שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המסע שעברתי בדרך לזוגיות פתוחה ומאושרת
    לא אתחיל להציג פה סטטיסטיקות של גירושים, בגידות והוכחות לכך שבני האדם הם לא בעלי חיים מונוגמיים, אני רק מספרת את הסיפור שלי, סיפור שיכול להיות גם שלכם. שום דבר לא יכול לערער את הזוגיות שלי. אנחנו לא ניפרד בגלל בגידה או שקרים, כי אין בגידה במערכת יחסים פתוחה וגם אין צורך בשקרים

    היי, אני מריה ואני במערכת יחסים פתוחה, חזקה ומאושרת. בניגוד לדעה הרווחת, אנשים רבים יכולים ליהנות מאורח חיים שכזה, אך הם כלל לא מודעים לכך. זאת הסיבה שהחלטתי לספר את הסיפור שלי, אבל כדי להתחיל אותו עליי לחזור לילדות, או לגיל 14 ליתר דיוק. כשהייתי בת 14 הרביתי לדבר על מין. כמו נערות רבות אחרות בגיל זה, חשתי כמיהה למגע. הגוף שלי היה חסר מנוחה, אך שמרתי על בתוליי.

     

    עד כאן הכול נראה לגמרי תקין ותואם את הימים, ימי סוף שנות ה-90. אבל חוויתי גם דברים נוספים - גרתי בשכונת עוני על קו ראשון לציון ורמלה-לוד, מסביבי היו סמים, אלכוהול ומכות, התאהבויות ודרמות נעורים. אני ממוצא רוסי, ומחלון ביתי בשכונה נשמע בליל של מוזיקה מזרחית וטופאק שאקור. היה לי "גב", נרגילה ומושא אהבה.

     

    אלא ששום "גב" לא מנע מסוחר סמים בן 18 לגרור אותי לאתר בנייה, לדפוק את ראשי על רצפת הבטון הקשה ולהחדיר את האיבר שלו לישבן ולפה שלי. נדרשתי להודות לו ששמר על בתוליי ולהישאר בשקט בין חומרי הבניין, מלאה באבק בנייה ודם. לא הייתי מסוגלת ללכת, אך אף אחד לא הגיע לעזור ולהחזיר אותי הביתה. ידעתי שגם ה"נסיך" שלי לא יגיע ויושיט לי יד, כי לא האמנתי יותר באגדות ונסיכים. ומכיוון שסוחר הסמים שפגע בי מילא כמעט כל חלל בגופי, לא רציתי שאף גבר ימלא אף חלל בנשמתי.

    מריה הופ. יצאה מהכלא הנפשי והתגברה על הטראומה (צילום:  סיגל מועלם כגן )
    מריה הופ. יצאה מהכלא הנפשי והתגברה על הטראומה(צילום: סיגל מועלם כגן )
     

    כשהייתי בת 16 מישהו נגע בי לראשונה, או יותר נכון, מישהי. גיליתי שאני נמשכת גם לבנות מיני, וזה הרגיש נכון. היא הייתה בת 34, פרט שבאותו הזמן הייתי גאה בו מאוד. ואחרי שלמדתי את כל מה שנדרש, בנות חשקו בי ובנים סבבו אותי וגם קינאו בי. כשהייתי בת 20, בחורשה תחת כיפת השמיים ובאווירת נרות ומוזיקה שקטה, בפעם הראשונה בחיי נתתי לבחור לרדת לי. אפשרתי לעצמי לגמור, אבל לא העזתי להסתכל על האיבר שלו, או לאפשר לו להיות בתוכי. בגלל  הסירוב שלי אותו הבחור עזב אותי בכעס ונותרתי לבדי על הסדין, שכובה שם, תחת כיפת השמיים.

     

    הפחד המשיך ללוות אותי גם במערכת היחסים הראשונה שלי עם גבר, שהגיעה כשנה לאחר מכן. לפחות שנתיים לא יכולתי להתמודד באופן בריא עם מגע של איבר מין גברי, ובוודאי שבעקבות מה שחוויתי גם מין אנאלי לא בא בחשבון. מערכת היחסים נמשכה כשלוש שנים, ובמהלכן בהרבה לילות התעוררתי בצרחות והרגשתי שאני חווה פלאשבקים מחוויית העבר. גוננות היתר של בן הזוג עליי לא עזרה לי. להתנהלותו השמרנית לא הייתה השפעה טובה עליי ועל המיניות שלי. לא הייתה לו אינטליגנציה מינית והוא לא גילה פתיחות או טיפה של יצירתיות.

     

    בגיל 21 יצאתי מהכלא הנפשי שבו חייתי

    איני יודעת איך לאחר כל הדברים שחוויתי עדיין נשארתי מינית, אבל עובדה. את המיניות לא אפשרתי לאף אחד לקחת ממני, לא באתר הבנייה וגם לא בכלא הנפשי שבו חייתי בהמשך. אף אחד לא הגיב בהפתעה, גם לא אני, כאשר בגיל 21, ברגע שהצלחתי להיחלץ מהכלא, ממערכת היחסים המגבילה, התחלתי לחיות ולחוות את כל הפנטזיות שליוו אותי מאז שהייתי ילדה.

     

    התעניינתי בפוליאמוריה והתנסיתי בדרך חיים זו במשך שנתיים. לעיתים היו לי שתי בנות זוג ושני בני זוג בו זמנית. לפעמים היו הצלבות בין בני זוג שסחפו אותי למשולש אהבה סוער ונטול קנאה. כן, נטול קנאה משום שהבנתי שאת החלל הריק שקיים בי רק אני יכולה למלא, ושאני לא זקוקה לאף נסיך שיציל אותי. לא המשכתי להיות פוליאמורית, כי הרגשתי שמספיק קשה לנהל מערכת יחסים אחת. אבל גם לא המשכתי לחפש הגדרות וגם לא חיכיתי לאהבה טוטאלית. סוף-סוף הייתי חופשייה. הפכתי לבריאה ושלמה, ומשם גם הגיע הרצון לעזור לאחרים.

     

    העברתי הרצאות על מין וגם הדרכות אישיות. עד היום אני גאה בעזרה שהענקתי לנשים בנות 40, שלהן עזרתי להגיע לאורגזמה בפעם הראשונה בחייהן, ועל העזרה שהענקתי לגברים סטרייטים עם בנות הזוג שלהם. אני שומרת בזיכרוני עוד הרבה סיפורים מרגשים שנגעו בליבי. כך או כך רציתי ללמוד, לחוות ולעזור, והעזרה שלי התקבלה באהבה ובצמא, וזאת למרות שהייתי בשנות העשרים לחיי בלבד. הכול היה טבעי עבורי, ושום דבר לא הסגיר את העובדה שאיבדתי את בתוליי רק כאשר הייתי בת 21, ואת האמון בעולם כשהייתי בת 14.

     

    עד גיל 27 הספקתי לעבוד במקלטים לנפגעות ונפגעי אונס, בחנויות סקס, לחלטר כרקדנית אקזוטית וכמלכת סאדו ולכתוב סיפורים ארוטיים. הרשיתי לעצמי לאבד את השליטה עם אדון (מערכת יחסים בין שולט ונשלטת) ולבדוק את הגבולות שלי מחדש, להתאהב, לתת ללב שלי להישבר, ליהנות להיות לבד ופשוט לחיות. לפני שאני ממליצה לכם על מערכת יחסים פתוחה, רציתי לספר על הדרך הארוכה שעברתי, כדי שתבינו שהבחירה שלי לא התרחשה ביום אחד. היא נובעת מניסיון, ממודעות עצמית ומהיכרות עם אנשים שונים ממני. זו בחירה שנובעת מהדעות ומהתובנות שלי ולא נעשתה כדי לרצות גבר או מהחשש להתחייב לאדם אחד.

     

    הסיפור של רובין שפתחה גם היא את נישואיה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    הזוגיות הפתוחה שלי

    לפני כחמש שנים היה לי מאהב במקום העבודה. המאהב לא האמין במונוגמיה. אותי זה לא עניין, כי היה לי טוב בחיים ובזמנים שלי איתו. אף פעם לא הפריע לי שהוא עם בחורות אחרות, ולו לא הפריעה העובדה שאני עם בחורות או בחורים אחרים. היינו אפילו נוהגים לשתף אחד את השנייה בסיפורים ובחוויות שצברנו. כעבור זמן מה מצאתי את עצמי מאוהבת מעל הראש. בשיחת טלפון ביום בהיר אחד שיתפתי אותו בכך שאני רוצה יותר או כלום. לא רציתי בלעדיות, אבל רציתי יותר ממנו. הוא פחד שאם לא נצליח יחסי העבודה שלנו יידרדרו וייפגעו. אבל לאחר כמה ימים הוא הודיע לי בשיחה שכן. לא הבנתי למה הוא מתכוון בכלל. "כן", הוא אמר. "נחיה ביחד".

     

    אנחנו חיים ביחד כבר חמש שנים ואוהבים כמו שלא אהבנו אף אחד אחר מעולם. אנחנו עדיין במערכת יחסים פתוחה ואף פעם לא נפרדנו. מאז שאנחנו ביחד לא לקחנו הפסקה ולא רבנו בגלל קנאה. כן, ברור שלפעמים יש קנאה, אך היא מאוד נדירה. היא לא עניין גדול, היא טבעית ואפילו משפרת את מערכת היחסים שלנו.

     

    לא אתחיל להציג פה סטטיסטיקות של גירושים, בגידות והוכחות ביולוגיות לכך שבני האדם הם לא בעלי חיים מונוגמיים, אני רק מספרת את הסיפור שלי, סיפור שיכול להיות גם שלכם. שום דבר לא יכול לערער את הזוגיות שלי. אנחנו לא ניפרד בגלל בגידה או שקרים, כי אין בגידה במערכת יחסים פתוחה וגם אין צורך בשקרים. אנחנו לא נהיה מתוסכלים כמו רבים מהזוגות שמאמינים: "זה הבן אדם האחרון שאשכב איתו בחיים". לא נהיה מאוכזבים מכל הדברים שלא הספקנו להתנסות בהם, ולא נשתעמם. אנחנו כן נגלוש באתרי סווינגרים ונחפש שלישיות במקום.

     

    האם במערכת יחסים פתוחה יש גבולות וכללים? ברור שכן, והם משתנים מזוג לזוג. אבל מה שחשוב הוא שאתם אלה שקובעים את הגבולות שלכם, למרות שעדיף לא להיות מקובעים כי החיים הם דבר דינמי. הגבולות שלי ושל בן זוגי הם לא להביא אחרים למיטה שלנו (אלא אם כן שנינו נוכחים). המיטה שלנו היא מקום אינטימי שלנו, של החוויות שלנו ביחד ולא של אף אחד אחר.

     

    גבול נוסף הוא לא לשכב עם הסביבה הקרובה שלנו, למרות שזה גמיש וכל מקרה לגופו. אבל מעל הכול, כלל התנהגות העיקרי שלנו הוא שקיפות. אנחנו מדברים על הדברים לפני שהם קורים ובודקים איך הצד השני מרגיש לגביהם. אנחנו משתפים את הרוב, אבל גם יכולים להשאיר דברים לעצמנו כי זה נחמד. אף פעם לא הייתי במערכת יחסים חזקה מזו, ואני יודעת שזה יחזיק, שזה חזק וששום דבר לא מאיים עליה או עליי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המסע שעברתי בדרך לזוגיות פתוחה ומאושרת"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים