נמאס לכם לסבול? תמיד אפשר להתחיל מחדש
הסבל מלווה אותנו כמעט מהיום שבו נולדנו, אבל עכשיו בפתח השנה החדשה אנחנו יכולים לקבל החלטה - להפסיק לסבול. הסבל גרם לנו לוותר על הכוח שלנו, אבל לא עוד. השנה הבאה היא שנה של שינוי. העולם בורא את עצמו מחדש. גם אתם יכולים לברוא את עצמכם מחדש. אם רק תחליטו
השנה נגמרה. שנה חדשה ניצבת בפתח. הערב נשב ליד שולחן החג, נטבול תפוח בדבש ונאחל לעצמנו שנה טובה הרבה יותר. אבל השנה הזאת לא תהיה טובה הרבה יותר אם אנחנו לא נהפוך אותה לשנה טובה הרבה יותר. זה תלוי רק בנו. ליתר דיוק, זה תלוי בהחלטה אחת שאנחנו צריכים לקבל כדי לשנות את חיינו כליל: להפסיק לסבול.
הסבל מלווה אותנו כמעט מהיום שבו נולדנו. היינו שלווים ורגועים בתוך הבטן של אמא, ואז שלפו אותנו משם בכוח לתוך עולם קר ובלתי מובן. ואחרי שכבר התרגלנו להיות קרובים אליה, נאלצנו להיפרד ממנה ולהכיר את הילדים האכזריים שבגן. כשכבר הבנו עם מי יש לנו עסק, היינו צריכים לעלות לכיתה א'. משם לחטיבה. לתיכון. ביום הגיוס צעקו עלינו. באקדמיה בחנו אותנו שוב ושוב. בעבודה נזפו בנו ולא ידעו לפרגן. חווינו פרידות. כישלונות. מפחי נפש ואכזבות. נפצענו רגשית. נפגענו עמוקות. בכינו. צעקנו. נכנסנו לדיכאון. ספגנו מכות פיזיות ומהלומות מילוליות. ובכל זאת הגענו למרות הכל. הגענו לאן?
כל החוויות הללו נצרבו עמוק בבשרנו וחרטו צלקות בנפשנו. למדנו לפחוד. להשתתק. לקפוא. להימנע. לברוח. ולהסתתר. ויתרנו על הכוח שלנו. ביטלנו את עצמנו. התפשרנו על אהבה. האמנו לכל מי שאמר לנו שאנחנו לא מספיק טובים או שאף פעם לא נצליח ושלעולם לא ייצא מאיתנו משהו. ואנחנו סובלים, כל הזמן אנחנו סובלים, כמה שאנחנו סובלים, כל כך התרגלנו לסבול. החיים שלנו הם פצע מדמם, מגרד, צורב וכואב, כמו גב תפוס שלא משתחרר, כמו כאבי שיניים כרוניים, כמו עודף שומן של שנים, כמו הפרצוף המכורכם של אמא או הפנים הזועמות של אבא כשאכזבנו אותם. אולי די?
תפסיקו לכבות את האור שלכם
הערב אנחנו יכולים לשים קץ לסבל הזה. הערב אנחנו יכולים לומר: עד כאן. מאסנו בחיים הללו. אנחנו מסרבים להמשיך ולהשתתף בסרט הזה שבו הגיבור הראשי חוטף מכל הכיוונים. אם אלה החיים שלנו, איך יכול להיות שהסרט הזה כל כך כושל? למה הוא נראה כמו דרמה סוחטת דמעות ולא כמו קומדיה מהנה? משהו פה לא תקין. משהו לא מסתדר. צריך לתקן את התקלה, להחזיר את החשמל ולהדליק את האור בכל החדרים.
והאור שלכם, שנמצא עמוק בפנים, גדול, ענק, חסר תקדים. עד מתי תכבו אותו? עד מתי תכבו את עצמכם? הסבל הוא יצירה שלכם. ולכן אתם, ורק אתם, יכולים, לכתוב לה את קטע הסיום. לוותר על הסבל זו הפעולה החשובה ביותר שתעשו בכל ימי בחייכם. כי על מנת שייכנס אושר לתוך גופכם, עליכם לפנות תחילה את האשפה שנמצאת שם, אחרת לאושר, לשמחה ולהתלהבות לא יהיה שם מקום. אם תנקו את חייכם מכל מה שפוגע בהם ומעיק עליהם, הם יהיו בהירים, צלולים ופנויים יותר לקבל לתוכם את הטוב. אז תוציאו את הרע.
בערב ראש השנה שימו לב היטב למשפט "תכלה שנה וקללותיה". אתם אלה שיכולים לכלות את הקללות. כי הקללות הן מעשי ידי אדם. והאדם הזה הוא אתם. אתם אחראים להן. ואתם יכולים לסלק אותן. ולהכניס במקומן את הברכות. את העושר. את השפע. ולהביט לשנה הבאה בלבן שבעיניים.
בשנה הבאה תוכלו לשבת על המרפסת, או בסלון, או בים, או על ספסל בשדרה, או ביציע במשחק כדורגל, ולהרגיש את עצמכם קלים ומתוקים ונטולי דאגה. אם תטפלו בגוף שלכם, בכסף שלכם וביחסים שלכם. אם תייצרו טוב ותתנו מקום לטוב ותעשו טוב לעצמכם ולאחרים.
השנה הבאה היא שנה של שינוי. העולם בורא את עצמו מחדש. גם אתם יכולים לברוא את עצמכם מחדש. אם רק תחליטו.
שנה טובה.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
