חינוך מיני מתחילים כבר מגיל צעיר
מה מורה או גננת צריכים לעשות כשמתגלה חשד לפגיעה מינית בילד בכיתה, ואיך אפשר לצמצם את התופעה כבר מגיל צעיר? לרגל שבוע המורה כינסנו שתי מומחיות וסטודנטית. "יש לכל אדם רק ילדות אחת. זה עושה את הגננת אדם מאוד מאוד משמעותי בטיפול", אומרת ד"ר פנינת טל, ראש התוכנית לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך
בשיתוף מכללת לוינסקי
אחת מהסוגיות שמעסיקות אותנו יותר מכל בחודשים האחרונים היא סוגיית ההטרדות המיניות על כל היבטיה. האם ניתן לטפל בה מהיסוד באמצעות חינוך מיני לגיל הרך? האם מומלץ ללמד בגיל הרך נושאים מורכבים שהם גם רגישים מאוד, וכיצד מלמדים את סגל ההוראה להתמודד עם הסוגיה הנפיצה והעדינה הזו. על מנת להעמיק בסוגיה זימנו לאולפן ynet את ד"ר פנינת טל, ראש התכנית לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, טלי נאמן-סבו, מרצה בתכנית לגיל הרך, וענת זכריה, סטודנטית בתכנית להסבה להוראה לגיל הרך .
צפו
"בעשרים השנים האחרונות גברה הסוגיה של פגיעה בילדים בגיל הרך", אומרת ד"ר טל. "אם לאורך השנים הפגיעה היתה מחוץ למשפחה, בשנים האחרונות ניכרת עלייה מאוד גדולה בנפגעים מינית, נפגעים בכלל, בתוך המשפחה, כש-90 אחוז מהתיקים שנפתחים זה על פגיעה בגוף ומתוכם עשרה אחוז על פגיעה מינית בגיל הרך". אך למרות המצב, ד"ר טל מציינת כי לא היה לנושא שום התייחסות או הכרת התופעה ככלל בעלם האקדמי.
- כלומר עד היום לא היו קורסים, לא היו תכניות, לא היו כלים להתמודדות עם הנושא החשוב הזה?
"ממש ככה", קובעת ד"ר טל. "לא היה שום אזכור בתכנית, לא בצורת קורס, לא בצורת יום עיון. היום לומדים את זה אצלנו במכללה, והוא קורס חובה בשנה ב'. החינוך המיני הוא תחום שהולך וצובר תאוצה והוא מאוד מאוד מעניין". מבחינת ד"ר טל זו באמת סוגיה מורכבת, אבל אסור להתעלם ממנה. לדבריה, אם נתעלם או לא נתייחס לסוגיה כשתתרחש הפגיעה בילד כבר לא נוכל לחזור לאחור.
אם הגננות לא מכירות את הנושא, הן לא יראו
טלי נאמן-סבו, מרצה בתכנית לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך מוסיפה, שהחשיבות להעביר את הנושא המיני לגננות ומטפלות הוא חשוב, משום שכך הן יוכלו לדעת כיצד לגשת לבעיה ולטפל בה. "הסטסטיסיקה מוכיחה שעד גיל 12, אחד מכל חמישה בנים ובנות נפגעים פגיעה מינית, והסטטיסטיקה היא, שעשרים אחוז מהילדים בגנים נפגעים. אם הגננות לא פוגשות את זה ולא מכירות את הנושא, הן לא יראו", אומרת נאמן-סבו. "כולנו כחברה לא רוצים לראות. כי זה קשה. זה נושא קשה. אבל אם לא נפגוש את זה ולא נלמד על זה ולא יהיו לגננות כלים להתמודד, הן לא יוכלו לעזור לילדים. עכשיו, הגננות יוכלו להציל - ולו ילד אחד, זה עולם ומלואו".
ענת זכריה, סטודנטית בתכנית להסבה להוראה לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך מוסיפה, כי לומדות איתה סטודנטיות שנה א'. "אני תמיד אומרת להן: זכיתן, כי זה א'-ב' של גננת, לבוא ולראות ולעצור את התופעה הזאת, ולדעת איך להתמודד אם הן פוגשות, פשוט איתור וזיהוי, זיהוי ואיתור ולעלות על, ואם אפשר למנוע".
-לדוגמה, איזה כלים קיבלת?
"להבין ולראות אם יש ילד שמתנהג בצורה טיפה שלא תואמת לגילו, איך אני מתמודדת, מה אני עושה. יש המון נורות אדומות שעוזרות לנו כגננות להבין אם יש איזשהו משהו שבאמת צריך לפנות הלאה או לערב מפקחות, או כל איש חינוך שיכול לעזור".
"יש לכל אדם רק ילדות אחת. זה עושה את הגננת אדם מאוד מאוד משמעותי בטיפול ובזיהוי באותו ילד שחווה פגיעה", מוסיפה ד"ר טל. "לכן הכלים שהסטודנטיות מקבלות גורמים להן להסתכל, לפתוח את האוזניים, את הלב, ולהבחין בסימנים כאלה, זה יכול להציל אותו, פגיעה זה לכל החיים, הילדות לא חוזרת על עצמה, אפשר להתמודד ולחיות עם פגיעה, אם יש טיפול כמה שיותר מוקדם סמוך אליה. צריך לעצור את הגיהנום הזה".
בשיתוף מכללת לוינסקי
לפנייה לכתב/ת 
