שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    השמאל שכח מה זה לנצח בחירות
    בישראל מנצחים בבחירות בעזרת הביטחון ולא בעזרת השם

    האמירה "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" איננה אמירה על יהדות, לא על דת ולא על חזרה לדת. היא אמירה על ביטחון. לפני 20 שנה לחש נתניהו באוזניו כבדות השמיעה של הרב כדורי את המשפט הזה, אך היה זה רק חציו הראשון של המשפט. החצי השני היה: "הם חושבים שאם ייתנו נשק לערבים, הערבים ישמרו עלינו".

     

    כדי לנצח בחירות בישראל לא צריך לחזור בתשובה. גם לא ללכת ימינה. צריך רק זאת: לתת תחושת ביטחון. הדגש הוא על התחושה, לא על הביטחון. לעיתים "מר ביטחון" זו תחפושת, התחפושת צריכה כמובן להיות משכנעת. קחו את מערכות הבחירות ב־40 השנים האחרונות ותיווכחו שהמועמד ה"ביטחוני" יותר ניצח תמיד: מנחם בגין את שמעון פרס, יצחק שמיר את פרס, יצחק רבין את שמיר, ביבי נתניהו את פרס, אהוד ברק את נתניהו, אריק שרון את ברק, נתניהו את יצחק הרצוג. אהוד אולמרט הוא חריג, הוא התיישב במושב החם של מכוניתו של שרון. החברה הישראלית איננה דתית, היא צבאית יותר משהיא אזרחית. היא לא התחזקה וחזרה בתשובה, היא נחלשה והיא מפוחדת.

     

    ראשת הממשלה גולדה מאיר אמרה פעם אמירה "יהודית" יותר מזו של נתניהו. גולדה אמרה: " נכון, יש צדק אך יש צדק יהודי". גם האמירה ההיא נאמרה אז בהקשר ביטחוני ולא דתי - היא נאמרה לגבי החזרתם של עקורי איקרית ובירעם.

     

    בספרו "מדינת היהודים" כתב הרצל שלא ניתן לאנשי הדת להרים ראש, נחזיק אותם בבתי הכנסת, נכבד אותם מאוד אך בענייני המדינה לא נאפשר להם להתערב. הרצל נאה דרש, אך לא נאלץ לקיים כי הוא לא צריך היה להקים קואליציה. הרצל רצה לספר סיפור, לא להיות ראש ממשלה. לאחר קום המדינה נמסרו חיינו בידי הדתיים, מלידה עד קבורה. חוק שיפוט בתי דין רבניים כופה על חילונים נישואים וגירושים הלכתיים; בשבת אין תחבורה ציבורית; מערכי הכשרות המושחתים מייקרים את מזוננו ומעלים את יוקר המחיה.

     

    בעבר דיברו על כפייה דתית. היום קוראים לזה "הדתה". אז והיום הגזימו ומגזימים. נדמה לי שהבעיה המרכזית אינה השתלטות הדת על המדינה, אלא השתלטות הדת על המדיניות. על מדיניות החוץ והביטחון, מה שמתבטא בסיסמה "קברי אבות קודמים לחיי בנים". מדינת ישראל נועדה לתקומה לאומית של העם היהודי, לא לתקומה דתית, ותקומה לאומית חייבת לקחת בחשבון ולשקלל שיקולים בינלאומיים ודמוגרפיים, כלכליים וצבאיים.

     

    יוהרת העליונות הדתית התבטאה במפגש הידוע בין בן-גוריון לרב קרליץ ה"חזון איש", שם התגאה הרב בעגלה המלאה של הדתיים מול זו הריקה של החילונים. סיפור ישן אחר, ובסיסי יותר, מספר על מפגש בין נערים מקיבוץ דתי ומקיבוץ של השומר הצעיר, שבו דנים בשאלה: האם יש אלוהים? הם יושבים במעגל ומתווכחים בלהט נעורים, יש אלוהים, אין אלוהים. לאחר ויכוח סוער הם נפרדים בידידות, היי וביי. החבר'ה מהקיבוץ הדתי נוסעים הביתה בדיוק כפי שבאו, סמוכים ובטוחים שיש אלוהים. החבר'ה מהשומר הצעיר אומרים לעצמם: בטוח שאין אלוהים, בטוח, אבל אם יש אלוהים - אכלנו אותה.

     

    השמאל לא שכח מה זה להיות יהודים, אך הוא שכח מה זה לנצח בחירות. בישראל מנצחים בעזרת הביטחון ולא בעזרת השם. בבחירות האחרונות התמודדו שני מועמדים. אחד נשוי בפעם השלישית, אשתו השנייה הייתה גויה שעברה גיור רפורמי, על בגידתו באשתו הנוכחית הוא התוודה בטלוויזיה, הוא אינו שומר שבת, הוא אוכל במסעדות לא כשרות, שרצים ופירות ים. המועמד השני הוא נכדו של הרב הראשי הראשון לישראל, הוא שומר שבת, הוא הולך כל שבת לבית כנסת, מנהל חיי משפחה יהודיים למופת והוא אוכל רק כשר. נו, ומי ניצח?

     

    אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חדשות ערוץ 2

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "השמאל שכח מה זה לנצח בחירות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים