תרגיעו, זה אלירן עטר – לא ראובן עטר
החלוץ קיבל את כל האהבה מאוהדי מכבי חיפה, אבל אף פעם לא באמת התחבר למועדון ולקהל והתנהל בשכונתיות, לכן אני לא מבין את האובססיה להשאירו. תנו לו ללכת, נסתדר בלעדיו
אלירן עטר, האיש שמעטר כל כותרת בכל אתרי הספורט בימים האחרונים, עשוי לחזור למכבי ת"א. בעיני, ההתרחשות האמיתית בנוגע לסאגה הזאת משתקפת מהטוקבקים של אוהדי מכבי חיפה. יש שיאמרו שאלה בסך הכל תגובות אנונימיות שאין בהן ללמד דבר, אלא שכפי שאני רואה זאת מדובר באינדיקציה מדויקת להתרסקות האימפריה הירוקה.
אלירן עטר הגיע לקבוצה בחלון ההעברות של עונת 2014/15 בקול תרועה רמה. נראה היה שלאחר דשדוש של ארבע שנים ברכש בינוני ומדכא עבור האוהדים, הגיע סוף סוף כוכב בקנה מידה ישראלי, כזה שילהיב את היציעים הגדושים בסמי עופר ויחזיר את מכבי חיפה לקדמת הבמה. מאז חלפו שנתיים וחצי, עטר כפי שכל בר דעת מזהה, הוא לא אותו העטר שפרח במדי מכבי ת"א, אלא הצל של עצמו. מהרגע שבו נחת במכבי חיפה, הוא שיחק באנוכיות, מיעט ליצור מצבים (אלא לעצמו), שידר שכונתיות, כשלדוגמה נצפה לא פעם משוחח עם אוהדים בזמן משחק, ובעיקר הסתובב עם פנים נפולות משל חרב עליו עולמו. וההספק? 23 שערים בשתי עונות וחצי, אני מעריך שמחציתם בפנדלים. לא זה מה שאתה מצפה מ"כוכב" שקיבל את כל התנאים להצליח.
לכן, לא ברורה לי האובססיה של הקהל להשאיר את עטר במכבי חיפה. הבנאדם קיבל אהבה ללא תנאים וללא גבולות מהיום שבו דרך בכפר גלים. נכתבו שירים לכבודו ואוי למי שנשמע מבקר אותו ביציעים. מצדו של עטר נרשמה בעיקר קרירות כלפי אותם אוהדים שתמכו בו. המדהים בכל הסיפור הוא שככל שעטר התנכר לקהל, כך התגברה האהבה כלפיו. גם כאשר הביע את רצונו לעזוב בקיץ הקודם ליריבה הגדולה, אותם מעריצים המשיכו באמונתם העיוורת בכך שעטר הוא ירוק בלב ובנשמה ולא ינטוש אותם.
בתור אוהד מכבי חיפה מלידה, זכיתי לראות אגדות שלבשו ירוק, שחקנים גדולים בהרבה מאלירן עטר, שמה שמבדיל בינם לבינו היא האישיות. אין ספק בכלל שאיל ברקוביץ' וחיים רביבו, לדוגמה, היו שחקנים איכותיים ממנו ותרמו למכבי חיפה הרבה יותר. ההבדל המהותי הוא ששני האחרונים רחשו כבוד לסמל שעל החזה ולקהל בשבילו שיחקו. לעומתם, עטר "תורם" לקבוצה בעיקר חיכוכים וחוסר שקט, ונראה כמי שמכבי חיפה עבורו היא נטל.
אז עם כל הכבוד לאלירן, היה כאן פעם עטר ירוק באמת שהעריך את הקהל ונתן לו אהבה גדולה מזו שקיבל, שעל אף שערק ליריבה העירונית, התקבל כאן באהבה בחזרה. כולם מבינים שמדובר ברובן, וזה סוג העטר אליו אנו כמהים. באשר לאוהדי הקבוצה, אתם יודעים בדיוק כמוני שמכבי חיפה הייתה לפני ותהיה אחרי אלירן עטר, מה גם שקאיו הגיע למשבצת שלו, כך שיש תחליף. תניחו לאלירן ללכת לאן שיחפוץ ואל תשפטו את יענקל'ה לחומרה, לא צריך למחות ובטח שאין צורך בעצומה שהיא יותר בושה עצומה לקבוצה ולמורשתה. עטר מעולם לא הרגיש ירוק ולעולם לא ירגיש כזה.
בסיום דבריי אני רוצה להבהיר שאני חושב שאלירן עטר הוא שחקן נפלא ומוכשר, אך מבחינתי 70 אחוז מיכולת של כדורגלן היא מנטלית. בנוסף, אחד המרכיבים החשובים בזהות קבוצת כדורגל, אם לא החשוב שבהם, הוא הקהל. כך שאם הקהל משדר תבוסתנות ותלותיות בשחקן שלא מעוניין לשחק בקבוצה, הוא האשם העיקרי בכך שהיא מאבדת את מעמדה כאימפריה. בדרך כלל נהוג לפנות לבעלים, אך מכאן אני פונה לקהל – שחררו את עטר, תנו לו ללכת.
לפנייה לכתב/ת 
