גמר "הישרדות": ערב ללא מנצחים

ברכות! יש לנו סוף סוף מנצח לערב הזה. מנצח ראוי, שעשה דרך עקלקלה אבל עקבית, לא ויתר ונלחם אבל בלי לוותר על הערכים, כשהערך שעמד לנגד עיניו היה שאנשים שצופים בגמר יוכלו לסיים אותו כשהם נושמים עצמונית ובהכרה. המנצח שלי, רבותיי, הוא האיש שהמציא את הכפתור של הפאסט פורוורד. זה הכל, תודה לכולכם, ממני, במקום היפה ביותר בעולם, הלא הוא הדקה האחרונה של גמר "הישרדות", על הרולר.

 

ענבר זכתה אבל עשתה טעויות בדרך(רפי דלויה)

 

סתם. אין מנצחים בערב הזה. אומנם ענבר לקחה את הגמר אבל זה היה למרות אינספור טעויות ובניגוד לכל שכל, ואולי בגלל שלמושבעים יש סעיף בחוזה שאוסר עליהם לשים פתק לבן במועצה האחרונה. הטעות שלה עם מיכל כמעט עלתה לה בניצחון, לפחות לפי הפרק של בוטקה המושבעים. היא שמה את צמיד הווטו על יוסי כי חשבה שמנגיסטו הוא היריב שלה בזמן שמעיין ארבה לה בפינה עם מחזמר יבבנות מרשים משלה. אבל במשחק שאין בו הגיון – וגם אין אפשרות להתחמק מההצבעה וללכת להשתכר בפאב פיליפיני במקום – ענבר היא ברירת המחדל שתיקח את המיליון, בסדר, בסדר, רק תפסיקו לבכות כבר למען השם. זה גמר "הישרדות", לא רחבת הכותל.

 

 

יש הרבה מגרעות לגרסה הישראלית של "הישרדות". כשמונים אותן נדמה שאין לה דבר חוץ ממגרעות. ההפקה שכופה את עצמה אינספור פעמים על המשחק עם המצאות כמו צמיד וטו (והפעם הגדילו לעשות – צמיד וטו בגמר!) או אי המתים (סרח עודף שחוטא לרעיון הכי בסיסי של המשחק – הודחת? לך הביתה ותחשוב על מה שעשית, עם קצת מזל תחזור בעונת פייבוריטים). גיא זוארץ הוא עדיין גרסה מעוקרת ומנוונת של מנחה. אבל אין ספק שהמחלה הנבזית ביותר שמכרסמת בכל חלקה טובה במשחק, היא הרוצח השקט (אם כי לא מספיק שקט אם העונה הזאת היא אינדיקציה למשהו), מחלת הלב.

 

שלישיית הגמר בעונה שהלכה לאיבוד ומתמודדים שהלכו עם הלב(רפי דלויה)

 אם אני שרת הבריאות אני מפנה את כל התקציבים שלי למחקר על המחלה חשוכת המרפא הזאת, שמאלצת את כווווולם ללכת עם הלב שלהם, לא משנה לאן. יודעים מה, עזבו מחקר. אם ההפקה רוצה להציל משהו מהעונות הבאות, היא צריכה לקנוס כל מי שיוציא מהפה או אפילו יחשוב את המילים הבאות: חברות, אמת, בגידה, לב, ראוי, ערכים. פשוט ללהק אנשים שלא מסוגלים להגות את המילים האלו, מתמודדים פגומים פונטית. כי אם אני אשמע עוד פעם אחת מישהו שאומר – ועוד במועצת שבט אחרונה, ראבאק! – שמגיע לו להיות השורד האחרון כי הוא הלך עם הלב או כי הוא הלך עם מי שהוא באמת, אני אביא אותו לביטוי מלא של הפסיכוזה שלו וזה לא יהיה יפה.  

התחילה כעונה מבטיחה וסיימה כצל חיוור של הפורמט(רפי דלויה)

יש נקודת אור או שתיים בעונה הזאת. דווקא המחצית הראשונה שלה הוכיחה שאפשר להעמיד פה פרקים טובים, מותחים אפילו. העריכה הייתה מצוינת, בטח בהתחשב בחומרים. זה היה מזמן, בימים שאנשים עוד שיחקו, כשמפלס היללנות נשמר תחת שליטה ולא התהדרנו בשארם של שעשועון איטלקי, בימים שמניפולציות רגשיות לא נחשבו לאסטרטגיה לגיטימית, הימים ההם נותנים לי תקווה שהשינוי יגיע עוד במשמרת שלנו, אולי בערוץ החדש הזה שרשת משום מה מצניעה את קיומו למרות שאוטוטו הם עומדים לעבור אליו. למי שרוצה חוויה מתקנת, בסוף החודש מתחילה עונה אמריקנית של הישרדות, ה-35 במספר. אומרים שיש את זה באינטרנט ושהצליחו לעשות שם ריאליטי בלי מתמודד שקוראים לו יוסי בובליל. לילה טוב ודראקריס נעים לכולם.