"אני רוצה לעבוד כמו כולם,
אז מה אם יש לי סכיזופרניה?"

בגיל 24 ניקולטה דיורשוק התחילה לשמוע קולות . לרגל "יריד העמותות" היא חושפת את סיפורה: "היה לי חשוב להוכיח לעולם ולעצמי שאני עובדת לא פחות טובה"

הילה יחימוביץ'

|

11.09.17 | 08:34

"סכיזופרניה זה לא סוף העולם. תספרו, תדברו על זה. זו לא בושה. אל תישארו לבד עם המחלה". ניקולטה דיורשוק  (צילום: אביגיל עוזי)
"סכיזופרניה זה לא סוף העולם. תספרו, תדברו על זה. זו לא בושה. אל תישארו לבד עם המחלה". ניקולטה דיורשוק (צילום: אביגיל עוזי)
"אפשר לחיות עם זה, כי בסופו של דבר – כל אחד מאיתנו קצת משוגע" (צילום: אביגיל עוזי)
"אפשר לחיות עם זה, כי בסופו של דבר – כל אחד מאיתנו קצת משוגע" (צילום: אביגיל עוזי)

בשיתוף בנק הפועלים

 

"בגיל 24 הרגשתי את זה בפעם הראשונה. התחלתי לשמוע קולות", מגלה בפתיחות לב ניקולטה דיורשוק, בת 30 מפתח תקווה. אחרי בריחה מהבית ושני אשפוזים, ניקולטה מרגישה היום שלמה. היא עובדת בחנות פרחים, מכלכלת את עצמה וקמה כל בוקר עם חיוך. הפרחים, לדבריה, מגיעים לעמותת "שיקום אחר", שעזרה לה לעמוד על הרגליים אחרי האשפוז השני שלה. "גיליתי שיש לי זכות לחונכות ולמלווה תעסוקתי מטעם העמותה. הם אלו שגרמו לי להבין שסכיזופרניה זה לא סוף העולם ולהיות בטוחה ביכולות שלי".

 

"עד שהתאשפזתי בפעם הראשונה היה לי קשה לקבל את זה. אין לנו עבר של מחלות נפש במשפחה, זה היה נראה לי כל כך מוזר ולא קשור"

ניקולטה עלתה לארץ מאוקראינה בשנת 1996. אביה, הונגרי, נפטר לפני מספר שנים, והיא גרה עם אימה ודודתה. בשנות נעוריה למדה בתיכון טכנולוגי נעמ"ת עיצוב אופנה וסיימה בגרות חלקית. ניקולטה התגייסה בגיל 19, לאחר שניסתה להשלים את הבגרויות שהיו חסרות לה, אך לא סיימה.

 

את השירות הצבא עשתה בחיל התקשוב, ולאחר שהשתחררה עבדה במשך שלוש שנים כטכנאית במעבדה אלקטרונית. בגיל 24, חשה לראשונה שמשהו לא כשורה, אבל לא הבינה שהיא חולה. "עד שהתאשפזתי בפעם הראשונה היה לי קשה לקבל את זה. אין לנו עבר של מחלות נפש במשפחה, זה היה נראה לי כל כך מוזר ולא קשור".

 

"חשבתי שמדברים אלי מלאכים או שדים" (צילום: אביגיל עוזי)
    "חשבתי שמדברים אלי מלאכים או שדים"(צילום: אביגיל עוזי)

     

    מה היו הסימנים הראשונים למחלה?

    "התחלתי לשמוע קולות, חשבתי שמדברים אלי מלאכים או שדים. קשה להסביר. אולי בגלל שהייתי אדם מאד סגור באופי שלי, וגם עובדת הרבה שעות במעבדה, לא מדברת הרבה. לא דמיינתי מראות או חזיונות, רק שמעתי את הקולות. אין לך מושג כמה זה קשה, השתגעתי מזה. כל היום קולות, לא הייתה לי הזדמנות לשקט. זה היה כל כך חזק. לא סיפרתי לאף אחד, גם לא לאימא".

     

    ידעת שמשהו לא בסדר? שאת חולה?

    "חשבתי שהקולות אמיתיים. השדים אמרו לי דברים רעים על אימא שלי, אז ברחתי מהבית. הסתובבתי ברחובות, בגשם, לבד, ישנתי על ספסלים. לא רציתי לחזור הביתה. עד שחברה של אימא שלי מצאה אותי ברחוב והביאה אותי הביתה. אמא לקחה אותי באמבולנס לבית החולים בלינסון, היא לא חשבה שצריך לקחת אותי לבית חולים פסיכיאטרי. התחילו לשאול אותי שאלות ודי מהר העבירו אותי ל'גהה', לא רחוק משם. ואז הבנתי שמשהו כנראה לא בסדר איתי".

     

    "כעסתי על עצמי ששיקרתי ולא סיפרתי על המחלה"

    ניקולטה אושפזה ב"גהה" למשך חודשיים. כשהשתחררה עבדה במשרות ניקיון שונות. "היו לי עליות וירידות של המחלה, אחת התופעות הקשות שלה הם כאבי ראש מטורפים. באחת העבודות לא סיפרתי שיש לי סכיזופרניה, ויום אחד היה לי כל כך קשה שהייתה לי התפרצות, נכנסתי לקריזה. כעסתי על עצמי ששיקרתי ולא סיפרתי על המחלה".

     

    כעבור מספר חודשים, בגיל 25, ניקולטה נכנסה לאשפוז בשנית. "זה קרה אחרי שהפסקתי את הטיפול. הייתי צריכה להמשיך לקחת את התרופות מדי יום". בתקופת האשפוז שברה ניקולטה את הרגל, כשהחליקה במקלחת. "זה היה מאד קשה, לא מספיק שהיה לי רע נפשית – גם לא יכולתי ללכת". כיום, עם פלטה ברגל ואחרי טיפולי פיזיותרפיה, היא הולכת בלי בעיה.

     

    "היה לי חשוב להוכיח לעולם ולעצמי שאני עובדת לא פחות טובה בגלל המחלה. החלטתי להיות פתוחה עם מי שיקבל אותי ולספר לו שזו המגבלה שלי. זה כל כך מקל לדבר על זה, לא לשקר, לא להסתיר"

    אחרי השחרור, בעידוד העמותה, היא החלה לעבוד במפעל מוגן מטעם "שיקום אחר". "הייתי בעמדת התפירה. רקמתי, תפרתי, סרגתי. ממש כמו שלמדתי בתיכון. אני מאד אוהבת דברים יפים". אחרי תקופה במפעל, ניקולטה רצתה לצאת לשוק הפתוח. "רציתי לקבל יותר כסף. הייתי צריכה לשלם על השכירות וחשבונות. אני גרה עם אימא ודודה, ואני לא ילדה קטנה. חוץ מזה, היה לי חשוב להוכיח לעולם ולעצמי שאני עובדת לא פחות טובה בגלל המחלה. החלטתי להיות פתוחה עם מי שיקבל אותי ולספר לו שזו המגבלה שלי. זה כל כך מקל לדבר על זה, לא לשקר, לא להסתיר".

     

    "תספרו, תדברו על זה. זו לא בושה"

    ניקולטה תחגוג בקרוב שנתיים בחנות הפרחים. "כל הצוות של החנות –חמש בנות חמודות – נצא לחגוג את האירוע. העבודה היא המשפחה השניה שלי. לבוסית שלי אכפת ממני, היא תמיד בודקת אם אני לוקחת תרופות, איך אני מרגישה. וזה כל כך טוב לדעת שיש בעלי עסק שלא חושבים רק על הכסף. זה לא ברור מאליו לקבל עובדים עם מגבלה נפשית".

     

    מה את עושה בחנות?

    "אני לא שוזרת, אבל עושה דברים לא פחות חשובים – אני אורזת, מטפלת בפרחים ובצמחים. זה כיף, כי גם כאן אני מתעסקת ביופי".

     

    "לא כולם נגדכם, יש אנשים שמבינים ויש דרך לקבל עזרה" (צילום: אביגיל עוזי)
      "לא כולם נגדכם, יש אנשים שמבינים ויש דרך לקבל עזרה"(צילום: אביגיל עוזי)

       

      מה חשוב לך לומר למי שמתמודד עם מגבלה נפשית?

      "תספרו, תדברו על זה. זו לא בושה. אל תישארו לבד עם המחלה. לא כולם נגדכם, יש אנשים שמבינים ויש דרך לקבל עזרה אבל צריך גם לדעת איך לקבל את העזרה. וכמובן, תלוי ברמת ובסוג המחלה, אבל אם אפשר – תצאו לעבוד. בשביל זה צריך בעלי עסקים שיקחו יוזמה ויעסיקו בעלי מגבלות, ומהצד של בעלי המגבלות - צריך תקווה ורצון, ולהעריך את העובדה שבכל זאת אפשר לצאת ולעבוד. אפשר לחיות עם זה, כי בסופו של דבר – כל אחד מאיתנו קצת משוגע".

       

      מה התכניות שלך לעתיד?

      "המטרה היא להפוך את האהבה שלי לתפירה למקצוע. אני מתכוונת לקחת קורס תפירה מקצועי דרך ביטוח לאומי. השלב הבא הוא זוגיות. לפני האשפוז הייתה לי, וכרגע אין משהו באופק, אבל גם זה יקרה. הכל בסדר".

       

      מתנה שכולה נתינה

      עמותת "שיקום אחר" פועלת לקידום ושילוב אנשים המתמודדים עם מגבלות נפשיות בתחום התעסוקה ופיתוח הקריירה. העמותה הוקמה בשנת 2004, ומעניקה מדי שנה שירות לכ-500 מתמודדים ומלווה כיום כ-200 איש בשוק העבודה. העמותה מפתחת מרכז טכנולוגי לטיפוח הקריירה שעתיד להפתח בחצי שנה הקרובה. המרכז מיועד לבעלי מגבלות מכל הסוגים, ומעניק כלים טכנולוגיים (דוגמת סימולציות שונות) לקראת הכניסה לשוק העבודה או הלימודים.

       

      גם עמותת "שיקום אחר" משתתפת ביריד העמותות 2017, ביריד תציג העמותה מוצרי עץ וטקסטיל דקורטיביים לבית, ומגוון מארזי חג ועציצים מעוצבים שיוצרו במסגרת שני מיזמים - "יוצרים באהבה", מפעל מוגן בו מועסקים מתמודדים עם מגבלה נפשית, ו-"כלים שלובים", חנות חברתית למכירת מוצרי המפעל המוגן המשמש זירת התנסות בתעסוקה עבור קהל המתמודדים.

       

      רוצים לקנות מתנה עם משמעות? מאות מוצרים נפלאים, פרי יצירתם של חברי עמותות ברחבי הארץ, מחכים לכם ביריד שיתקיים בבית בנק הפועלים, רחוב יהודה הלוי 63, תל אביב, ביום שישי, 15.9, בין השעות 09:00-15:00 וביום שבת, 16.9 בין השעות 20:30-23:00.

       

      >> לפרויקט מתנה מכל הלב

       

      הכתבה מוגשת בשיתוף בנק הפועלים

      _______________________________________________________ 

       

      באיזו מסעדה תל אביבית הטבחים הם בני נוער בסיכון? הקליקו על התמונה:

      כבר לא משחקים באש. הקליקו על  התמונה: (צילום: תומי הרפז)
      כבר לא משחקים באש. הקליקו על התמונה: (צילום: תומי הרפז)

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד