האבוריג'ינים שסייעו לשחרר את באר שבע

100 שנים לאחר ששוחררה באר שבע משלטון העות'מנים, הגיעו אליה אלפי פרשים אוסטרליים כדי לשחזר את הקרב הגדול, ולחלוק כבוד לאבותיהם שהשתתפו בו במשך שלוש שנים. לין ריצ'רדסון, נכדה של אחד הלוחמים שהשתתף בקרב, סיפרה באולפן ynet על הקרב והחווויה.

בד בבד הודיעה קרן לזכר ניצולי שואה אוסטרלים, כי תעניק לצאצאי הפרשים האבוריג'ינים, שסבלו שנים מאפליה, הזדמנות להתחקות אחר אבות אבותיהם. במסע בעקבות כיבוש באר שבע נעלם משך שנים חלקם של לוחמי האנז"ק האבוריג'נים, שמנו בזמנו 1,200 איש.

רק בעשור האחרון החלה התעניינות והכרה הולכת וגוברת בתרומתם של החיילים הללו. בקרב האוסטרלים שהגיעו לבאר שבע - גם צאצאיהם של האבוריג'נים שלחמו בחיל הפרשים של 1917. 12 צאצאי לוחמים זכו במלגה מטעם קרן "RONA TRANBY" לחקר ההיסטוריה של אבותיהם במלחמה. מקימי הקרן, זוג יהודים ניצולי שואה, איבדו רבים מבני משפחתם במחנות הריכוז. הם נהרגו באוסטרליה בתאונת דרכים. "צריך לשמר את הסיפורים שלהם לפני שיאבדו", אמרו השותפים לפרוייקט. "זה סיפור שמעולם לא סופר כראוי".

צאצאי האבורג'ינים בבאר שבע(צילום: רועי עידן)

הפרשים בבאר שבע(צילום: רועי עידן)

(צילום: רועי עידן)

(צילום: רועי עידן)

(צילום: רועי עידן)

(צילום: רועי עידן)

(צילום: רועי עידן)

(צילום: עיריית באר שבע)

פרשים אוסטרלים בבאר שבע(צילום: עיריית באר שבע)

"אנחנו לא יודעים בוודאות כמה לוחמים אבוריג'נים היו שכן בתיעוד לא הבדילו בין חיילים אוסטרלים לבין ילידים", אומר פיטר פטרסן. היסטוריון יועץ לממשלת אוסטרליה. "לפחות 1,200 ילידים היו בין החיילים שנשלחו למלחמה. למרבה הצער, כשחזרו לאזרחות חזרה גם האפליה".

ריי מיניקון, נכדו של ג'ימס לינגוודוק, הסביר כי "הדרך היחידה שאני יכול להכיר אותו אינטימית היא לצעוד היכן שהוא צעד. אני רוצה לספר את סיפורו לא רק למשפחתי אלא גם לאומה. אני רוצה שהאומה הזו תיתן הכרה וכבוד לחיילים האמיצים שנלחמו בגזענות ודעה קדומה כדי להתגייס לצבא והוכיחו את רוח הלחימה שלהם, רק כדי לחזור לאומה שלא הכירה באומץ ליבם". לינגוודוק הסתער יחד עם הפרשים על העיר.

"גדלתי על המורשת האבוריג'נית ואני דוברת את שפת אמי ואבי", סיפרה דוריס פייטון, שסבא רבה שלה, דיוויד מולט, השתתף בכיבוש באר שבע. "הוא היה איש סוסים טוב מאוד. רוב הגברים האבוריג'נים התגייסו כדי לברוח מהדיכוי והחקיקה של הממשלה. בנוסף, הם הבינו שכחיילים יקבלו אדמות כשיחזרו. ורוב הגברים הצעירים גם רצו הרפתקה. כשסבי חזר לאוסטרליה הוא לא זכה בדבר אך כשיצא למלחמה התייחסו אליו כאל שווה".

למרות החלק של החיילים האבוריג'נים במלחמה, במוזיאון האנז"ק בבאר שבע, העוסק בכיבוש העיר, תרומתם כמעט נעלמת. ייתכן שבעתיד הדברים ישתנו גם בישראל, שכן באוסטרליה צאצאי החיילים הילידים קמים ודורשים הכרה. "הפרשים נתנו להם הזדמנות להיות מי שרצו להיות", סיכם ריימונד פין, שבימים אלה צועד בעקבות אבותיו, בדרכו לבאר שבע. 

באולפן ynet סיפרה ריצ'רדסון: "סבי היה בן 17, כשהשתתף בקרב בבאר שבע, הוא קיבל עיטור על אומץ בשדה הקרב. שמו היה הנרי הריסון פירד, כבר בגיל 15 הצטרף לקרב בגליפולי ואז המשיך אחרי שני פינויים כדי להצטרף לאנשיו. הוא איבד הרבה חברים במלחמה, כמו רבים אחרים. הוא היה איש נהדר עבורי וחייתי איתו כילדה, גדלנו בביתו והוא לימד אותי לרכוב. אני פה כדי להוקיר לו כבוד".

על שחזור הקרב הוסיפה: "אני ממש נפעמת מהמשימה המדהימה שכל האנשים האלה עשו יחד. האנגלים, הניו זילנדים, האוסטרלים והסוסים המדהימים. הם איבדו יותר מ-200 לוחמים בגלל מלריה, הם היו צריכים להשאיר סוסים מאחור. זו סיבה נוספת לזה שאני כאן". היא סיפרה כי באוסטרליה היא עוסקת בהרבעת הזן הספציפי שהשתתף בקרב, כדי לשמר אותו. "יש פה נכדים אחרים, משפחה, אחיינים ואחייניות מדרגה שנייה. כולנו מתפעמים מהמשימה הזאת, שמבוצעת רק עם מאה סוסים, אבל המשימה בוצעה עם 800. מדהים לחשוב שהם עשו את זה. אני פה כדי להעריך את זה ולהוקיר כבוד".