שתף קטע נבחר

המים בביירות מזוהמים בסיבי פלסטיק מיקרוסקופיים

סערה בבירת לבנון: מחקר בינלאומי מצא כי 94% מדגימות מי השתייה שנאספו בביירות מכילים סיבי פלסטיק מיקרוסקופיים - הרבה יותר מבערים בהודו ובאוגנדה. אבל יש מי שגוזר קופון מהמצוקה: בעלי בארות פרטיים ו"מאעכרים" מוכרים לציבור מים - כולל ברובע דאחיה של נסראללה שם המפיצים הפיראטיים שרטטו אזורי חלוקה מסודרים

תושבי ביירות נחרדו לגלות השבוע כי העיר בה הם חיים דורגה ראשונה במחקר בינלאומי שנועד לבחון את רמת זיהום מי השתייה בסיבי פלסטיק מיקרוסקופיים. המחקר שבוצע על ידי גופים בינלאומיים בשיתוף פעולה עם חברה מקומית מצא כי 94% מדגימות מי השתייה שנאספו בעיר מכילים סיבי פלסטיק מיקרוסקופיים. ביירות זכתה בתואר המפוקפק תוך שהיא גוברת על ערים בהודו ובאוגנדה.

 

סיבי הפלסטיק הללו מהווים סכנה גדולה לבריאות שכן הם קולטים כימיקלים רעילים. מה שפחות ודאי מבחינת עורכי המחקר הוא כיצד מגיעים סיבי הפלסטיק למי השתייה.  

העיר ביירות (צילום: EPA) (צילום: EPA)
העיר ביירות(צילום: EPA)
 

ממצאי המחקר עוררו סערה בלבנון. "דפאף", החברה הלבנונית שהוזכרה כמי ששיתפה פעולה עם המחקר הבינלאומי, נאלצה בעקבות הפרסום לפרסם הבהרה בעיתונות. היא טענה שמספר הדגימות שנלקחו במסגרת המחקר היה קטן ולכן לא ניתן להכלילן. החברה גם הבהירה לציבור כי לא מדובר ברמת זיהום של 94% כפי שחלק מהעיתונים ואתרי החדשות פרסמו אלא רמת הדגימות שנמצאו מזוהמות. בנוף, הבהירה החברה כי הדגימות מתייחסות למי השתייה בברזים, המגיעים למשקי הבית ממגוון של מקורות כולל בארות מים פרטיות.

 

ערבוב של שפכים ומי שתייה

זיהום המים ששב לכותרות השבוע בלבנון אינו נושא חדש. עוד בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, גילה מחקר שבוצע במימון אירופי כי כ-90% מהמים בלבנון מזוהמים. בתחילת שנות ה-2000 קבעה ועדה של ממשלת לבנון עקרונות לשיקום משק המים במדינה, אולם הם לא יושמו מעולם ואיכות המים בלבנון רק הולכת ויורדת.

 

מספר מחקרים שבוצעו בעבר בלבנון הצביעו על כך ש-60% ממחלות המעי במדינה נגרמות בעיקר על ידי זיהום המים. חלק מהבעיה טמון בתשתיות מיושנות ובהקשר זה ציין במהלך השנה שעברה בסאם המדר, מנהל החוג לכלכלה באוניברסיטה האמריקנית בביירות, כי רשת המים בביירות וסביבותיה שחוקה ומתפוררת מחלודה, דבר המביא לערבוב שפכים עם מי שתייה. הוא העריך כי ההשקעה המינימלית בשדרוג רשת המים בביירות תגיע לכ-150 מיליון דולר. 

חסן נסראללה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
חסן נסראללה(צילום: EPA)

 

מסחר משגשג במים ברובע הדאחיה 

אבל כמו שבדרך כלל קורה, במקום שיש מצוקה ומחסור יש גם מי שעושה קופונים ומתעשר. לאור מצוקת המים, שמתבטאת לא רק באיכות נמוכה של מים אלא גם באספקה ספורדית, החלה להתפשט בשנים האחרונות תעשיית חלוקת מים לשתייה, שלטענת התושבים מנוהלת בשיטת המאפיה.

 

בעלי בארות פרטיים, או כאלה שהשתלטו על מקורות מים השייכים למדינה ו"מאעכרים", משווקים לצרכנים מים שמקורם ואיכותם לא ברורה ולא בפיקוח. רוב תושבי ביירות מעדיפים לצרוך את המים הפיראטיים על פני מה שמוציא להם הברז מהמים שכן איכות המים בברזים ירודה. בממוצע מוציא כל משק מים בביירות כ-300 דולר בחודש על רכישת המים הפיראטיים.

 

מעניין לציין שתעשייה זו של חלוקת מים פורחת גם ב"דאחיה" המבצר של חיזבאללה בדרום ביירות, שם התושבים מתלוננים בעקביות על העדר אספקה נאותה של מים באיכות נדרשת והעדר דריסת רגל של המדינה. בשנים הקודמות במהלך הקיץ תושבים ביירות וגם בדאחיה מחו נוכח משבר המים אולם עתה דומה כי כבר התייאשו מהמחאה.

 

למרות שאנשיו של חסן נסראללה טוענים כי הם מנסים להילחם בתופעה, רבים מפקפקים בכך וטוענים כי שגשוג הסחר במים במבצרו של הארגון השיעי נעשה בידיעתו ובברכתו. הערכה זו מתחזקת נוכח עדויות של תושבים כי בין המפיצים קיימים אזורי חלוקה מסודרים בדאחיה.

 

הכותב הנו מנהל חברת קונקורד המזה"ת

פורסם לראשונה 14/09/2017 15:50

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים