לוחם השייטת ולוחם הסיירת פותחים את הפצעים הישנים
גדי, ששירת בסיירת נח"ל, איבד חבר לצוות במהלך מעצר שהשתבש. יאיר מספר שחוויות הקרב הקיצוניות שעבר בשירות בשייטת שינו אותו. שנים ארוכות אחרי שהשירות הקשה הסתיים, קיבלו שני הלוחמים הצעה - לטוס עם חבריהם לצוות לחו"ל ולעבור יחד טיפול קבוצתי. החוויה ב"מסע שחרור", כך הם מעידים, שינתה את חייהם
צפו בלוחמים מתראיינים בפתיחות על החוויות הקשות שעברו בשירותם הצבאי:
15 שנה לא נגע גדי בלום (36) מסיירת נח"ל בפצע שהותיר אצלו מבצע "חומת מגן". יאיר לוי (28) מיפו מעולם לא דיבר על החוויות הקשות שעבר בשמונה שנות שירותו בקומנדו הימי.
שנים אחרי המאורעות הקיצוניים שהשאירו בהם צלקות, קיבלו השניים הצעה – לפתוח מחדש את הפצעים בטיפול קבוצתי עם חבריהם לנשק. להצעה המרתיעה הצטרפה גם סוכריה מפתה – טיסה בחינם ואירוח בקהילה יהודית בחו"ל לכל חברי הצוות. החוויה שעברו בפרויקט של "מסע שחרור", כך מעידים גדי ויאיר, שינתה את חייהם.
"הסיטואציה התהפכה עלינו"
גדי, נשוי ואב לשלושה ילדים, התגייס בשנת 2000 לפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל. הימים הם ימי ראשיתה של האינתיפאדה השנייה. טבילת האש שלו ושל חבריו לסיירת הייתה מיידית. "אני חושב שההיתקלות הראשונה שלנו הייתה אחרי שנה בצבא", משחזר גדי, "מאז עבר הצוות תקופה מאוד אינטנסיבית. נתקלנו באש כמעט מדי לילה. אתה עובר הרבה סמטאות עם ירי מאוד כבד. זו הייתה סיטואציה כמעט יום יומית".
גדי מתאר שלמן ההתחלה הוא וצוותו נחלו הצלחה מבצעית רבה. "הגענו לרמת כשירות מאוד גבוהה ואורגניות מאוד טובה אחד עם השני. בדיעבד אני מבין שחשנו בלתי פגיעים. העובדה שכל לילה אתה נחשף לאש וכל לילה אתה מצליח לגבור על המחבלים נותנת תחושת מסוגלות מאוד גבוהה. לקראת השחרור אנחנו מתחילים לחטוף את המכות ופעם ראשונה יורד האסימון שהמשחק הזה הוא לא רק לצד אחד. גם בצד שלנו יש נפגעים".
בחודש יוני 2003 הוקפצו גדי וצוותו למרדף אחר מחבלים בקסבה של חברון. מידע מודיעיני מיקד אותם בבית בו שהו מחבלים שפצעו לוחם מג"ב. חוליית החוד של הצוות ספגה אש בכניסה לבית. מהירי נהרג סמ"ר מתן גדרי ז"ל ממולדת. "נוצר מצב שבו שני המחבלים הצליחו לעלות לגג ואנחנו נלכדנו במקום נחות מהם בגרם מדרגות צר. נתקענו. מהכוח שמתקיל הפכנו למותקלים. הסיטואציה התהפכה עלינו", משחזר הלוחם.
כוחות שהיו בסמוך לצוות של גדי זיהה לבסוף את שני המחבלים וחיסל אותם.
"זה אירוע מאוד מאוד מטלטל", מתוודה הלוחם, "באופן אישי זה האירוע הכי משמעותי שעברתי, לא רק בצבא, אלא בחיים בכלל".
"חלק מהאירועים מסתיים בצורה מאוד קיצונית"
יאיר לוי (28), נשוי ואב טרי מיפו, שירת שמונה שנים כקצין ולוחם בשייטת 13 של חיל הים. יחד עם חבריו לנשק הוא השתתף בעשרות מבצעים מורכבים, נועזים ומסוכנים. על רובם, מטבע הדברים, הוא לא יכול לדבר.
"עברנו יחד אירועים קרביים מאוד משמעותיים", מגולל יאיר, "חלק מהאירועים האלה אתה מסיים בצורה מאוד קיצונית. לפעמים אתה יושב במקום מאוד נעים ונוח, מחכה שיפעילו אותך, וכמה דקות אחרי שקיפלת את התיק שלך אתה הולך הביתה ויושב בפאב. אף אחד לא יודע מה עברת לפני כמה שעות. הקיצוניות הזו זה משהו שמאוד מאפיין את השייטת".
גדי מעיד שחלק מהחוויות הקיצוניות הותירו בו רשמים. "באופן אישי היו לי דברים לא פתורים עם אירועים שעברתי בצבא. כשהיו מזכירים לי דברים שקשורים לאירוע הייתי מגיב בעצבנות. לקח לי זמן להבין שיש פה איזושהי נקודה".
לדברי לוחם השייטת, כשהיה בצבא העדיף להדחיק את התחושות הלא נוחות. "הראשון שדיבר איתי על העניין הזה היה מפקד ביחידה שהוציא אותי לקורס קצינים. באותה תקופה לא התייחסתי למה שהוא אמר. בדיעבד התברר לי שבאמת הייתה שם נקודה עמוקה שפשוט ניסיתי לשים בצד ולא להתעסק בה".
"פתאום הבנתי שהכל לא בסדר"
עבור לוחמים כמו יאיר וגדי נוסד הפרויקט "מסע שחרור" על ידי המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה במרכז הרפואי "הרצוג". במסגרת הפרויקט מאתרים אנשי "מסע שחרור" צוותי לוחמים שהשתתפו במצבי קרב קיצוניים. בסיועם הנדיב של קהילות יהודיות בחו"ל הם מטיסים את החיילים המשוחררים ללא עלות ליעד אטרקטיבי בחו"ל. שם, בהדרכה של אנשי מקצוע, הם עוברים במשך שבוע טיפול קבוצתי בהיקף של 40 שעות. באותם מפגשים הלוחמים פותחים את סוגר ליבם ומדברים עם חבריהם לנשק על האירועים באופן שלא עשו בעבר.
גדי משתף בלבטים של חבריו ושלו שהתלוו להצעה לצאת לפרויקט "מסע שחרור": "בהתחלה זה נתפס כצ'ופר של נסיעה עם חברים מהצבא לחו"ל. באופן אישי אני יכול לומר שככל שהתקרבנו לטיסה החשש שלי מאוד גבר. פתאום 15 שנה אחרי המקרה אתה אמור לדבר עליו אחרי שהרבה שנים לא התעסקתי בזה. יש פחד לפתוח ולחשוף חוויות קשות שמלוות אותך כל כך הרבה שנים. זה מטען שאתה סוחב אותו. אי אפשר להתנתק מזה. אי אפשר באמת לעזוב את זה בצד. זו ההזדמנות שנותן הפרויקט הזה – לדבר בצורה מאוד אינטימית עם אנשים שמבינים אותך ושחוו את אותו אירוע. זה דבר שקשה לעשות עם אנשים אחרים שלא מבינים את הסיטואציה עד הסוף".
ההצעה לצאת ל"מסע שחרור" תפסה את יאיר במהלך העבודה על אלבום הבכורה שלו. "השתחררתי כדי להגשים את החלום שלי להיות מוזיקאי", משתף לוחם הקומנדו הימי, "כשאתה בצבא אתה לא עוצר לחשוב מה קורה איתך. תמיד הרגשתי שבשירים שכתבתי יש משהו לא פתור. חבר'ה שעבדתי איתם על האלבום אמרו שאני לא נוגע בנקודה. מסתבר שכתבתי את הדברים שרציתי להגיד בלי לומר אותם. אחרי הסדנא חזרתי לארץ ושיניתי מילים בשירים שכתבתי".
סא"ל (במיל) ששון רחבי, מנהל ומקים הפרויקט, מספר כי היוזמה להקמתו נולדה בעקבות חוויה אישית: "שירתתי כמ"פ במלחמת לבנון הראשונה. בפלוגה שלנו נהרגו שבעה חיילים. גם אני נפצעתי, אבל המשכתי הלאה כאילו לא קרה כלום. הכל בסדר. עשר שנים אחרי המלחמה, כשהייתי קב"ן בצבא, הבנתי פתאום שלא הכל בסדר. נתתי הרצאה שבמהלכה קיבלתי 'זץ' של התקף חרדה שסימן לי לעצור שנייה, לבדוק מה קורה כאן. מאותו אירוע אני לא מפסיק לדבר על האירועים. זו הייתה הזדמנות לפתוח, להוציא ולהשתחרר מאותה חוויה שאתה הולך כמו כל לוחם שמלמדים אותו להסתער קדימה".
"החבר'ה שאנחנו מוציאים הם לא פוסט טראומתיים", מדגיש רחבי, "הם לוחמים שעברו בשירות המדינה חוויות קיצוניות ושלא הייתה להם בהכרח הזדמנות לדבר עליהן. משרד הביטחון נותן מענה לחיילים פצועים פיזית או נפשית. ליתר הלוחמים אין באמת מענה".
"פעם ראשונה שאתה מרגיש שמבינים אותך"
"15 שנה חשבתי על הדברים הללו לבד", מתאר גדי, "פתאום אחרי השיחות בסדנא את מבין שיש עוד אנשים שמרגישים את אותו דבר. זו החוויה מאוד חזקה להבין פתאום שאתה לא לבד בסיטואציה הזו. בסדנא נוצר ביננו שיח מאוד עמוק ואינטימי. זה נתן את האפשרות לחזור להעיז לדבר על הדברים. פעם ראשונה שאתה מרגיש שמבינים אותך. אתה אומר לעצמך שכמה שהסיטואציה היא קשה יש מי שמבין אותה".
"לי אישית זה שינה את החיים", מצהיר יאיר, "להין שיש עוד אנשים כמוך שחווים בדיוק את אותו דבר ובתכלס הם החברים הכי טובים שלך זה דבר מאוד גדול. חזרתי לארץ והתחלתי לדבר על החוויות מהצבא עם אשתי. לפני הפרויקט לא רציתי לדבר על הנושאים הללו בכלל".
יאיר לא התקשה לבחור רגע מהסדנא שהותיר אצלו את החותם המשמעותי ביותר: "יש תרגיל בפרויקט במהלכו כל חברי הצוות אומרים למישהו את מה שהם חושבים עליו. מאוד חששתי מהמעמד. מדובר באנשים שיודעים עליך הכל. הבנאדם הראשון מדבר ואז השני מדבר ובהתחלה הייתי מאוד מתוח, אבל כשהחבר הרביעי והחמישי התחילו להגיד בפני דברים פתאום הרגשתי איך אני מתחזק ומתמלא מהדברים. הרגשתי שנפתחים דברים שפחדתי לגעת בהם. כשמישהו אומר לך בפנים דברים אינטימיים אתה מגלה שזה לא סוד. אתה מגלה שיש לך חברים שאיכפת להם ממך ושהם פה בשבילך ואתה בשבילם. זו תחושה מדהימה".
אלון ולטמן, מנהל הפרויקט, מציין כי עד היום הוצאו במסגרת "מסע שחרור" 55 צוותים של לוחמים. "יש לנו רשימת המתנה של 70 צוותים. החסם היחיד שלנו הוא כלכלי".
ולטמן מוסיף ומתאר כי "הדעה הרווחת היא שחיילים משוחררים יוצאים מהצבא או שרוטים או בריאים. המציאות היא לא שחור ולבן. לוחמים משתחררים מהצבא עם תחושות שצריך לעבד. זה כמו לחצות נהר ולצפות לצאת יבש מהצד השני. יש בתווך הרבה אנשים שהמצב שלהם הוא לא חמור אבל בהחלט אפשר להקל עליהם. אנחנו כחברה שולחים את אותם אנשים להגן עלינו וזו חובתנו לשאול אותם מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי שתמשיך הלאה עם חייך בצורה הכי טובה שאפשר".
לקריאת טור של הכתב על חווייתו האישית ממסע שחרור לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
