה www.beemasheli.com מלא בהמלצות, סיורים, קיטורים, שופינג ועוד.

 

באמאשלי | חוויות משפחה בעיר הגדולה

 


פורסם לראשונה 30/06/2017 02:41

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: AP
דור שמיני ניו יורקית אסלית.. עאלק
צילום: AP
מומלצים