יפו פינת ליברפול: הסטארט-אפ שמבין מה עושים עם בלוקצ'יין

בשבועות האחרונים נתבקשתי על ידי חברות ומכרים להוריד אפליקציה. כשלעצמה, זו לא בקשה תמוהה במיוחד - בעיקר כשהפעולה הפשוטה הזו מיתרגמת לכסף. "נו, תורידי", הפצירה בי חברה טובה, "זה ארנק דיגיטלי שגם נותן הנחות, וגם אני מקבלת כסף על כל חבר שמוריד". החשדנות הטבעית שלי כלפי אפליקציות חדשות התעוררה מיד, ודרשתי לדעת דבר אחד: אילו הרשאות האפליקציה מבקשת? כשהבנתי שמדובר באפליקציה מבוססת מיקום שמבקשת לדעת, ובכן, רק את פרטי המיקום שלי - התרככתי. השלב הבא, אגב, היה להבין איך הם עושים את הכסף שלהם.

האפליקציה האמורה היא colu, סטארט-אפ ישראלי שכשלעצמו - לא מהווה חדשות גדולות. הם הוקמו בשנת 2014 על-ידי שלושה מייסדים: עמוס מאירי, דויד רינג ומארק סמרגון. המיקוד מהתחלה היה סביב בלוקצ'יין: תשתית טכנולוגית שבבסיסה מסדי נתונים מבוזרים (שרשרת של "בלוקים") ומוצפנים, שמאפשרת ביצוע עסקאות באופן ישיר בין שני צדדים, ללא גורם מתווך חיצוני (למשל, בנק). זאת מתוך הנחה שהגורם המתווך הוא לרוב החוליה החלשה ביותר באבטחת המידע. היישום הראשון והמוכר ביותר לציבור של הטכנולוגיה הזאת הוא מטבע הביטקוין, שסובל מתדמית שלילית. לאחר שעמלו על פיתוח תשתית בלוקצ'יין, עברו ב-colu שינוי תודעתי בשנה שעברה, במטרה להנגיש את הטכנולוגיה ולרתום אותה לשימוש יום-יומי וציבורי. זאת באמצעות פיתוח ארנק דיגיטלי למטבע מקומי, שאמור לשמש קהילות בעסקאות כלכליות מבוזרות - ללא תלות בגורמים מתווכים, בנקים וחברות אשראי.  

כל הבלוקצ'יין הזה

כדי שטכנולוגיה חדשה תיטמע בצורה טובה ועמוקה בחברה - היא מוכרחה להיות נגישה ומובנת מספיק לציבור: ההייפ סביב טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאיים להפוך אותה לעוד מושג ריק מתוכן שאף אחד לא ממש מצליח להבין או להסביר בעצמו - פרט לקהילת המתכנתים עצמה. בעוד שאחוז קטן מהאוכלוסיה יודע לחבר בין המושגים בלוקצ'יין וביטקוין (או מטבעות קריפטוגרפיים אחרים), עבור הרוב המוחלט עדיין מדובר במינוח הייטקיסטי - שאין לו שום נגיעה לחיים עצמם. ואלה בעצם החדשות הגדולות - כשהשימוש באפליקציה מבוססת בלוקצ'יין הופך תדיר כל כך, ועובר מפה לאוזן בקרב אנשים שלא ממש יודעים איך להבין את הטכנולוגיה החדשה.

בלוקצ'יין בחיים עצמם. colu(צילום: ניקי טרוק)

כדאי לחדד כבר עכשיו: הרבה מהארנקים הדיגיטליים המוכרים כיום הם תוצר של מוסדות פיננסיים שמרניים, שמבקשים להעתיק כלכלה ישנה אל תוך העולם הדיגיטלי. כאן, מדובר על תשתית טכנולוגית מתקדמת ומאובטחת הרבה יותר, ובמקרה של colu - שערכו כמובן צמוד לזה של המטבע בשוק בו הוא פועל (ובמקרה הישראלי - השקל החדש), מדובר גם באג'נדה חברתית מורגשת. "התחלנו ביפו מאפס", נזכרת נועה אוחיון באב, מנהלת קהילות ושיווק בישראל. "הרעיון היה להתחיל באמת ממשהו מאוד קהילתי, זה אומר להפיק הרבה אירועים 'אוף-ליין', שזה משהו די חריג עבור סטארט-אפ טכנולוגי, וכמובן להתחבר ליוזמות מקומיות. אנשים שהצטרפו בהתחלה היו משוגעים לדבר, או שהיינו נורא נחמדים אליהם. תארי לך מה זה לעבור ביפו, להגיע למוכר תבלינים ולהגיד לו 'שומע רגע? אז יש אפליקציה, ארנק דיגיטלי, צורת תשלום מתקדמת, זה מבוסס על טכנולוגיה נורא מפותחת ואמינה. אנחנו לא ניכנס לעומק להסביר לך מהי כי אז נאבד אותך. אבל סמוך עלינו שזה עובד'".

ומסתבר, שזה באמת עובד. קצת יותר משנה מאוחר יותר, colu פועלת היום בתל-אביב ובחיפה, וגם בליברפול ובלונדון. 70,000 משתמשים באפליקציה, שבאמצעותה ניתן לשלם בכ-750 בתי עסק מקומיים. היא פועלת בצורה די בסיסית: מטעינים כסף לארנק הדיגיטלי, ואיתו אפשר לשלם בבתי עסק - שמצידם ישלמו עמלה נמוכה יותר מזו של חברות האשראי: לעומת 1.5 אחוז בממוצע מול חברות האשראי, ב-colu גובה העמלה הוא כשליש מהסכום הזה. כל עוד הכסף נשאר בתצורה דיגיטלית - כמטבע colu, בתי העסק לא נדרשים לשלם דבר. העמלה מגיעה רק כשמבקשים להמיר את הכסף בחזרה לשקלים ולקבל אותו לחשבון הבנק, ללא תשלום חודשי וללא תשלומים נוספים. הרעיון הבסיסי הוא שבעלים של בית קפה יקבל תשלום מלקוחותיו במטבע colu, וישלם בעצמו לספקים מקומיים עם אותו המטבע, כך שהכסף נשאר בקהילה.

מוצר שיכול לשנות את הכלכלה(צילום: ניקי טרוק)

ב-colu מבהירים שגם מבצעים למיניהם, כמו מתנת הצטרפות בסך 25 שקלים מקומיים למשתמשים - לא מונחתים על בעלי העסקים ולא יוצאים מכיסם - אלא מכיס החברה. "אנחנו לגמרי מוכוונים כלפי בעלי העסקים הקטנים, מקבלים מהם פידבק בצורה שוטפת ומתייעצים לפני כל שינוי", מסבירה ולה וינטרוב, האחראית על פיתוח עסקי בתל-אביב.

המשתמשים הם המפתח

ב"קפה אדמונד" הממוקם בסמוך למשרדי הסטארט-אפ בתל-אביב, אפשר לשלם ב-colu. מדובר בעסק חדש יחסית, שמתנהל כמו מעבדה למזון ומשקאות ומשרת - איך לא, גם את אנשי הסטארט-אפ השכן. "חוץ מהעובדים של colu, בערך שבעה אחוזים מהמחזור שלנו נעשים עם colu וזה רק הולך וגדל", מספר שילה חדד, אחד מארבעה שותפים בקפה. "אני חושב שאוהבים להשתמש בזה - אני לא יודע כמה אנשים באמת מקדישים לזה חשיבה, אבל זה נוח להם. תראי, יש לי שותף מבוגר פה בשם שאול, הוא הרבה יותר שמרן כמו כל מבוגר, גם אני הרבה יותר שמרן מצעירים ממני. ובהתחלה זה היה מצחיק, הוא אמר לי 'אתה מטומטם, זה עבודה בעיניים'. אבל פה ידעתי שזה לא פיקציה ושאני צודק, אחר כך הוא בדק באינטרנט ושאל קצת והבין שזה עניין רציני. אבל המשתמשים זה המפתח, ברגע שכולם ישתמשו בזה - אפשר לבטל כרטיסי אשראי".

המעבר של עסקים מקומיים וצעירים משימוש בכרטיס אשראי לשימוש בארנק דיגיטלי - דומה מאוד למעבר של עסקים ותיקים ממזומן לאשראי, וביפו ובדרום העיר עוד אפשר למצוא עסקים שמצויים בתהליך המעבר הזה. בכל זאת, כשאני שואלת את חדד קצת על הטכנולוגיה עצמה - הוא מודה שכמו רוב הלקוחות שלו, הוא לא לגמרי מבין איך הדבר הזה עובד.

איך משווקים בלוקצ'יין לעסקים ולמשתמשים שלא ממש מבינים במה מדובר?

"האמת היא שלא יותר מדי נכנסים לזה", מסבירה וינטרוב, "שיחת מכירה עם בעל עסק חייבת להיעשות מאוד מהר, יש לנו בערך חמש דקות לפני שאיבדנו אותו לגמרי - לטובת שיחת טלפון, או הספק של הבירה שבדיוק הגיע, או לקוח שממתין בקופה. אז אנחנו מסבירים בגדול שמדובר בסטארט-אפ ואם יש מולנו מישהו שקצת מתעניין בבלוקצ'יין אז מתפתחת שיחה. כי מי שבאמת מבין - יודע שיש פה מוצר שיכול לשנות את הכלכלה. בסופו של דבר אין אוכלוסיה שמרגישה את כובד המשקל של הבנקים כמו בעלי עסקים מקומיים".

בתוך קצת יותר משנה, מתחזקת colu ארבע קהילות - כל אחת בעלת אופי קצת אחר. גם כאן נדרשים משאבים כדי לפצח את האופי הייחודי של הקהילה, כי תל-אביב וחיפה הן כמו שמיים וארץ: "כשיצאנו לגייס עסקים בחיפה פתאום הבחור שהיה איתי אמר לי - 'מה זה? הרחובות ריקים'. נאלצתי להזכיר לו שבחיפה אנשים עובדים במהלך היום ויוצאים לבתי קפה בערב", מספרת אוחיון באב. גם בין ישראל לבריטניה יש פערים ברורים בדרכי האימוץ של הטכנולוגיה, ובייחוד בכל הנושא של עסקאות מעסק לעסק. "בליברפול כמות העסקאות בין העסקים הרבה יותר משמעותית, לעומת זאת בישראל רוב בעלי העסקים מושכים את הכסף שלהם בסוף החודש", מסבירה וינטרוב, "שם הם הרבה יותר עמוק באג'נדה החברתית של עסקים מקומיים ונגד התאגידים הדורסניים, פה בארץ מאוד נפוץ שעסק מקומי עובד עם ספקים גדולים, כנראה שזה קשור ביכולת שלהם להציע מחיר יותר משתלם".

מי מפחד ממטבעות דיגיטליים?

אל תוך האג'נדה החברתית נכנסת התפיסה הרווחת לגבי מטבעות דיגיטליים - ובראשם הביטקוין - היישום הראשון והמוכר ביותר של טכנולוגיית בלוקצ'יין, כמטבעות שהציבור רואה בהם כוח כלכלי אנרכיסטי, שמיועד לפשיעה, לסחר בלתי חוקי ומקושר פעמים רבות לעסקאות בדארקנט - בעיקר כי ככה הוא מתווך. זאת, למרות שהאידיאולוגיה של מטבעות דיגיטליים היא דווקא ליברלית ביותר, שכן היא משחררת את שני הצדדים מגורם מתווך, מה שבאופן טבעי מאיים על המוסדות הפיננסיים. אבל מתחת לפני השטח, מרבית הבנקים הגדולים בעולם כבר מפעילים מחלקות בלוקצ'יין ובודקים איך יוכלו לעבוד בעתיד הלא רחוק בכלל עם מטבעות דיגיטליים.

היישום של בלוקצ'יין כפי שבא לידי ביטוי במסגרת האפליקציה של colu, כמטבע מקומי הזמין באמצעות ארנק דיגיטלי - הוא סוג של בשורה במונחים של שימוש יום-יומי. משתמשים ששוחחתי איתם לא ידעו להסביר מה זה בלוקצ'יין, או למה זה טוב - לפחות לא בשלב הורדת האפליקציה. הפרישה הנוחה שלה בתל-אביב, לצד חוויית משתמש פשוטה למדי ומבוססת מיקום, הם שמצליחים לעורר התעניינות אמיתית בטכנולוגיה והופכים אותה מרעיון ערטילאי למציאות בשטח.