שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    הטוב המשותף: חיסכון ושמירה על הסביבה
    חזרה אל הטבע וחיבור מחודש בין האדם לסביבה יכולים ליצור טוב משותף - לטובת כולנו

    יום הכיפורים הוא זמן של תשובה וסליחה. אולם בקשת הסליחה והמחילה שבאה בעקבותיה, צריכות להיות חלק מתהליך מורכב יותר של תיקון פנימי וחברתי בדרך ל"טוב המשותף". מהו "טוב"? הטוב הוא מצב רצוי, נכון או כזה אנו שואפים אליו, ולרוב הוא סובייקטיבי ויחסי ועומד כהיפוכו של ה"רע". תורת המוסר עוסקת בהבחנה בין טוב לרע, והמושג צדק, או בצורה פרטנית יותר צדק חברתי-חלוקתי, מתייחס לחלוקה שוויונית והוגנת של הטוּבִין ושל הרעוֹת בין בני האדם. עם זאת, אנחנו לרוב נוטים להתייחס יותר אל הדברים השליליים מאלה החיוביים, והעיקרון של צדק מתייחס, לרוב, לתיקון של הרעות ולא לחיזוק של "הטובות", ובעיקר עבור יחידים. על כן, הגיע הזמן לדבר על "הטוב המשותף".

     

    מהו "הטוב המשותף"? הטוב המשותף מתייחס לכל מה שהוא חיובי או מועיל לכל או לרוב החברים בקהילה מסוימת, או לפעילות משותפת או אזרחות פעילה המובילים לטוב לקבוצה ולא רק ליחידים. אך בחברה החומרית והתחרותית שבה אנו חיים, שבה הטוב מתגלם לרוב בחומר ולא ברוח, ובכמות ולא באיכות, מושגים כמו יחד, קבוצה וקהילה, מקבלים פעם אחר פעם משמעות חדשה. לכן השלב הראשון ליצירת טוב משותף הוא שינוי בתפיסות ובהתנהגות של כל אחת ואחד ושינוי של נורמות ומוסכמות חברתיות. כל אלה יוכלו להוביל לשותפות, לערבות הדדית ולשגשוג של הסביבה האנושית והטבעית. להלן כמה כיוונים אפשריים:

     

    בין עיר לעירוניות

    כיום, יותר מ-90% מהאוכלוסייה בישראל מתגוררת בערים. העיר המודרנית מורכבת מבניינים, מוסדות ציבור ותשתיות לצד שטחים ציבוריים ושטחים פתוחים, ואנשים. כל אלה תחומים באזור מוגדר עם גבולות נתונים ומנוהלים על ידי מנגנון נבחר.

     

     (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    עירוניות, לעומת זאת, מתייחסת לחיבור בין אנשים לאנשים ובין אנשים לסביבה הבנויה והטבעית, כלומר לאופי החיים בסביבה העירונית. כל אלה קשורים בתכנון, בניהול ובתפעול של מכלול השימושים והשירותים במרחב העירוני, וליחסי הגומלין בין כלל בעלי הזיקה בעיר: תושבים, סוחרים, מבקרים ורשויות. כדי לעבור מהתפיסה הפיזית של עיר לתפיסה החברתית של עירוניות, יש לשנות את סגנון החיים ואת סדר העדיפויות בעיר ולחבר בין רשת של תשתיות פיזיות לבין קהילה תוססת.

     

    בהקשר זה, הטוב המשותף מתייחס, למשל, לנגישות של המרחב הציבורי לכלל האוכלוסיות ולתכנון של מרחב ציבורי שמאפשר עירוב שימושים, אך גם לצורך להבטיח שהחיים בעיר יהיו בטוחים, בריאים, מאושרים וטובים יותר.

     

    מה אני רוצה או מה אני צריך?

    החברה הצרכנית שאנו חיים בה מקדשת את הקשר בין צריכה לצמיחה. אולם למרות הסמיכות הלשונית בין המילים צרכים וצריכה, אנחנו כבר מזמן לא מסתפקים במה שאנחנו צריכים, אלא בעיקר קונים את מה שאנחנו רוצים, ולרוב אפילו לא ממש צריכים.

     

    נכון, אנחנו חיים בחברת שפע ולא חייבים להסתפק במועט, אבל מבצעים של 4 ב-20 או ב-100, משאירים אותנו עם 3 קופסאות קוטג', כשהיינו צריכים למעשה רק אחת, והיתר ישכחו במקרר וכנראה יזרקו בהמשך. אנחנו גם קונים הכל עם אריזות ועוד אריזות ועוד אריזות, למשל קופסאות שימורים עטופות באריזת קרטון ומעליה פלסטיק נצמד, שארוזים, בשפה מקצועית, באריזת ייתר.

     

    המקרר שלנו מלא בדברים שאנחנו קונים ויזרקו כבר עם הקנייה הבאה, כך גם ארון הבגדים ועוד. שלא נדבר על זמן השימוש הקצר שאנחנו עושים ברוב הרכוש שאנחנו קונים. קחו לדוגמה את הרכב הפרטי. נדמה לנו שאנחנו משתמשים בו בכל רגע, אבל בממוצע אנו עושים בו שימוש רק כ-5-8% מהזמן (תחשבו על הזמן שהרכב עומד בחוץ כשאתם בעבודה, או חונה מתחת לבית כשאתם חוזרים הביתה).

     

    אז מה צריך לעשות? לעבור לצרכנות חכמה, כזאת שמבוססת על צרכים ולא על רצונות, ולהתבסס על כלכלה מקומית, המחברת בין כלכלה לחברה ושואפת לשמור ולפתח את המשאבים המקומיים, לרבות ערכי הטבע, התשתיות והמשאבים האנושיים. לדוגמה, העדפה של מוצרים תוצרת כחול-לבן או קנייה של מוצרי מזון אצל הירקן בשכונה או ישר מהחקלאי ולא במקום מרוחק או ברשת מרכולים גדולה. אפשרות נוספת היא לעבור למודל חדש של שיתוף במקום בעלות על משאבים או מוצרים, או לכלכלה המבוססת על שירותים ולא על מוצרים, כלומר במקום לקנות רכב לקנות נסיעה, ובמקום לרכוש פריט אופנה לרכוש פריט לבוש. כל אלה ייצרו חברה שיתופית, הוגנת וטובה יותר.

     

    חזרה לטבע

    הסביבה הטבעית, שבהגדרתה הפשוטה היא כל מה שאינו מעשה ידי אדם, מורכבת ממגוון רב של חומרים וממארג של מערכות ביולוגיות וסביבה דוממת המספקת תנאים משלימים. משחר האנושות, האדם עבר תהליך ארוך ומתמשך של ניתוק מהטבע, ויצר סביבה אנושית. זאת ועוד, בשנים האחרונות האדם יצר לצד העולם הפיזי גם סביבה מדומה (וירטואלית), שבה לזמן ולמרחב ולצדם למושגים חברתיים וכלכליים בסיסיים יש משמעות חדשה, סביבה שאינה כפופה לחוקים הפיזיקליים ולפעמים גם לא לכללים האתיים הקיימים בעולמנו.

     

    המרחק מהטבע הוביל גם לייצור עקיף של חומר ואנרגיה, החל בייצור חקלאי המשלב כימיקלים לדישון והדברה והנדסה גנטית, ועד לייצור תעשייתי מעשה ידי אדם. תהליכים אלה שינו באופן משמעותי את הסביבה הטבעית וגרמו לדלדול של המשאבים הטבעיים ופגיעה במגוון המינים בטבע, אך גם ליצור של חומרים סינטטיים שאינם קיימים בטבע ולשחרור של מגוון רב של חומרים ומזהמים לסביבה.

     

    חזרה אל הטבע וחיבור מחודש בין האדם לסביבה יכולים ליצור טוב משותף. למשל, שימור ושיחזור של אתרי טבע בעיר או מחוץ לה או הקמת גינות קהילתיות, שיאפשרו מקום מפגש, נופש ולמידה, ישמרו את המורשת ואת ערכי הטבע ויחברו בין אנשים לבין עצמם ובינם לבין המקום שבו הם חיים והסביבה הטבעית. דוגמה נוספת היא המעבר מחומרים המבוססים על פחמימנים, שמקורם בתהליך זיקוק הנפט, לחומרים המבוססים על פחמימות, כלומר סוכרים, לדוגמה ייצור של חומרים פלסטיים מתירס במקום מחומרי מבנה סינטטיים.

     

    פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).

    http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הטוב המשותף: חיסכון ושמירה על הסביבה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: דוד גרינשפן
    פרופ' עדי וולפסון
    צילום: דוד גרינשפן
    מומלצים