שיטת היהלומים / "הכל מקצועי"

כדורגלנים מכריעים משחקים עם הכדור ברגליים שלהם. בעיטה טובה מסדרת חגיגה, מסירה מדויקת מביאה לשער ניצחון. אבל בפועל, אם מחברים את משך הזמן של שחקן עם הכדור, מגלים שהוא נמצא איתו, מטפל בו, בערך שלוש דקות בממוצע למשחק, לא יותר. "כדי לדעת אם שחקן טוב, אם הוא מאומן, צריך להסתכל עליו ב-87 הדקות האחרות", אמר פעם יוהאן קרויף. לכן מומלץ להסתכל על מכבי נתניה.

לטבלת ליגת העל

כמעט כל מי שצופה במשחקים של נתניה העונה קובע שהיא "משחקת את הכדורגל היפה בליגה". במשחקים שלה יש קצב מצוין ושטחים פנויים לרוץ אליהם. לערן לוי או לדיא סבע יש המון כישרון ברגליים, לא סתם הם שני השחקנים שבעטו הכי הרבה למסגרת העונה, אבל תנועת השחקנים בהתקפה ללא הכדור, שלהם ושל אחרים, מאפשרת את יצירת השטחים הפנויים וההגעה למצבים. התנועה בהגנה, ללא הכדור, מאפשרת את משחק הלחץ האפקטיבי.

ערן לוי (צילום: עוז מועלם)

העבודה הזו, עבודת שטח, מביאה את נתניה לשלב יופי ויעילות. היא הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים אחרי בית"ר ירושלים; זו שמאיימת הכי הרבה על השער אחרי מכבי ת"א; זו שבעטה הכי הרבה למסגרת עד היום. וכל זאת עם הרכב שכולל בתוכו שבעה-שמונה שחקנים שהיו בלאומית בעונה שעברה.

צמד המאמנים סלובודן דראפיץ' ושי ברדה עומדים על הקווים בתורות לפי המחצית, אבל זה יותר מגימיק. יחד הם מהווים דוגמה מצוינת למחשבה על בניית קבוצה. הקישור מורכב משחקנים עם איכויות שונות – ניקו אולסק יודע לשנות קצב, אביב אברהם הוא קשר שנכנס לרחבה, ועלי מוחמד חוטף כדורים ומחבר את כולם גם להתקפה. גם שם, בחלק הקדמי, יש שילוב של שחקנים שונים – לסבע יש דריבל, ללוי את המסירה, אלחסן קייטה מהיר וחזק ורץ לכיוון השער.

את כל אלה דראפיץ' וברדה הופכים לקבוצה מלהיבה, אבל זה לא היה קורה לולא החלטה שקיבלו בזמן שהרכיבו אותה. החלטה שבמרכזה עומד ערן לוי.

המערך מותאם לשחקנים

הרבה מאמנים ויתרו על ערן לוי כי בעיניהם הוא לא התאים לתפיסת המשחק שלהם. בעבר, דראפיץ' וברדה שיחקו תמיד באותו מערך, 3-3-4. כך היה גם בבית"ר ירושלים וגם בבית"ר ת"א, ולוי לא נכנס למערך הזה באופן אופטימלי. כחלוץ יחיד הוא איטי מדי, וגם באגף יצטרך לרדוף אחרי המגן. אז במקום להתאים שחקנים למערך, בנתניה התאימו את המערך לשחקנים.

נתניה משחקת בשיטה של צורת יהלום בקישור, ולא, זה לא בגלל שהיסטורית מכנים אותם "יהלומים", אם כי זו תוספת נחמדה, אלא כיוון שהמערך מתאים לחומר השחקנים המצוי, בעיקר לערן לוי. בשיטה המדוברת (ראו תרשים) סבע נמצא בחלק העליון של היהלום, אולסק (או דן גלזר, אם רוצים שחקן בעל אופי הגנתי יותר) בתחתון, ולוי משחק כחלוץ אחד מתוך שניים, חלוץ מדומה. הוא יורד כל הזמן לאחור, ממש למרכז הקישור, לפעמים אפילו לוקח כדור ישר מהבלמים. כיוון שלוי שחקן מסוכן, בהרבה מקרים הוא מושך איתו את אחד משחקני ההגנה או קשר אחורי, פעולה שיוצרת שטח פנוי לשחקנים אחרים קרוב לשער.

האיכויות הבולטות של לוי הן הבעיטות והמסירות האדירות שלו ברגל שמאל, וברגע שהוא יורד לאחור הוא יכול לממש אותן בצורה מקסימלית. כשהוא מקבל את הכדור יש שלושה שחקנים – סבע, אברהם וקייטה – שעושים תנועה לכיוון השטח שהתפנה, זה שהפך להיות פחות צפוף. כך, עם הפעולה הפשוטה הזו, בנתניה יוצרים שטחים פנויים במשחק מסודר.

סבע, מלך שערי הליגה, כבש בעבר כמעט רק בבעיטות מרחוק. היום שיטת המשחק גורמת לו להיות הרבה יותר בתוך הרחבה. אותו דבר לגבי אברהם, שהבקיע בשבת מול הפועל חיפה. בהתקפה שהובילה לשער הזה ערן לוי ירד לאחור. הוא לא קיבל כדור, אבל צד שמאל של הרחבה נותר מאוורר. ברגל שוויקי כחלון, המבשל, קיבל מסירת אמן מסבע, אברהם כבר החל לנוע לאותו אזור. הוא הבקיע.

נמצא הרבה יותר בתוך הרחבה. סבע(צילום: ראובן שוורץ)

הקאנטה של דראפיץ' וברדה

את התנועה הטובה של שחקני נתניה אפשר לראות גם במשחק הלחץ. מול הפועל חיפה היו פרקי זמן בהם הכדור לא יצא מחצי המגרש של היריבה כמה דקות רצופות. וכל זה לא היה קורה בלי השחקן הכי מעניין בליגה, עלי מוחמד.

בחודש שעבר מוחמד חגג יומולדת 21, אבל על הדשא הוא נראה כמו שחקן הרבה יותר מנוסה. מוחמד קורא מהלכים קדימה, יש לו אינטליגנציית משחק גבוהה, וכשמוסיפים לכך את הנתונים הפיזיים שלו, הזריזות ויכולת המסירה, מקבלים שחקן שתורם בכל פרמטר אפשרי.

מה קבוצה מחפשת בקשר מרכזי? שיעבוד נכון גם הגנתית וגם התקפית, מרחבה לרחבה. אז מצד אחד מוחמד הוא השחקן עם מספר התיקולים המוצלחים הגבוה בליגה, וגם זה שחטף הכי הרבה כדורים בחצי של היריבה. מהצד האחר הוא נמצא בין חמשת המובילים בדריבלים מוצלחים ובמסירות מפתח. כלומר, גם יכול לרוץ עם הכדור, גם ליצור מצב הבקעה לשחקן אחר וגם להיות סופר-דומיננטי בחלק ההגנתי.

נכון להיום, הקשר הטוב בליגה. עלי מוחמד(צילום: ראובן שוורץ)

השילוב הזה הופך את מוחמד לקשר המרכזי הכי טוב בישראל העונה. בכל

שבוע אפשר לראות איך משחק הלחץ של נתניה מוביל לחטיפת כדור של מוחמד בעמדה קדמית יחסית, חטיפה שאותה הוא מיד ממשיך לפעולה התקפית – כדרור או הכנסת מסירה לשחקן שממוקם קרוב יותר לשער. אין בארץ הרבה שחקנים שיודעים לחבר את יכולת החטיפה שלהם לפעולות התקפיות בצורה כזו. חתיכת יהלום.

לפעמים חטיפות הכדור והיציאה המהירה קדימה של מוחמד מזכירות את אנגולו קאנטה, הצרפתי שזכה בשתי אליפויות רצופות, עם לסטר ועם צ'לסי. לפני כחצי שנה קאנטה נבחר לשחקן העונה באנגליה, הקשר האחורי הראשון שזוכה בתואר מאז פטריק ויירה 16 שנים קודם לכן. למרות שהליגה שלנו צמודה יותר כיום, עדיין אפשר להניח שמוחמד, בניגוד לקאנטה, לא יזכה באליפות, אבל הוא הבורג החשוב ביותר בתואר שכבר יש למכבי נתניה – הקבוצה המעניינת ביותר בליגה.