פוטבול, משחק השחמט המודרני

המטרה: להעביר את הכדור האליפטי לאזור המסומן בסוף המגרש. הדרך? ארוכה ומייגעת (אך שווה הרבה, אבל הרבה, כסף). למה בעצם הפוטבול אלגנטי וכל כך ממכר? ולמה ספורט שמשוחק במדינה אחת בעולם באופן מקצועי, שווה כל כך הרבה כסף?

אז המטרה ברורה: כמו בכל ספורט, הקבוצה עם מירב הנקודות מנצחת. אבל לא כמו בענפים אחרים, קבוצת פוטבול מחולקת לשלוש: קבוצת התקפה, הגנה והקבוצה המיוחדת. קבוצת ההתקפה אמורה להשיג את הנקודות, ולאחר מכן לקוות שקבוצת ההגנה תעצור את היריבה. נדיר ביותר ששחקן התקפה ייכנס להגנה, ורק במקרים בודדים, כמו למשל כדור אחרון במשחק שצריך לזרוק למרחק רב מאוד, יכול מאמן ההגנה להחליט שאחד מהתופסים שלו ישחק בהגנה בשביל שיפריע לתופס של היריבה.

טום בריידי בסופרבול(צילום: MCT)

 ולמה זה אלגנטי? פוטבול הוא משחק אלים וקשוח, אין ויכוח, אך בכל קבוצה מחולקת עבודת האימון לארבע, כשמאמן מיוחד לכל חלק בקבוצה מחליט אילו מהלכים ישוחקו מבלי שהמאמן הראשי (שהוא המאמן הרביעי והאיש עם המילה האחרונה) יפריע לו. וכך מתפתח דו קרב בין מאמני ההגנה למאמני ההתקפה, כשכל אחד מהם מנסה לקרוא את היריב שלו ולנסות לתכנן מהלך שישנה את פני המשחק. ספרים על גבי ספרים נכתבו ועוד ייכתבו על דרכי ההתמודדות בקרב המוחות של המאמנים, שמשחקים שחמט עם שחקנים בגודל של מפלצת ממוצעת.

וזה מביא אותי לעניין הרווחים. מי שהיה בארה"ב ליותר משתי דקות שם לב שפוטבול זה דת שם, וכל אמריקאי ממוצע אוהד קובצה בליגה הבכירה, בליגת הקולג'ים ובליגת התיכונים. האמריקאים אוהבים כל דבר שקשור לפוטבול ומוכנים לשלם המון כסף בשבילו. לפני מספר ימים נחתם החוזה המפלצתי של קוורטרבק אוקלנד דרק קאר שמוערך ב125 מיליון דולר, וזה רק עולה משנה לשנה. אצל בעלי הקבוצות, כנראה שהכסף כן גדל על העצים .

הסיכוי שהספורט הזה יצליח להיכנס לשוק האירופי הוא אפסי, למרות הניסיונות של הליגה שמסתכמים במשחקים בוומבלי. המשחק רצוף עצירות וקצבו מאוד איטי, אבל אם אתם מוכנים לסבול את העצירות התכופות (הפרסומות שוות כל רגע), יש מצב שתצטרכו להזמין מקום במכון גמילה