ישראל הפכה להססנית, וכך גם הכדורגל שלנו
לאורך כ-25 שנותיה הראשונות ישראל הייתה מדינה שפעלה יש מאין, הצליחה ליזום ולבצע פרויקטים גדולים, בעוד הנבחרת עמדה בהצלחה נגד מעצמות. מאז ישראל הפכה למדינה זהירה שמתנהגת ככזו שיש לה מה להפסיד ורק רוצה "לחזור הביתה בשלום", והכדורגל שלנו בהתאם
- מדינת ישראל הוקמה כמדינה חלוצית לוחמת ויוזמת, ואופיינה כך במשך כ-25 שנותיה הראשונות.
- מדינת ישראל ומנהיגיה האזרחיים והצבאיים השתנו החל משנות השבעים, וישראל החלה להתנהג כמדינה זהירה, הססנית ואיטית.
- שינוי זה שחל במדינה ובהנהגתה השפיע על ההתנהגות של המנהיגות בכל תחומי החיים, כולל בספורט.
- דרכה והישגיה נבחרת ישראל בכדורגל משקפת את השינוי ההתנהגותי-מנהיגותי הזה.
כל חובב ספורט, יהא זה ספורט אישי או קבוצתי, יודע שכל נבחרת לאומית מקבלת צביון והתייחסות התואמים את אופי המדינה אותה היא מייצגת. הדוגמה הטובה ביותר היא "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת", כי הנבחרת הגרמנית מייצגת שיטה, שליטה והתנהגות רובוטית אוטומטית בעיני כולנו. נבחרות ברזיל, ארגנטינה וה"לטיניות" של אירופה משחקות כדורגל תוסס ויפה לעין, איטליה משחקת הגנה חזקה, הסקנדינביות מייצגות חוסן פיזי וכך הלאה וכן הלאה.
כל אוהד כדורגל יודע בצורה אינסטינקטיבית לנתח את היכולת הספורטיבית של נבחרת על פי אפיוני המדינה המיוצגת.
אם כך, ראוי לבחון את נבחרת ישראל ברוח זו ולנסות להבין האם יש לנבחרת ישראל בכדורגל (ואגב - במידה רבה גם בכדורסל) אי אלו תכונות של אופי והתנהגות שמייצגות את האופי הישראלי הלאומי ומשפיעות על איכות וסגנון המשחק, ובכך גם על הישגי ותוצאות הנבחרת.
מדינת ישראל הוקמה בשנת 1948, ולאורך כ-25 שנותיה הראשונות הייתה מדינה שפעלה יש מאין, הצליחה ליזום ולבצע פרויקטים גדולים כמו למשל המוביל הארצי וקליטת עלייה. תהליכים אלו שיקפו יוזמה, מרץ, חזון, אומץ, מוכנות לקחת סיכונים ועוד. ואכן, במבחן העליון שבו עומדת כל מדינה, והוא מלחמה, מדינת ישראל של אז עמדה בשלוש מלחמות גדולות - עצמאות, מבצע סיני ומלחמת ששת הימים, ובכולן ניצחה באופן מעורר השתאות תוך נטילת סיכונים ויוזמה ותמיד תחת השאיפה להעביר את ההכרעה למגרש היריב.
במהלך שנים אלו נבחרת הכדורגל של ישראל הקטנה הצליחה להצמיח חלוצים בעלי שם כמו סטלמך וגלזר, בין השאר, ועמדה בכבוד ובהצלחה מול מעצמות כדורגל כמו ברית המועצות, יוגוסלביה ואחרות. הנבחרת מילאה אצטדיונים במשחקים בינלאומיים בכמות קהל שכמותה לא זכינו לראות מני אז. השיא היה כמובן בשנים 1968-197, בהן נבחרת ישראל השתתפה באולימפיאדה ובמונדיאל, הישג שמאז ועד היום לא חזר על עצמו, וככל שחולף הזמן נראה כאילו אנחנו רק מתרחקים מהסיכוי להישג דומה לזה.
במישור הלאומי והמדיני-צבאי, ישראל הגיע לשיא כוחה במלחמת ששת הימים ודומה שלאחר מכן החל תהליך ארוך ואיטי של קיפאון ושינוי. היו הבלחות כגון הפצצת הכור בעיראק או לדוגמה ההשתתפות באולימפיאדה בקנדה 1976 והניצחון על נבחרת צרפת, אבל אלו היוצאים מהכלל ולא הכלל. הסימן הבולט לכך היה במלחמת ההתשה שתחילת שנות השבעים, מלחמה עומדת ומתישה בין ישראל למצרים שנמשכה שנים רבות ללא הכרעה. מלחמה זו הסתיימה למעשה במשבר הגדול והכואב של מלחמת יום הכיפורים, שם ישראל הופתעה ונאלצה להילחם על חייה, פשוטו כמשמעו. כל המלחמות שבאו לאחר מכן, ברובן מלחמות נגד יריבים וארגונים קטנים, כגון חיזבאללה וחמאס, כמעט ללא מלחמה נגד מדינות ממש - כולן נמשכו זמן רב, הסתיימו בדרך כלל ללא הכרעה ברורה, אופיינו יותר ויותר על בסיס הגנתי זהיר ורצון למניעת קורבנות מיותרים.
קחו לדוגמה את התהליך האינסופי של בניית רכבת תחתית בתל אביב - מופת של סרבול והססנות. תארו לעצמכם: האם מדינת ישראל הייתה מסוגלת להרים בימינו פרוייקט כמו המוביל הארצי? שינוי התנהגות זה של המנהיגים הפוליטיים, הביא לאיטו שינוי התנהגותי בקרב מנהיגים בעולם התרבותי, כלכלי וספורטיבי. ישראל הפכה למדינה זהירה שמתנהגת ככזו שיש לה מה להפסיד ורק רוצה "לחזור הביתה בשלום". האם ניתן להסיק מסקנה שמגמה ארוכת טווח זו של האופי הלאומי הישראלי השפיעה גם על העסקנים, המאמנים והשחקנים של נבחרת ישראל בכדורגל? האם זו הסיבה לכך שהפכה לנבחרת שדוגלת במשחק הגנתי מתוגבר נגד כל יריב, קטן כגדול, על מנת שלא לקחת סיכונים מיותרים והעיקר לצאת בתוצאה סבירה? האם שינוי התנהגות שורשי זה הביא לכך שנבחרו מאמנים הגנתיים, זהירים והססנים בליגה ובנבחרת ושאין בשורה חדשה מבחינת איכות, הפתעות, יוזמה ולקיחת סיכונים, מה שבסופו של דבר מביא לשרשרת של הפסדים או תוצאות "מכובדות" יותר או פחות, ולכך שלא נצליח להשתדרג מעבר לדרג נמוך ברמת הכדורגל שלנו?
יש דמיון מדהים בין שנות השיא של המדינה הצעירה והיוזמת עד תחילת שנות השבעים להצלחה היחסית של הכדורגל שלנו עד לשיא ההשתתפות במונדיאל, ויש דמיון מדהים בין ההתנהגות הלאומית ביטחונית של מדינת ישראל לאחר מכן לבין הקיבעון והקיפאון שהפכו את הכדורגל הישראלי לזהיר, הססני והגנתי. דומני שתיאוריה זו שווה בדיקה מעמיקה על ידי חוקר חברתי שאוהב ספורט ויוכל להשוות ולנתח זאת.
לפנייה לכתב/ת 
