השיעור לחיים שלימד אותנו בולט

עוד לפני שצפיתי בגמר ה-100 מטרים באליפות העולם באתלטיקה עברה בי התרגשות גדולה. המחשבה שאני הולך לחזות בבולט טס על המסלול בפעם האחרונה בהחלט גרמה לי להחסיר פעימה. בתור ילד צפיתי בכל שיאי העולם ששבר הפנומן הג'מייקני, ובכל פעם מחדש חשתי משהו בלתי נתפש בשליטה האבסולוטית הזו.

מעבר להאצה המדהימה, הגנטיקה יוצאת הדופן והגובה אליו הוא מתנשא, אופיו של בולט ניחן בתכונות שלנו בני האדם ("האנושיים") יש הרבה מה ללמוד מהם. בכל פעם שבולט הגיע לתחרות גדולה, ניתן היה לשים לב לשפת הגוף המשוחררת, הרפויה, הנינוחה כל כך, שאיפשרה לו לתת את ה"הצגה הכי טובה בעיר". אם נקביל את זה לחיים שלנו, הרי שראיון עבודה למשרה נחשקת, ודרישה להעלאה במשכורת מהבוס, הן דוגמאות לגמרים שאנו חווים בחיינו ומשפיעים על המשך הקריירה שלנו. אם נגיע כמו בולט, רגועים, נינוחים ובטוחים בעצמנו, הרי שהסיכוי שנצליח ו"ננצח בגמר" יהיה גבוה יותר.

בכל זאת, אלוף העולם(צילום: getty images)

רבים מכם, שהגיעו עד השלב הזה בטור, ודאי אומרים לעצמם שאין מה להשוות ושמדובר בכישרון העל-טבעי שעוזר לבולט לנצח. אבל אם נסתכל לאחור בהיסטוריה של הספורט, נראה שהיו ספורטאים מוכשרים מאוד, בעלי כישרון אלוהי, שלא הגיעו לאף שיא משמעותי בקריירה כיוון שנחנקו ברגע האמת. דוגמאות כמו אסאפה פאוול, האצן ושיאן העולם לשעבר, נבחרת ארגנטינה בכדורגל, הכדורסלן האמריקאי קארל מלון, הכדורגלן הגרמני מיכאל באלאק והרשימה עוד ארוכה מאוד. לכן אפשר להסתכל על בולט כמודל האידיאלי בעניין זה.

וכמה מילים על הגמר עצמו: זכייתו של בולט במדליית הארד בלבד גרמה לרבים אכזבה לא קטנה (מודה שגם לי), אבל רגע אחרי הריצה, כשאלוף העולם החדש ו"הסגן הנצחי" של בולט קד קידה לכבודו ולאחר מכן בולט עצמו הסתובב באצטדיון וקיבל אהבה ענקית מכלל האוהדים, פתאום הבנת שלא צריך לזכות בזהב כדי להיות אלוף העולם!