קורבנות תקיפה מינית יוצאות לאור

בדרך כלל פועלת עמותת "לתת פה" להגברת המוגנות של תלמידי בתי הספר היסודיים מפני פגיעות מיניות. לתפיסתם, הפדופיל או התוקף הוא "ציד", ולכן מחפש "טרף קל", כזה ש"אין לו פה". אנשיה מקיימים סדנאות והדרכות שירגילו את הילדים לספר ולשתף, ואת ההורים להיות מסוגלים לשמוע ולהקשיב.

מנכ"ל העמותה, רן יהושע, מספר שבגלל העיסוק בנושא הרגיש ובזכות המפגש היומיומי איתו, הוא הפך כתובת טבעית לפניות מבוגרים וילדים שחשפו בפניו לראשונה את דבר הפגיעה שלהם – חלקם אחרי שנה או שנתיים, ואחרים אחרי 20 ו-30 שנה. מניסיונו למד שככל ש"סגירת המעגל" קצרה יותר, כך גדל הסיכוי להתמודד עם אירועי העבר ולהתגבר עליהם.

כשיהושע נתקל בספר על התמודדות של חולים עם הסרטן, הבזיק במוחו רעיון, והוא החליט לאסוף עדויות של נפגעי תקיפה מינית שהצליחו להמשיך הלאה בחייהם, במטרה להעניק השראה לאלה שעדיין מתקשים. "זה לא בשבילנו, אלא בשביל הריפוי של העולם", הוא מדגיש.

כך הגיע למור אופיר, שבמשך 5 שנים, מגיל 6 עד 11, הייתה קורבן למעשיו של חבר המשפחה – עד שאזרה אומץ לשתף את הוריה ולהתחיל להתמודד. "הרבה פעמים החברה משדרת לנו שזה משהו שצריך להחביא ולהסתיר", אמרה בראיון לאולפן ynet, "השיח שקיים בנושא הזה הוא של אשמה ובושה וכאב. יש לזה מקום, זה חשוב, אבל צריך לדבר על זה גם ממקום שנותן כוח ועוצמה".

"אחרי הרבה זמן שהתמודדתי עם זה לבד, החלטתי לפני כמה שנים שאני יוצאת לאור עם הרצאה", הוסיפה אופיר, "צריך להתחיל לדבר על זה בגילאים מוקדמים. חסר לנו היום הקול של הריפוי, שנותן תקווה שאפשר לחיות עם הפגיעה המינית חיים טובים, יפים ושמחים". כעת היא זו שמרכזת בעצמה את פרויקט.

"הספר מיועד לנפגעים ולסביבתם ובעצם לכולנו", מסכם יהושע, "חלק מהמלחמה בפגיעות מיניות, מהחמורות שבהן ועד לקלות, היא ההבנה שהפגיעה היא רק תחילת הדרך. בעזרת סביבה תומכת והרבה כוחות נפש, אפשר לחיות חיים טובים ומשמעותיים. אנחנו מקווים לאגד בתוך הספר סיפורי החלמה והתמודדות שיעניקו תקווה והשראה לכולנו".

• עמותת "לתת פה" מזמינה אתכם, נשים וגברים שחוו פגיעה והחלמה, לפרסם את סיפורם לעולם, ולשלוח אותם לטלי - tali.gildin@gmail.com , מאיה - maya.bnf@gmail.com , רן - ran@latetpe.org.il, או מור - morflor3@gmail.com .