למה אסור לך לחטט לו בטלפון או במחשב
יחסים בין בני זוג צריכים להיות מושתתים על אמון, ואמון אומר שאת לא כל הזמן בודקת מה השני עושה. את בוטחת בו, מאפשרת לעצמך להישען על התחושה שהקשר מעביר לך ומכבדת את פרטיותו של האחר
לאחרונה אימצת לעצמך מנהג קבוע לעשות סקירה יומית של הטלפון של בעלך. את עוברת עליו כשהוא ישן או מתקלח ומשכנעת את עצמך שכל עוד הוא לא יודע על כך, זה לא באמת מזיק ורק מרגיע את החששות שלך. את רואה איך נשים מתבוננות עליו ויודעת שהוא גבר מאוד נאה. למעשה, את משוכנעת שנשים מתחילות איתו, וחשוב לך לבדוק בכל פעם שהוא אכן נותר נאמן.
אבל גברתי, לא ככה עושים את זה. ראשית, ברמה הכי פרקטית, יש היום המון דרכים להסתיר דברים, בעיקר דרך הטלפון והמחשב. לא חסרות אפליקציות שאינן משאירות עקבות לשיחות שנוהלו בהן. כמובן שתמיד קיימת גם האפשרות לפתוח תיבות מיילים חשאיות מבלי להותיר סימן. חוץ מזה, מי שיודע שעוקבים אחריו דואג עוד יותר לטשטש את העקבות. וזה לא נגמר כאן - מי שחש שסוגרים עליו נדחף דווקא למרוד ב"שלטונות", ואת זה את בוודאי שלא רוצה - להיות זו שדוחפת אותו לזרועותיהן של נשים אחרות.
בכלל, יש משהו מאד מעצבן בלחיות בתחושה של "האח הגדול". זה יוצר תחושת מחנק וכאמור מוביל לצורך לשאוף אוויר הרים צלול, אחר. האם אלו החיים שאת מאחלת לעצמך איתו? לחיות בשני עולמות? לחיות טוב רק למראית עין? אבל יש כאן גם עניין עקרוני יותר - יחסים בין בני זוג צריכים להיות מושתתים על אמון, ואמון אומר שאת לא כל הזמן בודקת מה השני עושה. את בוטחת בו, מאפשרת לעצמך להישען על התחושה שהקשר מעביר לך ומכבדת את פרטיותו של האחר. כן, זה משאיר אותך במידת מה של חוסר ביטחון, אבל זה משהו שאת צריכה להתמודד איתו עם עצמך - ולא להפוך את בן הזוג שלך לבן הערובה שלך בעניין.
כאשר האמון מופר, משהו בנו חש שקרה משהו. משהו בנו חש צרימה או ריחוק. נכון, ריחוק יכול להיות מורגש גם במקרים שאינם קשורים בבגידה, אבל בסופו של דבר, כשתרשי לעצמך להיות רגע עם הספקות ולהכיל אותם, תתבהר האמת הרגשית של מה באמת קורה. כשקורה משהו חמור, הוא עקבי, הוא מתרחש לאורך זמן, ובתוך תוכך את תדעי זאת, גם אם לא כל הפרטים יהיו ידועים לך. יתרה מזאת, כל אדם זקוק למרחב של פרטיות שבו הוא לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד על מה שהוא חושב או מרגיש. זה נחוץ לנו עבור בריאותנו הנפשית, ממש כך. אנשים שמחטטים להם בפרטיות, שכל הזמן משתלטים על המרחב שלהם, שאין להם באמת איפה להסתתר - עלולים לאבד את שפיותם.
שמירה על פרטיות האחר היא עיקרון יסודי של יחסים ושל כבוד הדדי, ואי התחשבות בכך היא רמיסה גסה של מערכת היחסים, שמובילה בסופו של דבר לנזק. היא מובילה לפגיעה מתמשכת ברגשות הפרטנר שלך, שמרגיש שמזלזלים בו, שמשתמשים בו, שמוחקים אותו ושלא מאפשרים לו שליטה על מי שהוא. כולם יודעים שכל אדם הוא ריבון לגופו, וכשגבולות גופו נחדרים ללא הסכמתו, זוהי עילה לתביעה פלילית. אבל איכשהו, גבולות הנפש אינם מסומנים בצורה כל כך ברורה, אז נדמה לך שאת יכולה לבחוש שם כאוות נפשך. בינתיים זו באמת לא עילה לתביעה פלילית, אך עקרונית, זה לא פחות חמור מאי-כיבוד גבולות הגוף. אז אולי בטווח הקצר הצצה קטנה בטלפון שלו מספקת לך רגיעה, אבל בטווח הארוך היא פוגעת בבן הזוג ובקשר, וחוזרת אלייך כבומרנג של נבואה שמגשימה את עצמה.
כשהחרדות משתלטות ולא נותנות מנוח
אז מה עושים כשהחרדות משתלטות ולא נותנות מנוח? מה עושים כשאת יודעת בתוך תוכך שהפרטנר שלך נאמן, אך הספקות בכל זאת אוכלים אותך? דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, קנאה וחשדנות הם נושאים ששווה להשקיע בהם טיפול. ספקות שמשתלטים באופן קבוע ובלי סיבה טובה מלמדים על כך שמשהו בך אינו רואה את עצמך, את ייחודיותך, את מה שאת מביאה איתך לקשר באופן שישאיר את הפרטנר שלך בקשר מרצון.
כשתדעי מי את באמת ומהי המשמעות שלך עבורו, תדעי להרגיע את הספקות ולהקשיב לקולות האמיתיים של הקשר. טיפול יכול לסייע לך להפנים נקודות אלה מאחר שכמו כולנו גם את זקוקה להדהוד של עין חיצונית מיטיבה כדי ללמוד זאת ולהכיר את עצמך. ובכל זאת, את שואלת, מתי יש סיבה לבדוק דברים גם במחיר של פגיעה בפרטיות של האחר? התשובה היא: כשיש רמזים רבים לכך שהאמון אכן הופר על ידי בן הזוג. כשהוא זה ששובר את הכלים והכללים. נכון, יש נשים שחשות זאת בבירור ולא זקוקות להוכחות. הן יודעות ומעמתות את בן זוגן עם תחושתן הברורה. הפרטים לא חשובים להן כי האמת מורגשת בצורה חריפה. אך גם אז הן מכבדות את פרטיותו של בן זוגן ואינן צריכות לחטט בקרביים שלו.
אגב, לעיתים דווקא במקרים אלה, שבהם הפרטנר אכן הפר את האמון, את עלולה לגלות באופן פרדוקסלי שאת מעדיפה לעצום עיניים ולא לדעת. כי אומנם צורכי השליטה שלך מופעלים על ידי חרדה, אבל את לא באמת רוצה לדעת את האמת, רק להרגיע את החששות. לאורך זמן, הסכמה כזו לא לדעת ולתת יד להפרה שאכן מתרחשת - פוגעת מאוד, גם אם פרטי הבגידה אינם ידועים או מוכחשים. כי גם כשנדמה לך שאת לא יודעת ואת עוצמת חצי עין, האמת הרגשית מחלחלת, וזו הסכמה לוויתור על הכבוד הבסיסי שלך, על התנאי היסודי ביותר בקשר, על האמון.
הסכמה כזו פוגעת אנושות בדימוי העצמי שלך ומחלישה את כוחותייך. ואז, כשתהיי מרוקנת מכוחות ובשיא חולשתך, הוא ימאס בך, ואת עלולה למצוא את עצמך מתמודדת עם שבר חייך כשאת הכי פחות מוכנה לו. מסובכים החיים האלה, כבר אמרנו?
הכתבה כתובה בלשון נקבה אך תקפה לכלל המגדרים.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית.
