שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
היציע הווירטואלי
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המוסר הכפול של אלישע לוי
    את השחקנים שהעבירו עליו ביקורת הוא כינה מטנפים שלא צריכים להיות בנבחרת, אבל באותה נשימה קרא להחזיר את ערן זהבי לסגל למרות ביזוי סרט הקפטן. חייבים צוות זר

    לפני שנתיים כולם היו בטוחים שלנבחרת לא מגיע המאמן הטוב ביותר, אלא "נשמה טובה", אבל הקדנציה האיומה הזאת חשפה איש לא ישר מבחינה ספורטיבית. להלן קטע שכתבתי לפני שנתיים ב־KICK, לאחר סיום הקדנציה של אלי גוטמן וגיבוש המועמדים להחליפו: "נשמה טובה כמו אלישע זה הדבר האחרון שיעזור לשחקנים האלה. צריך מישהו רע עם אגו, שלא מפחד להיכנס בשחקנים שלא נותנים את הכל על הדשא ועושים חאפלה בחדרים במלון אחרי הפסד לסרביה".

     

    אז טעיתי ואלישע לא נכשל כי היה מאמן רך מדי, הוא היה דבר יותר גרוע מטוב או מרע, הוא חצי טוב וחצי רע, הוא עשה איפה ואיפה. בכך נבחרת ישראל איבדה את הפלוס הגדול ביותר של המאמן שלה, הפלוס שאצל גוטמן מהווה את הטקטיקה, אצל גרנט את הפסיכולוגיה, ואצל קשטן את היסודיות. נבחרת ישראל לא קיבלה את היושר של אלישע, זה שיהפוך אותו למאמן של שחקנים, כזה שרצים ונלחמים בשבילו. נכון, זו לא טקטיקה, אבל איפה כתוב שזה לא בסדר להצליח מהסיבה הזאת?

     

     (צילום: גיל נחושתן)
    (צילום: גיל נחושתן)
     

     

    לפני שבוע וחצי מאמן הנבחרת כינס מסיבת עיתונאים ראשונה לאחר תצוגות הנפל. היות שהיה ברור כי לא ימשיך בתפקידו הוא הרשה לעצמו להשיב מלחמה ולדבר בלי חשבון, וזה היה היום שבו גורלו נחרץ סופית. הוא אמר כמה דברים לא במקום במסע"ת הבלהות הזאת, אבל אתעכב על הדבר המקומם מכולם. כשהוא מכריז "לשחקן שמטנף לא מגיע להיות בנבחרת", ומשפט לאחר מכן "נעשה הכל כדי שזהבי ישוב", זה הרגע שבו נחשף פרצופו האמיתי.

     

    אפשר להבין מאמנים שמדברים בלהט הרגע דקה אחרי משחק. לא אלישע. הוא ישב רגוע בחדר ממוזג, תכנן מראש מה ברצונו לומר, וזאת האמת שלו - ליגיונר

    מצליח שברוב חוצפתו העביר ביקורת שאינו משחק לפני מישהו מליגת הפח, לא צריך להיות בנבחרת, כי דרך ארץ חשובה יותר מהיכולת, אבל צריך לעשות הכל כדי להחזיר שחקן אחר שזרק את סרט הקפטן, וגם ככה היה בעל גישה בעייתית ואנוכית וכל השטיחים האדומים לא הספיקו לו. מבחינה מקצועית אלישע נתן קמפיין איום. לא לטעות, גם המשחקים הראשונים לא היו פאר היצירה: מקדוניה תקעה לנו שלוש קורות וניצחנו בשיניים עם הרבה מזל, כמו גם באלבניה. רואים מה קרה כשהמזל נגמר, וככה גם מקמפיין שהיה אבוד מראש לא הרווחנו כלום בדברים אחרים. מה כולם אמרו אחרי הגרלת הבתים, שאין סיכוי וצריך לבנות נכון? אז מה שחקנים כמו בניון וטב"ח הבלם עשו בנבחרת? איפה לזרוק למים חמישה־שישה שחקנים מהאולימפית ולהריץ אותם? מה הקמפיין הזה נתן? שום הצערה, לא בנינו שוער חדש, לא הונחלה שיטת משחק קבועה, הנבחרת בדיוק באותו מצב שגוטמן השאיר אותה, כאילו לא היה קמפיין. זה מחדל של איש אחד בלבד, שלא היו לו את האומץ לקחת יוזמה והלך על הפשוט והמוכר. אם היה עושה את הדבר המתבקש כנראה היה מסיים באותו מקום בטבלה, אבל מקבל עוד קמפיין וגם עוזר קצת לכדורגל הישראלי בדרך.

     

    בסיום כל קמפיין כושל כולם מסכימים שהבעיה אינה במאמן, אבל עדיין רצים למנות את המאמן "החם" הבא, זה שהתור שלו הגיע, זה שישתכר הכי הרבה בהתאחדות, למה לעשות דבר שכזה אם ברור לכולם שהבעיה אינה במאמן, וגם אנטוניו קונטה לא יוציא מהנבחרת הזאת יותר?

     

    מה שצריך להשקיע בו זה צוות מקצועי שעובד עם כל הנבחרות מדי שבוע, אותה שיטת משחק, אותם אלמנטים, כושר גופני. המאמן שעומד על הקווים לא חשוב, שיהיה פקיד כמו אצל טביב שמרוויח עשרת אלפים שקל בחודש לרבע משרה. שאף אחד מהצוות הזה לא ייבחן על סמך תוצאה זו או אחרת של הבוגרת, אתה לא יכול לבנות משהו כשאתה מסתכל רק אל עבר המשחק הבא. כמובן שהצוות הזה צריך להיות זר, כי אין אמונה בישראלים מתוך הקלחת. הם מעורבים עם סוכנים, מסתמסים עם עיתונאים, הם גם לא ממש ג'נטלמנים בלשון המעטה. תביא משהו נקי שלא מכיר אף אחד, גם מישהו מוכח שעבד בנבחרת בתפקיד דומה.

     

    העולם הזה גדול ואם יודעים לחפש אפשר למצוא אנשי מקצוע טובים יותר מאשר לואיס פרננדז, שהיה ישראלי בדיוק כמונו. אם כל מה שמוטל'ה שפיגלר מצא בזמנו היה את רוברטו דונאדוני, אז הוא לא חיפש טוב וצריך סקאוט אחר. מצד אחד זה לא חייב לעלות הרבה אם יודעים לחפש, אבל מצד שני ברור שאיכות עולה כסף. יפה שבהתאחדות שוב לא ממנים מאמן למשך שנה כדי לחסוך, אבל אם לא יימצא הכסף בשביל מהפכה לא נתקדם לעולם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המוסר הכפול של אלישע לוי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים