גיא לוזון מצא את הדרך הנכונה

בשנים האחרונות קשה להיות אוהד מכבי חיפה. בכל שנה אתה מתרגש לקראת פתיחת העונה ומקווה שהשנה תהיה השנה שלנו. הרי מה כבר חסר לנו? יש כבר אצטדיון חדש והכי מרשים בארץ, 18 אלף מנויים ו-30 אלף כאשר המגרש מלא, תקציב מבין הגבוהים בארץ, שחקנים כישרוניים, היסטוריה - ובכל שנה מתפוצצת לנו הבועה שאנחנו נכנסים לתוכה. אך לאחר המשחק האחרון נגד הפועל חיפה, יש הרגשה שונה, הרגשה שגיא לוזון הביא שינוי אמיתי, והבין את הבעיה של מכבי חיפה.

ראשית, גיא לוזון עבר למערך של 5-3-2. בשנה שעברה מכבי חיפה סיימה את העונה עם 41 שערי חובה, ההגנה העשירית בטיבה בליגה. כן כן, העשירית!, נכון, יש הבדל בין היריבות בפלייאוף העליון לאלו בפלייאוף התחתון, אך גיא לוזון הבין שהבעיה העיקרית היא בהגנה, ושקבוצה כמו מכבי חיפה לא יכולה להיות שק החבטות של הליגה, ולכן נקודת ההתחלה שלו הייתה שמכבי חיפה הולכת לשחק עם 3 בלמים השנה.

גיא לוזוןץ. מצא שיטה(צילום: אלעד גרשגורן)

שנית, בחירת השחקנים למערך ההגנה. לוזון הביא שלושה שחקני חיזוק משמעותיים להגנה. הראשון הוא אליסון דוס סנטוס, לפי דעתי אחת ההעברות הגדולות של מכבי חיפה בשנים האחרונות. סוף סוף מגיע בלם מהיר, ואחרי שראינו אותו במכבי פתח תקווה אין עוררין לגבי יכולתו. השני הוא ארנסט מאבוקה, שבמשחק האחרון בישל לרועי קהת ונתן פריצות והרמות שלרגע חשבתי שחזרתי בזמן ומסיללה עבר מצד שמאל לימין, מה שגרם לי להתחיל לפנטז. השלישי הוא עומרי בן הרוש. לא הבנתי מדוע שחקן שאין לו מקום במכבי ת"א יכול לשדרג את מכבי חיפה, הרי הוא בינוני בתור מגן וממה שראיתי עדיף שיישאר בהגנה ולא בהתקפה, ולא מספיק טוב כבלם שני. אך לא סתם התעקש לוזון על בן הרוש, הצבתו בתור בלם שלישי היא בינגו. גיא לוזון מנצל את היכולות ההגנתיות של בן הרוש וגם את הסגירות שלו בתור מגן כי הוא מכיר את התפקיד ומזהה מניסיון ואכפתיות מתי צריך לעזור בכנף, מה שמפיק מבן הרוש את המירב.

בעקבות הבאת מאבוקה ודוס סנטוס נוצר מצב בו גארי קגלמאכר נותר ללא עמדה פנויה. ההחלטה של לוזון ללכת על דקל קינן בצד שמאל גרמה להבנה שקגלמאכר צריך לעזוב. רוב האוהדים לא אהבו זאת, כולל אני, אך יש דברים קשים שאולי יעזרו בסוף לכימיה של הקבוצה. מה גם שהפרידה מקגלמאכר נותנת עוד מקום לזר בעמדות אחרות במידה ונצטרך.

בנוסף, שינוי המערך לחמישה שחקני הגנה והבאת חיזוק לעמדות אלה אינם מספיקים ולוזון יודע זאת, מה שגרם להבאת גל אלברמן, השחקן הכי משמעותי שהובא בחלון העברות הנוכחי. מאז ימיהם של ג'ון קולמה ובירם כיאל לא היה לנו שחקן כה דומיננטי באמצע. שחקן ששחקני ההגנה יודעים שיש להם ביטחון שיחפה וינקה להם את השטח, ושחקני ההתקפה יכולים להתקיף בראש שקט. מעבר ליכולותיו, המקצוענות של גל אלברמן זה מה שיוסיף במגרש, באימון ובחדר ההלבשה. אני הייתי מציע לנטע לביא, אבו פאני ושאר הצעירים להסתכל עליו כל שנייה שהוא נמצא וללמוד ממנו כמה שיותר.

ולבסוף, הצבתו של ניקיטה רוקאביציה בכנף שמאל. אחרי עונה מזעזעת שלו, נראה היה שזה עוד שחקן שהגיע למכבי חיפה ולא מוצא את עצמו. ופתאום לוזון מגיע ומציב אותו בכנף שמאל והשחקן פורח. קאיו ומזרחי נכנסים פנימה ומושכים איתם את שחקני ההגנה, מה שגורם לרוקאביציה לנצל את המהירות שלו ולחדור פנימה. ולפתע יש לנו שיטת משחק עובדת ואפילו מצוינת!

לסיכום, נראה כי ההבנה של גיא לוזון שהוא צריך להתמקד בהגנה, לשנות מערך ולהביא חיזוק, גרמה לו לעשות מהלכים טובים וללכת במחשבה של "אנחנו קודם כל לא סופגים", מה שבעצם יוצר מצב שמכבי חיפה לא מפסיקה להתקיף. אנחנו עדיין סופגים ויש מה לשפר, אך אחרי כל כך הרבה דיבורים על תהליך, סוף סוף נראה כי יש גם תוצאות, מה גם שלא דיברתי על החלק ההתקפי יותר מדי - כאשר יש את ורמוט, דמארי ועטר (עדיין שלנו). עם הבאתם של קאיו, מזרחי, קוסטדינוב ובתקווה גם בוזגלו, אולי אפשר לדבר חזק על אליפות. ואולי אני שוב מכניס את עצמי לבועה, אבל מה נותר לי אם לא לחלום?!