ניצחון המחאה

בשיתוף מפעל הפיס

קיץ 2011 היה נקודת ציון בחברה הישראלית. המחאה החברתית, שנולדה מזעקת בודדים ברשתות החברתיות, הביאה לפריסתם של מאות אוהלים בשדרות רוטשילד והובילה בשיאה המונים להפגנות ענק במחאה על יוקר המחייה ועל שחיקת מעמד הביניים בישראל. קהילת הסטודנטים, שהייתה שותפה מרכזית בזעקת ההמון, מחזיקה עד היום באחד השרידים האחרונים שנותרו מאותם ימים.

מיד עם שוך המחאה הקימה אגודת הסטודנטים את עמותת "תוצרת הארץ", שסייעה לסטודנטים להעתיק את חייהם אל

העיר לוד, לחיות בה בדיור בר השגה ולקבל מלגת לימודים ממפעל הפיס בתמורה להתנדבות קהילתית בשכונות מטרה בעיר. המהלך, שהתחיל מקהילה של 30 סטודנטים, הוא כיום מיזם חברתי בעל קהילה תוססת של למעלה מ-300 סטודנטים וכ-100 בוגרים שנשארו לגור בלוד גם לאחר סיום התואר.

נאוה ויניב וייל הם שני צעירים בשנות השלושים לחייהם שלקחו חלק פעיל במחאה ובסופה החליטו יחד עם עשרות סטודנטים נוספים לעקור ללוד. "הגענו לעיר במסגרת המיזם שהציע לנו מגורים זולים יותר ומלגת לימודים של מפעל הפיס", מספר יניב. "להפתעתנו, מהר מאוד מצאנו פה בית אמיתי. הגענו למקום שבו יכולנו לאפשר לעצמנו לגור יחד כזוג, לעבוד, ללמוד, ובעיקר לתרום לחיי קהילה תוססים בשכונות שזקוקות לכך".

מטרתה העיקרית של התוכנית היא לבנות קהילות שיהוו מקור צמיחה משמעותי ביישובי הפריפריה - ובסוף גם להשאיר את אותם סטודנטים לחיות בעיר, גם אחרי התואר האקדמי. "במקור אני מגני-תקווה ויניב מראשון-לציון. כשקיבלנו את ההחלטה לעבור ללוד היו לנו חברים מהבית שהרימו גבות", מודה נאוה.

הם התמקמו עם עוד 20 סטודנטים בשכונת חיסכון ג' שבלוד. שכונה המאופיינת בבנייני רכבות מוזנחים, שהייתה זקוקה נואשת לחיזוק קהילתי. "ההתחלה לא הייתה קלה. השכונה הייתה קשה, היו לנו בבניין דירות עם עובדים זרים, לא הייתה כאן כלל תחושת ביטחון", נזכרת נאוה. העובדה שחבריהם הסטודנטים למיזם גרו לידם הותירה אותם נחושים להמשיך במשימה. "זה היה שווה את כל הקושי. אפילו שלא הייתי מסתובבת בערבים לבד בשכונה, החברות הטובה שנוצרה עם הסטודנטים שגרו כולם בסמיכות עוררה בנו רצון להמשיך לחיות בעיר ולעשות למענה", היא אומרת.

נאוה ויניב וייל. "כשאתה פעיל חברתית במקום זה קושר אותך לקרקע"(צילום: צביקה טישלר)

לא מעט עבודה הייתה ועודנה ישנה לסטודנטים החיים בלוד. המשימה ליצור תשתית ראויה ולהפוך את העיר ליעד אטרקטיבי עבור סטודנטים היא אתגר מתמשך. העיר המגוונות והמעורבת ביותר במרכז הארץ מדורגת על פי הלמ"ס באשכול 4 מתוך 10 בדירוג החברתי-כלכלי. שנים של עזיבת תושבים איכותיים ודלדול הקופה הציבורית הובילו את העיר לעשור שלם של ועדות קרואות וייאוש גדול מצד התושבים. רק בשנת 2013 יצאו תושבי העיר אל הקלפיות, עם תחושה של תחילת שינוי.

"כשהגענו לגור בעיר אפילו לא היה פה ראש עיר, לוד הייתה תחת ועדה קרואה. לא היה פה בית קפה אחד, בטח שלא אירועים קהילתיים למען תושבי העיר. היה חסך גדול של חיי קהילה. הרגשנו שבכל מקום בו נזרע, יפרח משהו משמעותי", מספרת נאוה.

משנה לשנה התרחבו קהילות הסטודנטים בשכונות המטרה בעיר, ויחד איתם החלו לצוף עשרות מיזמים חברתיים בעיר. "לקח כמה שנים עד שידעו עלינו ועל פועלנו בעיר. כיום, שש שנים אחרי המחאה, אין תושב שלא מכיר את קהילות הסטודנטים שחיים בלוד, ואין תושב שלא מוקיר את העשייה שלנו", מספרת נאוה. הסטודנטים פועלים בתחומי התרבות, החינוך וההעצמה האזרחית בשיתוף מלא עם עיריית לוד.

"בשנה השנייה שלנו בעיר הייתי חלק מצוות הקמה של בית מדרש חברתי. היה לקהילה שלנו צורך במקום לימוד והעשרה, שלא היה קיים עד אז. למדנו שם טקסטים מהמקורות, טקסטים חברתיים ושמענו הרצאות אורח מדי שבוע. זו השנה הרביעית שהמקום, 'לוד לימוד', קיים. למעשה, מהצורך שנולד אצלנו כל העיר הרוויחה", אומרת נאוה.

הם חיים כבר למעלה מחמש שנים בלוד. שם הספיקו לסיים תארים אקדמים, להתחתן ולהקים משפחה. המשבר הגיע בשנה שעברה, כשנאוה ויניב היו צריכים לבחור מסגרת חינוכית לבנם הגדול, דניאל. "בתור חילונים, כמעט בלתי אפשרי למצוא מסגרת חינוכית ראויה בעיר. ידעתי שנושא החינוך של ילדיי יהיה נקודת מפנה בסיפור האהבה שלנו עם לוד", מספרת נאוה.

במקום לנטוש, היא שוב החליטה לעשות. יחד עם חברתה הטובה ליאור ז'ורנו, מנכ"לית עמותת "תוצרת הארץ", היא פנתה לעירייה בדרישה להקים גן ילדים על בסיס מודל חינוכי משותף, דתי-חילוני, עם דגש סביבתי-חקלאי. העירייה הסכימה. "זה סיפור מדהים שמייצג בצורה מדויקת את האפשרויות הבלתי מוגבלות של העשייה החברתית בעיר הזו. יש פה חמימות וקסם שאין במקומות אחרים", היא אומרת.

אחרי ריצות של כמה חודשים, דיונים קדחתניים וסחבת ביורוקרטית, גן "בראשית" נפתח לקהל בספטמבר השנה בתוך החווה החלקאית "תלמי אחווה" שבמרכז העיר. "בתשעה חודשים בלבד הצלחנו להקים גן עירייה בעל תפיסה חינוכית משותפת בדגש סביבתי. האמונה וההבנה מצד העירייה שחינוך הוא מה שישמר אוכלוסייה איכותית בעיר אפשרו לי באופן אישי להגשים חלום: יצרתי אלטרנטיבה חינוכית לבן שלי", מספרת נאוה.

"אני לא חושבת שבשום עיר אחרת היו נרתמים במהירות ובנחישות לענות על הצרכים של קהילה מסוימת. המקום הזה הפך עבורנו לבית, כי כשאתה חי במקום ופעיל בו חברתית, זה קושר אותך לקרקע".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס