"נשים סטנדאפיסטיות נשפטות על כל מילה"

שלוש סטנדאפיסטיות מצוות "נשי ותהני" נכנסות ברעש גדול לבית קפה בגבעתיים. זאת לא התחלה של בדיחה שחוקה, באמת ככה התחיל המפגש שלנו. חגית גינזבורג, מיטל אבני ומרינה שני מובילות את ז'אנר הסטנד-אפ הנשי החדש, שממלא אולמות (הערב הן יופיעו במוזיאון אילנה גור ביפו) וסוחף אחריו את הציבור הישראלי. השלוש מודעות לכך שגם ב-2017 אין הרבה נשים בעולם הסטנד-אפ, והן כאן כדי לטלטל סוף-סוף את המצב.

"לפני שלוש שנים הסתובבתי בכל מיני ערבים שונים ומשונים ונורא עצבן אותי שבכל ערב יש איזה 13 גברים ורק שתי נשים", משיבה גינזבורג לשאלתי כיצד הכול התחיל. "אמרתי לעצמי 'די, בטוח יש מלא סטנדאפיסטיות טובות', וכך עלה לי הרעיון להרים מרתון סטנד-אפ שהוא רק של נשים. זה היה אמור להיות ערב אחד ולא משהו מעבר לזה, והמצאתי את השם הזה, 'נשי ותהני', בשלוש שניות בלבד. אספתי את הסטנדאפיסטיות הכי מצחיקות שיכולתי למצוא ויצאנו לדרך".

מיטל אבני. "יש אפס סובלנות לבדיחות שלנו"(צילום: יקיר פולק )

למה לדעתך יש כל כך מעט נשים בתחום?

"יש נשים מצחיקות, אבל אין הרבה סטנדאפיסטיות טובות. וזה בכלל לא קשור לנשים, גם אין הרבה סטנדאפיסטים טובים".

למה את חושבת ככה?

"כי להיות מצחיקה ולהיות סטנדאפיסטית זה שני דברים שונים".

מרינה מחזקת: "לא מספיק להיות רק מצחיקה, צריך לדעת להעביר לקהל את החוויות שלך בדרך מעניינת. לבוא ולחשוף את הקרביים שלך מזווית מצחיקה. צריך כישרון, התמדה, וצריך להיות עם עור של פיל, במיוחד כשאת מדברת על הפרטים הכי אינטימיים שלך. את צריכה להתכונן לזה שאת עומדת לספוג ביקורת על מה שאת אומרת".

ובכל זאת, אין הרבה נשים בסטנד-אפ. טובות או גרועות. נשים הן מיעוט בתחום הזה.

"אפשר להגיד שיש פחות נשים בסטנד-אפ כי עדיין יש את הסטיגמה שנשים פחות מצחיקות", משיבה מרינה. "זה מקצוע מאוד גברי, ואומנם תמיד היו נשים בסטנד-אפ, אבל הן היו מעטות והן היו צריכות להיות עם עור של פיל, כי כשאישה מדברת על איברי המין שלה או על סקס עם בעלה, שופטים אותה. נשים בסטנד-אפ נתקלו בעבר בהרבה מאוד ביקורת של קהל קשה שלא קיבל אותן ושפט אותן על כל דבר קטן, מהמראה שלהן ועד לבחירת החומרים".

"הקהל לא רוצה שנדבר על המחזור שלנו"

החבורה שחגית איגדה סביבה לבסוף כוללת מלבד מרינה ומיטל גם את לאה לב, נועה מנור ונגה ד'אנג'לי, וביחד הן מביאות לקהל סטנד-אפ חדש ומעניין בלי לחסוך בפרטים ובלי צנזורה. מרינה ומיטל הן אימהות טריות שלא מתביישות לדבר על אובדן החשק המיני אחרי הלידה, והן לא חוסכות בפירוט השינויים שמתחוללים אצלך בגוף כשיש לך ילד קטן ואת מיניקה כל היום. חגית היא רווקה נחשקת ושנונה, שמתארת בכנות מרגשת את ההתמודדות שלה עם נושאים של דימוי גוף ועם לחצים של הסביבה להתחתן כבר ולהביא ילדים לעולם.

איך החומרים שלכן, שעוסקים הרבה בחוויה של נשיות, מתקבלים אצל הקהל?

מרינה: "כשהתחלתי לעשות סטנד-אפ, לא האמנתי שהחיים שלי יעניינו את הקהל. למשל, זה שאני בוכרית לא אמור להיות מעניין, אבל כשהתחלתי לספר על זה שגדלתי בבית עם אווירה שמרנית, ושאבא שלי הוא בעצם שוביניסט בהכחשה, ראיתי פתאום שהקהל כן צוחק וכן מתעניין בחוויות שלי. מתי הקהל מבקר אותנו? כשאנחנו מדברות על מחזור ועל איברי מין נשיים, ואז מבקשים ממני לא להיכנס לזה ולא לצחוק על זה, כי מדובר בנושאים אינטימיים וזה לא מקובל לדבר על זה".

חגית גינזבורג. "לא אצחק על שוביניזם"(צילום: יקיר פולק )

אתן חבורה של נשים שמופיעות זו אחר זו. יש הרגשה של תחרותיות?

מיטל: "ברור שיש תחרותיות - אנחנו אנושיות, אבל יחד עם זה אנחנו גם מתייעצות אחת עם השנייה, וכשאנחנו נוסעות ביחד בכל הארץ להופיע, אז אין ברירה אלא להיות גם חברות".

מרינה: "החדירו לנו מגיל צעיר שיש משבצת אחת לבחורה המצחיקה, אבל באמת שיש מקום לכולן. אז אנחנו מפרגנות אחת לשנייה, עם כל השנאה שבדבר".

יש דברים שלא תצחקו עליהם?

חגית: "אני לא אספר בדיחות על נושאים שגובלים במיזוגיניה או שוביניזם. אני לא אצחק על נשים שמנות ואני לא אצחק על הטרדות מיניות. אני יכולה להשתמש בחומרים האלה רק אם יש מאחוריהם איזושהי אמירה. אני יכולה לדבר על עצמי, אני יכולה לצחוק על עצמי ולדבר על הפרעות האכילה שלי ועל דימוי הגוף שלי, אבל אני לא אצחק על נשים אחרות".

אבל בעולם הסטנד-אפ יש בדיחות מיזוגיניות ושוביניסטיות. מה אתן חושבות על זה?

"אני שמעתי בדיחות נוראיות בתחילת הסטנד-אפ שלי, מהרבה גברים בתחום, ואמרתי לעצמי שלא רק שאני לא אספר בדיחות מהסוג הזה, אני גם אעשה הכול בשביל למגר בדיחות כאלה, כי זה לא מצחיק", אומרת חגית. "אני חושבת שהומור הוא כלי שיכול להעלות מודעות לנושאים מסוימים, או כדי להשמיע את הקול שלך. אבל הומור לא נועד כדי לתת לגיטימציה לדברים שצריכים לפסוח מהעולם כמו מיזוגיניה".

מיטל: "זה מעצבן שיש אפס סובלנות לבדיחות שלנו. אנחנו מקבלות תגובות כמו 'גועל נפש, איך אתן מטנפות על בני הזוג שלכן', בזמן שמאות סטנדאפיסטים מעלים מופעים שתשעים אחוז מהם עשויים מבדיחות על מה אשתו אמרה לו ומה אשתו עשתה לו. זה צבוע שהבדיחות שלהם מתקבלות באהבה, אבל אם אני מספרת שאבד לי החשק המיני אחרי הלידה, אני מקבלת תגובות בסגנון 'איזו גועלית, בעלך צריך לבגוד בך'".

מרינה שני. "אנחנו מפרגנות אחת לשנייה עם כל השנאה לדבר"(צילום: יקיר פולק )

יש אצלכן בסטנד-אפ תחושה שאתן באות לנפץ את הסטיגמה על האישה המושלמת שתמיד חייבת להיות מתוקתקת ונשית. זאת החלטה שלקחתן על עצמכן במודע?

מיטל: "לגמרי. אני לא רוצה לעטוף את הכול בצמר גפן מתוק ואני לא אומרת 'ילדתי, והכול מושלם והכול מדהים'. כלומר, גם ילדתי וגם יש לי ילד מהמם, אבל גם ילדתי ואיבדתי את החשק המיני ואני לא יכולה לסבול את בעלי חצי מהזמן. נורא חשוב לי להגיד את הדבר הזה ולא ליישר קו עם הציפייה ממני כאישה".

חגית: "יש לנו הרבה יותר אומץ מגברים שבאים ומספרים בדיחות על בת הזוג ומה אשתו רוצה ממנו, כי אנחנו באות ומדברות על הכאב שלנו. יש הרבה מאוד כאב בהומור הזה, אבל הוא מצחיק מאוד".

הומור הוא דרך התמודדות עם הכאב?

חגית: "בטח. באופן אישי, הסטנד-אפ הציל לי את החיים. התחלתי לעשות סטנד-אפ כי הייתי בדיכאון והומור היה הדרך לצאת מהמצב הזה. כי כשאת מדברת על הנושאים שהכי כואבים לך ואת צוחקת על זה, אף אחד לא יכול לפגוע בך יותר. תמיד פחדתי שישאלו אותי למה אני לבד, אבל אם אני עולה על הבמה וצוחקת על זה, אף אחד כבר לא יכול לפגוע בי עם השאלות האלה. באמת מאז שאני עושה סטנד-אפ אף אחד כבר לא מדבר איתי על זה שאני לבד. לא ההורים שלי, לא הסביבה הקרובה, אף אחד".

מיטל: "צחוק מרפא את הכאב שלנו. לדבר ולצחוק משחרר מהפחדים שלנו".

מרינה: "מה שיפה ב'נשי ותהני' זה שכל אחת מאיתנו מביאה את ההתמודדות שלה עם הנשיות שלה. לכל אחת יש את המקום שלה במופע שלנו, כי כל אחת מצליחה להביא לבמה את ההתמודדות האישית שלה".