שתף קטע נבחר

"בוגרי החינוך ההנדסי מרוויחים יותר מבוגרי החינוך העיוני"

סקירת הכלכלן הראשי באוצר: המסלול ההנדסי של החינוך הטכנולוגי בבתי הספר תורם משמעותית לשכר בוגריו, ושכרם יהיה גבוה אף יותר מבוגרי המסלול העיוני הרגיל. עם זאת המסלול התעסוקתי של אותו חינוך טכנולוגי משפיע לרעה על שכר הבוגרים, והכישורים הנלמדים בו "מתיישנים במהירות"

בעוד המסלול ההנדסי של החינוך הטכנולוגי תורם משמעותית לשכר בוגריו, הרי שהמסלול התעסוקתי משפיע בדיוק להפך. כך קובע אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שטוען כי הכישורים שנרכשים במסלול התעסוקתי בתיכונים מתיישנים במהירות וכי קביעת מסלולם של בני נוער בגיל בית ספר על סמך השתייכותם למעמד כלכלי חברתי במקום על סמך כישוריהם ותחומי העניין, מביא להשקעה בהשכלה שאיננה אופטימלית.

 

עוד בערוץ הקריירה

המשרות שיסדרו לכם שכר גבוה בלי תואר אקדמי

 

אגף הכלכלן הראשי באוצר ערך ניתוח כמותי כדי להעריך את כדאיות ההרחבה של החינוך הטכנולוגי וכדי להשיב האם הלומדים בו אכן נהנים מהצלחה רבה יותר בשוק העבודה.

 

החינוך המקצועי בתיכונים, ששמו שונה בשנות ה-80 לחינוך הטכנולוגי, נועד להקנות ללומדים בו מיומנויות ספציפיות שנדרשות בשוק העבודה, לעומת החינוך העיוני, שמתמקד לרוב בלימודים הומניים ומדעיים כלליים יותר, שדומים במתכונתם ללימודים באוניברסיטאות.

 

מ"חינוך מקצועי" ל"חינוך טכנולוגי" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
מ"חינוך מקצועי" ל"חינוך טכנולוגי"(צילום: shutterstock)
 

החינוך המקצועי עבר בישראל תהפוכות רבות מאז קום המדינה. בשנים הראשונות הוא היה מצומצם בהיקפו, אך עם ההתפתחות התעשייתית המואצת וגלי העלייה הגדולים חל מפנה ושיעור התלמידים שהתחנכו במסגרות המקצועיות, בעיקר בבתי ספר ייעודיים, בשנות ה-60 וה-70, גדל משמעותית עד לכ-60%.

 

התדמית השלילית של החינוך המקצועי

באותן שנים החלוקה בין מוסדות החינוך, המכונה "הסללה", נעשתה לפי מבחנים שנערכו בסיום כיתה ח' בחשבון ובעברית. תהליך זה חידד את התדמית השלילית של החינוך המקצועי וביסס את התפיסה לפיה החינוך העיוני הוא המסלול "הנחשב", אל מול המסלולים המקצועיים הנחותים יותר.

ה"הסללה" זכתה לביקורת רבה, בין השאר על רקע הטענה שהיא הנציחה את הפערים בחברה ופגעה במוביליות הבין דורית, ובכל זאת היא התרחבה עד שנות ה-80, בהם חל מפנה נוסף עם ירידת שיעור הלומדים בבית הספר המקצועיים.

 

אך מאז שנות ה-80 עבר החינוך המקצועי בישראל כמה שינויים מבניים במטרה לחזק אותו, ובתוך כך שונה שמו, כאמור, לחינוך הטכנולוגי. תהליך אחד התמקד באקדמיזציה של החינוך המקצועי, עד כדי כך שכיום חלק גדול מהתכנים שנלמדים בו הם תיאורטיים באופיים כדי להעניק לתלמידים מיומנויות רחבות, וכדי להכין את התלמידים לשוק עבודה מודרני ודינמי.

 

תהליך שני התרכז בצמצום ההבדלים בין המסלולים, כך שמאז שנות ה-2000 כלל התלמידים במערך המקצועי לומדים במסלול לבגרות, אף אם לא כולם מגיעים לבסוף לתעודת בגרות. תהליך שלישי נועד למתן את ההסללה, כך שבניגוד לעבר, אז בחירת המסלול נעשתה על סמך בחינה שנערכה בסוף כיתה ח', כיום בוחר התלמיד בעצמו בסוף, כיתה ט' את המסלול בו הוא מעוניין ללמוד.

 

התהליך הרביעי עסק בהגמשת המעברים בין המסלולים במערכת החינוך, כך שכיום נלמדות רוב המגמות המקצועיות בתיכונים מקיפים, בהם מלמדים גם לבגרות עיונית וגם לבגרות מקצועית, וכך מקלה מערכת החינוך על מעבר בין המסלולים. תהליכים אלה נערכו בשלושת העשורים האחרונים בניסיון לצמצם את הפער שבין המסלול העיוני למקצועי.

 

מקור: נתוני משרד החינוך שהוצגו בכנסת בנובמבר 2016 ()
מקור: נתוני משרד החינוך שהוצגו בכנסת בנובמבר 2016

החינוך התיכוני נחלק היום בישראל לשלושה מסלולים עיקריים: המסלול העיוני שמטרתו להכין תלמידים ללימודים אקדמיים, המסלול הטכנולוגי במשרד החינוך שמשלב לימודים עיוניים לצד לימודי מקצוע, והמסלול המקצועי במשרד העבודה המיועד בעיקר לתלמידים שזקוקים לחינוך מתקן או להזדמנות שנייה לרכישת השכלה.

 

שכר בוגרי המסלול ההנדסי גדול בכ-30% מזה של בוגרי המסלול העיוני

מסלול החינוך הטכנולוגי, שבפיקוח משרד החינוך, נחלק בעצמו לשלושה מסלולים, שנבדלים ביניהם מבחינת ההתמקדות בבחינות הבגרות ובהכוון העתידי של הלומדים.

 

האחד הוא המסלול ההנדסי, שנחשב למסלול הטכנולוגי הגבוה ביותר ומיועד להכין תלמידים לבחינות הבגרות וללימודים גבוהים בהנדסה, והוא כולל מגמות כמו הנדסת תוכנה, רובוטיקה וביו-טכנולוגיה.

 

המסלול השני הוא המסלול הטכנולוגי, שמיועד להכין תלמידים לבגרות ולרכישת השכלה נוספת בתחומים הטכנולוגיים, או להכשיר אותם כהנדסאים או טכנאים, והוא כולל מגמות כגון מערכות מידע ומערכות חשמל.

 

המסלול השלישי הוא המסלול התעסוקתי, שנחשב למקבילו הנמוך של המסלול הטכנולוגי, ומיועד להעניק הכשרה מקצועית לצד השכלה עיונית בסיסית. הוא כולל מגמות כגון תיירות, מלונאות, חינוך וניהול אדמיניסטרציה.

 

בשנים האחרונות חלה מגמת עלייה של הלומדים במסלול התעסוקתי, בהתאם למדיניות משרד החינוך, עם זינוק של כ-50% בין שנת 2011 לשנת 2016. כן חלה עלייה של 24% בשיעור הלומדים במסלול ההנדסי ועלייה של 2% בלבד בשיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי. הרחבת שיער הלומדים בחינוך הטכנולוגי ובפרט במסלול התעסוקתי וההנדסי היא תוצאה ישירה של מדיניות מכוונת של משרד החינוך.

 

הניתוח של אגף הכלכלן הראשי התבסס על קובץ משולב של נתוני כל ילידי השנים 1980-1995, ובסך הכל 2.1 מיליון תושבים. הניתוח בחן את השפעת הבחירה במסלול הלימודים בתיכון על שכר של העובד בשנים המוקדמות יחסית של הקריירה, בהיותם בני 28-33.

מקור: הכלכלן הראשי באוצר ()
מקור: הכלכלן הראשי באוצר

 

על פי המאפיינים הסטטיסטיים של משתתפי המדגם, השכר הממוצע בשנת 2013 של בוגרי החינוך העיוני היה 9,800 שקל לחודש, בעוד שכר בוגרי המסלול ההנדסי היה 13,200 שקל בחודש בממוצע, שכר בוגרי המסלול הטכנולוגי עמד על 9,600 שקל ואילו שכר בוגרי המסלול התעסוקתי עמד על 7,100 שקל.

 

כלומר, בין תלמיד שסיים לימודים בחינוך העיוני לתלמיד שסיים במסלול התעסוקתי, בעלי מאפיינים ורקע דומים, יהיה פער של 12% בשכר לטובת בוגר המסלול העיוני.

 

מכאן שנוצרת השפעה שלילית מדאיגה של הלימודים במסלול התעסוקתי על שכר הבוגרים, למרות שאחד מיתרונותיו התיאורטיים של החינוך הטכנולוגי הוא הכוונה של בוגריו לשוק העבודה. כלומר, אם יתרון זה היה מתממש, ניתן היה לצפות ששכרם של בוגרי המסלול התעסוקתי, שאינם "מוסללים" אל מערכת ההשכלה הגבוהה, יהיה גבוה משכרם של בוגרי החינוך העיוני. 

 

"האקדימציה יצרה לימודים שלא מקנים ידע רלוונטי"

הנתונים מלמדים כי בעוד שבשנים הראשונות לאחר הכניסה לשוק העבודה, בגילאי 24-26, כמעט שאין הבדל בשכר בין בוגרי המסלול התעסוקתי לבוגרי החינוך העיוני, הרי שבחלוף השנים ולאחר צבירה הניסון התעסוקתי, נפתח הפער השלילי לרעת שכרם של בוגרי המסלול התעסוקתי. פער זה מתרחש בשנים הראשונות ונשאר יציב מאוחר יותר.

 

נמצא גם כי למוצא ההורים השפעה מובהקת, אך מורכבת, על הסיכוי להשתלב בחינוך המקצועי. מהניתוח עולה שסיכויים של תלמיד ממוצא אירופה-אמריקה ללמוד בחינוך הטכנולוגי, על כל מסלוליו, הם קטנים משמעותית בהשוואה לתלמידים ממוצאים אחרים בעלי מאפיינים דומים. לעומת זאת, ליוצאי בריה"מ לשעבר וליוצרי אתיופיה יש סיכוי גבוה יחסית ללמוד בחינוך הטכנולוגי על מסלוליו השונים, וליוצאי בריה"מ לשעבר ולתלמידים ערבים יש סיכוי גבוה במיוחד ללמוד במסלול ההנדסי. נמצא שלתלמידים ממוצא אסיה-אפריקה יש סיכוי דומה לזה של ותיקים ישראל ללמוד במסלולים הטכנולוגי והתעסוקתי של החינוך הטכנולוגי.

 

מהניתוח עולה שהלומדים במסלול הטכנולוגי והמסלול התעסוקתי מאופיינים ברקע סוציו-אקונומי חלש יחסית וכי שיעור הנערות הלומדות במסלול התעסוקתי, בו נלמדים מקצועות ה"צווארון הוורוד", הוא גבוה למדי – כ-70%. הפרמיה הצפויה, כאמור, לבוגרי המסלול התעסוקתי היא שלילית.

 

באוצר מעריכים שזה נובע מכך שהאקדמיזציה בחינוך הטכנולוגי, ובמיוחד במסלול התעסוקתי, יצרה לימודים שלא מקנים ידע רלוונטי ומיומנויות ספציפיות שדרושות בשוק העבודה. בנוסף, הכישורים שנרכשים במסלול התעסוקתי והטכנולוגי מתיישנים במהירות וכי ה"הסללה" מביאה להשקעה בהשכלה שאינה בהכרח אופטימלית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים