"הפועל ב"ש" של הטניס / "נקודות משחק"
בזמן שהענף נמצא בדעיכה מתמשכת ועדיין קשה לראות מי ייכנס לנעליו של דודי סלע, בבאר שבע יש ארבעה שחקנים צעירים שחולמים להיות כמוהו. איתן מיכאלי, עדי דגן, סאמר אלטורי וניר סקולצקי מתאמנים כבר קרוב לשש שנים בהדרכת מאמנו של סלע לשעבר, יואב שב, והשתלטו על צמרת הדירוג בארץ לגיל 14. הכירו את טניסאי דור העתיד
רגע לפני מפגש גביע דייויס בין ישראל לאוקראינה התבקש דודי סלע להתייחס למצב הטניס בארץ, ולא התבייש להגיד בדיוק מה הוא חושב. "אין כמעט טניס בארץ, זה הפך למשהו כמו חוג", חבט סלע. "הבעיה שאין מסגרות, לא מצד האיגוד ולא מצד המרכזים, לא מצמיחים שחקנים, עושים הרבה טעויות. אנחנו במצב הכי גרוע בעשורים האחרונים".
ההמשך ידוע. סלע וחבריו לדייויס הובסו 5:0 וירדו למפגש ההישרדות על המקום בבית האירופי/אפריקאי מספר 1, שייערך ב-27 באוקטובר באצטדיון קנדה מול רומניה. כאילו כדי לגבות את הדברים שאמר במעשים בשטח, באה הנבחרת והמחישה את חומרת מצבנו ביומיים עגומים ברמת השרון. הכישלון הזה ממש לא היה יתום.
אבל מתחת לאף ורחוק מהרדאר התקשורתי, נמשכים כל העת הניסיונות לייצר את שחקני דור ההמשך. הם סיזיפיים, לא מאוד מתגמלים ולא מקבלים חשיפה על בסיס קבוע או בכלל, אבל עליהם בעיקר בנויה כרגע התקווה המצטמקת של ענף בקריסה. דודי סלע אולי התרגל לכך ש"אין ישראלים בתחרויות", אבל זה לא אומר שאין ישראלים צעירים שרוצים להיות במקומו בעוד כמה שנים, אם לא לצידו.
ארבעה מהם הם איתן מיכאלי, עדי דגן, סאמר אלטורי וניר סקולצקי – ויש להם יותר ממכנה משותף אחד. כולם ממרכז הטניס בבאר שבע, מדורגים בטופ הארצי בקבוצת הגיל שלהם (בנים 14) ומתאמנים אצל יואב שב, מי שאימן בעבר לתקופה את דודי סלע וכיום ממקד את כל תשומת הלב שלו בילדים.
עדי דגן מקיבוץ בית קמה מדורג במקום הראשון בארץ לגילו, ומתאמן בבאר שבע כבר שש שנים. סגנו איתן מיכאלי משחק במרכז הארץ כבר חמש שנים, דורג במקום ה-17 באירופה וזכה בשלוש תחרויות בינלאומיות. סאמר אלטורי מרהט, המדורג רביעי, הוא השחקן הערבי הראשון שייצג את נבחרת ישראל באליפות אירופה עד גיל 14, וסיפור מרתק בפני עצמו. ניר סקולצקי, המדורג שביעי, סוגר את הרביעייה.
פרט לתקופה עם סלע, יואב שב אימן גם את הטניסאי הרוסי אלכס בוגומולוב והביא אותו לדירוג השיא שלו – מקום 33 בעולם. הבחירה שלו ב"חבורת באר שבע" נובעת מהרצון להחזיר משהו למקום שבו גדל. הוא מספר על הצעות שקיבל מחו"ל ודחה כדי להקדיש את כל זמנו לעדי, סאמר, ניר ואיתן, שמתאמנים תחתיו כבר קרוב לשש שנים.
למרות פתיחת העונה המגומגמת של האלופה, ב-2017 באר שבע היא בעיקר עיר של כדורגל כשמדובר בספורט. על רקע הצמא ההולך והגובר לפרצופים חדשים בטניס ושחקנים צעירים שיוכלו למלא את החלל שסלע ישאיר אחריו בעוד כמה שנים, כל הארבעה נחושים להוכיח שבאר שבע, לפחות כשזה נוגע לשכבת הגיל הנמוכה יותר, היא גם עיר של הענף ההוא עם המחבטים והרשת.
הפועל באר שבע כמובן עולה בשיחה שלנו, אבל לא רק. דיברתי איתם על התקוות להמשך, ההישגים מהעבר, המודלים לחיקוי והחלומות הגדולים של כל אחד מהם. שב מסרב בתוקף לנבא להם כבר מעכשיו הצלחה בקנה מידה עולמי, אבל עושה הכל כדי שבעוד כמה שנים הוא יוכל להתגאות בכך שאחד מה"ילדים שלו" הצליח לצאת מהחממה השמורה של הנגב היישר אל גוב האריות של הטופ 100.
לפנייה לכתב/ת 
