אברהם, אל תלך לשם: הרכבת הקלה להטרדות מיניות

רכבת קלה למטרידים

יום שני בבוקר. אני בדרכי לעבודה והרכבת הקלה, כתמיד, צפופה באופן חסר רחמים. גם הבוקר, בחסות הדחיסות, גבר מצטופף עליי, מתחכך. גם היום אני מנסה לברוח מאזור צפוף אחד למשנהו, בחיפוש חסר סיכוי אחר אזור מוגן. גם היום אני קורבן להטרדה מינית בחסות "סיטיפס".

לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

זה הפך כמעט לנוהל קבוע, חלק מחושב מהוצאות הנסיעה; את עולה לרכבת, מתקפת את הכרטיס ומותקפת מינית והנה, התחנה שלך מגיעה, שילמת את חובך ואת זכאית ללכת לעבודה.

רציתי לעמוד באמצע הרחוב ולצרוח ברחוב "די. נמאס". רציתי להיכנס למשרדים של "סיטיפס", לשבור את השולחנות ולומר להם שאנחנו והילדים והילדות שלנו לא מסכימים עוד לעסקה הזו. אבל בסוף, כתמיד, יישרתי את הגב, מתחתי חיוך על הפנים והלכתי מושפלת למשרד.

אלוהי אימותינו ואבותינו

למזלי אני עובדת בבית מדרש להכשרות רבות ורבנים של התנועה הרפורמית, ועל כן יום העבודה שלי נפתח בתפילת שחרית. נרגעתי בחיק התפילה הליבראלית, שבניגוד לרכבת הקלה, מכבדת את חברותיי ואותי.

שרה יוצאת מהארון

התורה הוצאה מארון הקודש וקראנו בפרשת השבוע לך לך (בראשית י"ב, י"א-י"ד): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב (אברם) לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ". 

עדיפויות שכאלו

בעודי מתאמצת לבנות מחיצה בין הרכבת לבית הכנסת, התחלתי לחשב חשבונות וניסיתי להבין את ההיגיון של אברם האומר לשרה: "אמרי נא אחותי את".

"תהיי חמוצה בחן" (ב. נתניהו)

נשמות טובות מבית המדרש של הטוקבקים, אפשר להפסיק לדאוג, אני לא באמת חושבת שאברהם ושרה היו באמת, אבל שסיפורים תרבותיים חזקים מהיסטוריה. סיפור החבאתה של שרה בארון ומכירתה למצרים הוא ארכיטיפ תרבותי. הוא נחצב מנשמת העם שלנו, וגם בונה אותה.

באמת שלא כועסת

על מי יש לי לכעוס, על ההיסטוריה? על האלים שניצחו את האלות לפני חמשת-אלפים שנים בערך? על כך שגברים פריווילגים לוקחים את מה שהקהילה נותנת להם? אני לא כועסת, אני עצובה, ואני כל כך מקווה שנלמד להיות טובות וטובים יותר.

אשתו היא בֵּיתו

המשותף למסעו של אברם למצרים ולמסעות היומיים ברכבת, הוא שהאמונה שנשים הן חפץ, הן אובייקט לשימושו של הבעל, עדיין לא עברה מן העולם. יעיד על כך (אם מישהי זקוקה להוכחות) הדיבר "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".

בית המדרש בשבוע שעבר

המדריך לחיים מוסריים בתרבות הרשע

פרופ' רוחמה וייס

נח היה צריך להגיד לאלוהים: "לא", כשם שאמרו אברהם, משה וחסידי אומות העולם לדורותיהם. בשעת מבחן אנחנו ניצבות לגמרי לבד, עם האחריות לומר "לא" לרצחנות ולשנאה. כשילדות מתלוננות על אלימות, וכשמספרות לנו סיפורים על פגיעות מיניות - זה המבול. ואיפה עובר הגבול שלך?

אנחנו המבול: המדריך לחיים מוסריים בתרבות הרשע

גם גברים בנפגעים

אל תטעו, פקחיות ופקחים יוצאים ובאים ברכבת בלי סוף. בכל נסיעה תדרשי להוכיח ששילמת לפחות פעמיים. גם פקחי ביטחון יש בשפע, אבל בעניין הצפיפות והאלימות המינית ברכבת – למי אכפת?

לא מרימה ידיים

מאימהות התנועה הפמיניסטית למדתי שאנו חייבות להקפיד לראות עוולות ושאסור להרכין ראש בפניהן. אז הנה אני מנסחת שלוש דרישות פשוטות:

כמה נשים נפלאות מעיריית ירושלים, שערות לאסון היומיומי ברכבת הקלה, ולא מצליחות להגיע להידברות של ממש עם סיטיפס, הכינו שאלון בנושא ההטרדות המיניות ברכבת הקלה (בקישור), אנא מלאו אותו ואולי נביא ישועה.

מסיטיפס הרכבת הקלה נמסר בתגובה: "אנו מגנים כל אלימות פיזית, מינית ומילולית באשר היא. בכול שנות פעילותה של הרכבת הקלה התקבלה אצלנו רק תלונה אחת על הטרדה, והיא הועברה מיידית לטיפול המשטרה. אנו מבקשים במקרים מסוג זה לפנות למשטרה ולהגיש תלונה, כדי שהגורמים המוסמכים לכך יטפלו בפנייה ואירועים כאלו יזכו למענה מיידי".

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר דברתי על נוחות תיבת נוח, ובבית המדרש התפתח דיון נהדר בשאלה האם נוח היהודי הוא מקור או שמא הוא העתק של דמות שפעלה באזור זה של העולם. בסרטון אני מתייחסת לכך.

שבת שלום!