שתף קטע נבחר

לומדת לשחרר וטוב לי עם זה

פעם הייתי עושה עניין מכל דבר, מאבדת סבלנות, מאבדת שליטה, מתעצבנת מכל שטות. בשנים האחרונות נרגעתי. צריך לזכור שהכל אפשרי כשמשנים גישה ומחליטים להקליל. לא צריך לקחת כל דבר קשה כל כך. לא צריך להתעצבן מכל דבר. לא הכל מגניב, אבל גם לא כזה דרמטי. החיים הם משחק שכיף לשחק בו, גם אם הכלים קצת שחוקים או הקופסא קרועה בקצוות

לא הכל קל בחיים. או נוח. או הולך לפי מה שחלמנו. הנה, עכשיו למשל אני מתקתקת בנייד כי הלפטופ שלי החליט שהוא גוסס דווקא כשלא מתאים. ככה, בלי התרעה מוקדמת, הוא התריס מולי במסך כחול מהבהב ויכולתי לשמוע אותו מלגלג על הניסיונות העקרים שלי להפיח בו חיים בדיוק ברגע הקריטי.

 

מילא היה גוסס סתם, אלא שבשנייה שהדלקתי אותו השתקפו פניי במסך ויכולתי לראות מישהי לא צעירה עם צוואר שהמיתרים שלו כבר לא מתוחים כמו פעם, ולקח לי עוד שנייה להבין שהצוואר הזה שלי. יש לו מזל שגסס כי הייתי הורגת אותו.

 

במוחי הילדותי יש לי עור מתוח ותמיד כשאני נתקלת במראה (חייבת להרכיב עדשות, זה נורא ההתנגשויות האלה), אני משתאה של מי העפעפיים השמוטים. כבר כמה שנים שאני מתכננת מתיחת פנים כשאגיע לגיל חמישים אבל יש מצב שאני מותחת את עצמי בעניין. איפשהו, באורח נסתר ומופרך לחלוטין, אני קצת סבבה עם בגידת הפרצוף. להתרופפות שלו יש קשר בהתרופפות שלי, לאיבוד הנוקשות בחיי ולרכות שנכנסה פנימה.

 

כתבות קודמות של גאיה

ראי הוטרדת

הגיע הזמן להפסיק לפחד מהצלחה

עייפה מהחיים או עפה על החיים

 

תתחילו להקליל. לא להיות דרמטיים מדי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
תתחילו להקליל. לא להיות דרמטיים מדי(צילום: shutterstock)

 

 

צריך פשוט לשנות גישה

פעם הייתי עושה עניין מכל דבר, מאבדת סבלנות, מאבדת שליטה, מתעצבנת מכל שטות. בשנים האחרונות נרגעתי. אנשים לא מצליחים לגעת בי, כי אני מקשיבה לעצמי ופחות לאחרים (אלא אם הם אומרים לי דברים טובים, אז אני מקשיבה קשב רב). אם זוויות הפה שמוטות מטה זה לא כי אני עצובה, זה כי הן נחות להן בעצלות מתפנקת כמו לברדור מכורבל בפינת הספה.

 

אני מגזימה, המצב שלי לא כזה נורא, אבל המגמה ברורה: אני לא נעשית צעירה יותר. דברים מתקלקלים לי: הראייה, המחשב, המדיח. אבל, בשעה שדברים מסוימים מחשבים קיצם לאחור, יש דברים שמשתפרים תוך זינוק בעלייה. אני יותר גמישה, אוהבת, צוחקת. אולי כשיש לצידך מישהו שרואה אותך דרך הפגמים שלך הייאוש נעשה יותר נוח, אבל כדי שזה יקרה הייתי צריכה קודם להרגיש נוח עם עצמי.

 

למרות כל הקיטורים, טוב לי בעור של עצמי. אני מסתכלת סביבי ורואה שכולנו פגומים בצורות שונות - יש לנו נקודות על העור, סתימות בשיניים, שיער שהיה רך עד גיל 5, ופופיק. אז אם כולנו לא מושלמים למי לעזאזל אכפת מהעפעפיים שלי?

 

לי. כלומר קצת. לא ממש. בגיל חמישים בטוח אולי אעשה ניתוח. אבל עכשיו אני בהשלמה עם הכל. עם הגיל, עם קוצר הרוח שמתקצר, עם המחשב שקרס. אני כותבת בנייד, לא הכי נוח, אבל אפשרי. הכל אפשרי כשרוצים משהו באמת.

 

הכל אפשרי כשמשנים גישה ומחליטים להקליל. לא צריך לקחת כל דבר קשה כל כך. לא צריך להתעצבן מכל דבר. לא הכל מגניב, אבל גם לא כזה דרמטי. החיים הם משחק שכיף לשחק בו, גם אם הכלים קצת שחוקים או הקופסא קרועה בקצוות.

 

"כשאהיה זקן ואגסוס, אני מתכנן להסתכל אחורה על חיי ולומר – וואו, זו הייתה הרפתקה, ולא וואו, בהחלט הרגשתי בטוח", אמר איש העסקים טום פרסטון וורנר. אז נכון, זה קל להגיד את זה כשאתה מיליונר, אבל אתה הופך עשיר, גם ברוח, כשאתה מסתכל על העולם דרך משקפיים ורודים ענקיים.

 

זה מעולה.

זה מסתיר את העפעפיים.

שלך,

גאיה קורן

 

גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות להערכה עצמית , מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גאיה קורן
shutterstock
לא לקחת את החיים ברצינות
shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים