כל האמת על ליל כל הקדושים

לנוצרים יש כמה חגים שמקושרים עם מוות. המפורסם שבהם הוא Halloween. שמו מורכב מצירוף של שתי מילים: Hallow שפירושו קדוש וe'en שהוא קיצור של המילה Evening. ביחד: "הערב הקדוש". ממש כמו ערב חג אצלנו. אבל הלואין הוא חג מפחיד: הוא נחגג עם רוחות, שדים, מכשפות וערפדים. אז מה הקשר לקדושים, שהם דווקא דמויות חיוביות, שעוזרות לבני האדם ומגינות עליהם?

כדי להבין איך ההיפוך הזה קרה, צריך קודם כל להבין עקרון מאוד חשוב של הנצרות כדת מיסיונרית. שלא כמו היהדות, שמאוד מתבדלת ומקשה על המאמינים שלה, הנצרות ממש אוהבת להקל על המועמדים החדשים ולספוח פנימה את כל המנהגים הפאגאניים שהם רגילים אליהם. נהגתם להעלות קורבן לחורשה הזו כי סגדתם לעץ? אין בעיה! קברנו פה את הקדוש ג׳ון סמית׳, ואתם יכולים להמשיך כאילו לא ארע דבר. רק שאתם נוצרים עכשיו.

במקרה שלנו, ה-31 באוקטובר, צוין במסורות הרומיות-קלטיות העתיקות כיום מאוד מפחיד, שבו רוחות המתים שבות אל עולם החיים. לכן מי שיצא מביתו נהג ללבוש מסכות ותחפושות ובכך "להטעות" את רוחות המתים.

בימי הביניים החג הזה היה קשור באין ספור מנהגים עממיים, לדוגמה לבקר אצל הקרובים בבית-קברות עם עוגה מיוחדת שנקראה "עוגת נשמה" ובגדים (כיוון שהתכריכים בטח התבלו כבר והגיע הזמן להחליף מלתחה), וגם כיסוי התנור בבית בבדים כדי שהנשמות שמגיעות לבית לא תישרפנה ממגע עם תנור חם.

במאה ה-16, אנגליה עברה מהקתוליות האובר דרמטית לפרוטסטנטיות השקולה והמהודקת. היא ביטלה את מושג הפרוגטוריום, ובהתאם רצתה לבטל גם את יום הנשמות המפחיד, כיון שכל הנושא הזה של רוחות ושדים לא התאים לקונספציה של הדת החדשה. אבל החג הזה היה כל כך חשוב לעם ולתרבות המקומית באנגליה ששמרו אותו, ורק הזיזו אותו קצת אחורה.

ככה הוא "נדבק" לערב יום כל הקדושים והתקווה הייתה שהוא יפסיק להיות כל כך מצמרר, כי בני האדם כבר לא יחששו מהנשמות הנמצאות בין העולם הזה לעולם הבא, וממילא ידעו שהקדושים שומרים. בהמשך הביאו המהגרים האנגלים את החג הזה, במתכונתו המעוקרת דתית והכביכול לא מפחידה, לאמריקה.