קטש צריך לוותר על הפרשנות ולהתרכז באימון

שני דברים קרו בסמיכות במהלך "סוף השבוע" של שמחת תורה, והם בעלי קשר הדוק. קצת לפני החג הודיע איגוד הכדורסל על מינוי מאמן לאומי חדש. במוצאי החג מכבי תל אביב נתנה הופעת בכורה ביורוליג. זה שלב מוקדם מאוד של העונה וזו מכבי תל אביב, ולכן לא אמהר להביע את עמדתי. עם זאת, קל לזהות שינויים משמעותיים. השאלה היחידה,היא אם היה זה מופע חד פעמי או שמדובר בתחילתו של הטיפוס של המועדון חזרה לצמרת האירופית. אם כן, כדי לא להצטרף למקהלה, אני מבקש להתייחס למאורע הראשון, שכפי שאמרתי קשור מאוד לניצחון של מכבי.

אני מניח שמי שקרא עד כאן מנסה למצוא מה הקשר. למי שהצליח, כל הכבוד. ולמי שלא, מדובר בעודד קטש, המאמן הלאומי החדש והפרשן של ערוץ הספורט במשחק. אני מקווה מאוד בשביל עודד ובשביל נבחרת ישראל שזו הייתה גיחה חד פעמית לעמדת הפרשן, כדי לחגוג את מינויו למאמן הלאומי, והוא לא מתכוון להמשיך בכך. אני חושב שעודד פרשן רהוט וטוב והוא מצליח לתת מידע מעניין ומוסיף במהלך השידור. ועם זאת, אני סבור שלמען עתיד הכדורסל בישראל והצלחת נבחרת ישראל, הוא צריך לוותר על החלטורה (זו המילה היחידה בעברית שהצלחתי לביטוי באנגלית Gig) הזו.

עודד קטש. רק על הקווים(צילום: ראובן שוורץ)

אחד התסכולים הגדולים של יועץ - שהוא למעשה פרשן - הוא חוסר היכולת לבצע את הפעולות שהוא יודע שיכולות להבטיח את ההצלחה של הארגון, הקבוצה, בעל התפקיד או כל גורם שהוא מייעץ לו. ככל שיהיה מוצלח בתפקידו ובעל עצות מועילות וישימות, הוא לא זה ש"מפשיל את השרוולים" או "מלכלך את הידיים" ותמיד קיים פער בין העצה לבין הביצוע, שבעיקרו נובע מהפער בין התיאורטי למעשי ולמציאות. העבודה העיקרית של היועץ היא למצוא את ההתאמות כדי לצמצם עד למינימלי את הפער הזה ולגרום לביצוע מיטבי. עבודת הייעוץ היא בעלת אופן מחשבה וביצוע אחרים בצורה מובהקת מזה של בעל תפקיד ביצועי. במקרה של פרשן זה אפילו קיצוני יותר. אם היועץ מעורב בעשייה היומיומית של הארגון ומפתח סוג של זהות עם הארגון איתו הוא עובד, הרי שהפרשן, מתוקף תפקידו האובייקטיבי, מנותק לגמרי מהביצוע והוא מאוד תיאורטי. פרשן טוב מצליח לגשר על הפער בין התיאוריה לביצוע בדוגמאות מהמשחק ומסביר איך אפשר היה לבצע טוב יותר בהתבסס על מודלים תיאורטיים (שיטת שמירה, תרגיל בהתקפה וכד').

לכן, אם נבדוק לאחור את המעבר של פרשנים בחזרה לעמדת המאמן, נגלה כי ברוב המקרים הוא לא היה מוצלח כל כך. המעבר מעמדת המאמן לעמדת הפרשן הוא קל וטבעי. אם אתה רהוט מספיק ובעל יכולת הבעה טובה בעל פה או בכתב וכמובן בעל ידע וניסיון בתחום, אתה יכול לעזור לצופה הממוצע להבין את אירועי המשחק טוב יותר. לעומת זאת, מי שחוזר מעמדת הפרשן לעמדת המאמן, חייב לעשות שינוי משמעותי בתפיסת העולם ובהתנהלות, וכמו שמלמדת המציאות ברוב המקרים, זה לא קורה.

קודמו של קטש בתפקיד הוא דוגמה מצוינת. אין לי מושג לגבי ההתנהלות שלו באימונים וביום יום של מכבי תל אביב והנבחרת, אבל אם להתרשם מהראיונות שלו גם במכבי תל אביב וגם בנבחרת, אדלשטיין נשמע כפרשן מוצלח מאוד, אבל לא כמאמן שלוקח אחריות או ממש מעורב בנעשה בקבוצה אותה מאמן. אני לא יודע מה מידת ההשפעה של מרכיב זה באי ההצלחה (אני בכוונה לא משתמש במילה "כישלון") של אדלשטיין בשני תפקידיו האחרונים, אבל אין לי ספק, בהתבסס בניסיון של אחרים לפניו, שיש לו מידה לא מבוטלת.

ארז אדלשטיין. דוגמה לא טובה(צילום: אורן אהרוני)

ועכשיו לעניין מינויו של קטש לתפקיד מאמן הנבחרת. מאוד שמחתי לשמוע את החדשות וגם לקרוא את הפרשנות שהגדירו את המינוי כ"יום חג לכדורסל הישראלי". קטש הוא מאמן מצוין, שעבר כברת דרך בכדורסל הישראלי. שוב, איני מכיר את שגרת היום יום של עבודתו של קטש כמאמן, אבל הוא מתאים לאבטיפוס במחקר שלי של מאמן שהצליח במעבר מעמדת הכוכב לעמדת המאמן. על פי הממצאים של המחקר, זהו מעבר לא פשוט שמחייב שינוי תפיסתי והתנהגותי שעיקר השפעתו במערכת היחסים עם השחקנים בקבוצה ומאפייני המנהיגות שאותם מבסס המאמן במערכת יחסים זו.

בקיצור ובעברית- קפטן/כוכב מבסס את המנהיגות שלו על מיומנויותיו (אישיותיות או מקצועיות) במערכת היחסים שלו עם שאר השחקנים, לעומת מאמן מוצלח שמבסס את המנהיגות שלו על מהות ותוכן במערכת זו. המחקר שלי הוכיח שכדי שהמעבר הזה יהיה מוצלח, אותם מאמנים צריכים לעשות שינוי בתפיסת העולם שלהם ובדרך ההתנהלות שלהם במעבר מעמדת השחקן לעמדת המאמן, ובעיקר להניח בצד את האגו שלהם ולחפש את ה"אני מאמין" שהם רוצים להקנות לקבוצה שלהם. אלה שלא מצליחים במעבר, הם אלה שנשארים "תקועים" במערכת היחסים המבססת את מנהיגותם, אך ורק, על המיומנויות שלהם (אני משאיר לכל אחת ואחד מכם לבצע את ההתאמה של האבטיפוס למאמנים שאתם מכירים).

כאמור, קטש הוא דוגמה מצוינת למאמן שעשה את השינוי הזה ובכל הקבוצות בהן הצליח ניתן היה לזהות את טביעת האצבע של המהות אותה הנחיל לקבוצה. עם זאת, בעונות הפחות המוצלחות ניתן לזהות את ההתעסקות שלו בעניינים אישיים מול שחקנים (ראה מקרה מתן נאור או אפיק נסים). אני מקווה מאוד שעודד יצליח להביא את אותה התנהלות לנבחרת הלאומית. לכן, אני מאוד מקווה שהוא לא ימשיך לפרשן כי אין לנו דרך להבטיח שהוא יידע לעשות בצורה מוצלחת את המעבר מעמדת הפרשן לעמדת המאמן. ואם כן, אני מקווה שבדומה למעבר שלו משחקן למאמן, יידע לעשות את ההתאמות הנדרשות. אני יודע שמשרת מאמן הנבחרת אינה משרה מכניסה ואולי הוא זקוק ל"השלמת הכנסה", אבל אחרי הפיאסקו האחרון (פחות מקצועי, אלא דווקא בהתנהלות) של מאמן הנבחרת הקודם, הנבחרת משוועת למאמן ולא לעוד פרשן.

הכותב הוא דוקטור המתמחה בנושא מנהיגות ומשמש כיועץ לקבוצות ומאמנים