"לטענת גרייס": דיוקן של אישה מהפנטת
אחרי "סיפורה של שפחה" מגיעה המיני-סדרה "לטענת גרייס" המבוססת אף היא על יצירה של מרגרט אטווד, וכמוה עוסקת בגורל של אישה מדוכאת הנשלטת על ידי גברים. גרייס אשר הורשעה ברצח אדונה ומנסה להמתיק את עונשה, שוטחת את חייה במונולוגים מרתקים, והופכת לדמות מיסתורית ומורכבת
הדמיון בין המיני-סדרה "לטענת גרייס" (זמינה לצפייה בנטפליקס בפרטנר TV) ובין דרמה טלוויזיונית נוספת שיצאה השנה ומבוססת אף היא על יצירה של מרגרט אטווד, "סיפורה של שפחה", מסגיר באופן חד משמעי את התמה החביבה על הסופרת הקנדית הנערצת. גם פה עוסקת אטווד באישה צעירה המוצאת את עצמה קורבן של התקופה הפוריטנית והדכאנית בה היא חיה, ואין זה משנה כי עלילת "לטענת גרייס" מבוססת על סיפור אמיתי ומתרחשת בקנדה בעת התקופה הויקטוריאנית, בעוד "סיפורה של שפחה" מתרחשת בעתיד דיסטופי ספקולטיבי. האג'נדה זהה: בחברה הנשלטת ע"י גברים, גורלה של האישה הוא דיכוי, החפצה וניצול, אלא אם יש בה את העוז והעורמה להילחם בהם. האם בגרייס מארקס (שרה גדון המדהימה, תגלית ענקית) קיימים העוז והעורמה האלה?
אבל גרייס היא מספרת בלתי-מהימנה. כמו הרומן של אטווד, גם המיני-סדרה המרתקת המבוססת עליה נוקטת בגישה הפוסט מודרניסטית ונותנת לגרייס לספר את סיפורה - לעיתים לפסיכיאטר שהולך ונופל בקסמיה, לעיתים לעצמה, לעיתים לצופים עצמם. האמת חמקמקה, ובשלב מסוים, היא גם הופכת ללא רלוונטית. רק הדיוקן המורכב של האישה הזו, האניגמטית וידועת-הסבל, נותר - והוא מהפנט.
ובכן, יש מי שחושב שכן. אחרי הכל, גרייס הורשעה ברצח כפול - של האדון אשר בביתו הועסקה כמשרתת, והפילגש שלו. עלילת "לטענת גרייס" מתחילה 15 שנים מאוחר יותר, אחרי שהות ארוכה של גרייס בכלא ובמוסד לחולי רוח, כאשר פסיכיאטר צעיר (אדוארד הולקרופט) מגיע לבחון אם היא זכאית להמתקת עונשה. בסדרה ארוכה של ראיונות גרייס שוטחת בפניו את סיפורה, מחיי העוני והסבל של תחת אימי אביה השיכור והמתעלל, דרך חייה כמשרתת בבית אצולה, ועד המעבר שעשתה לבית בו תפגוש את גורלה.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".
לטענת גרייס
מומלצים
