אמנדה וויס, מנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא בירושלים, מספרת בראיון מיוחד ל'ידיעות אמריקה' על הקשר המיוחד עם קהילת האוונגליסטים. "לפני כמה שנים הכרתי אספנים אוונגליסטים שרכשו כל מיני כתבים וחומרים שקשורים בתנ"ך ובברית החדשה, וחשבו לבנות מוזיאון כמו שלנו בוושינגטון. מאחר והם חוגגים את השורשים היהודים, את הנצרות ועוקבים אחרי אלו עד היום, השם המתאים למקום הוא 'ספר הספרים'. יש להם כתבי תורה מכל קצוות העולם, ממצרים ועד אירופה, וניתן להבין איך כל אלו התפתחו במקביל", היא מסבירה. "בעוד אנחנו מתמקדים רק בתקופות היסטוריות, הם עוברים גם עד לטכנולוגיה והשפעתה על התורה. בעיני זה אפילו מעניין שנוצרים אוונגליסטים עוזרים מבלי משים לב, להסברה מעולה לישראל. העיסוק בהיסטוריה, כמעט מכל הכתבים, מובילה לתמונות וציטוטים, ועדויות מישראל. אפילו במעליות במוזיאון מותקנים מסכי ענק שמתוכם מוקרנות תמונות של הר תבור או הגלבוע או הכנרת, בלי שום דבר דתי רק יופי ארצנו”.

את יופי ארצנו אמנדה תמיד זיהתה, אבל המעבר לישראל נערך בשלבים. וייס נולדה בניו יורק של שנות השישים. היא נולדה למשפחה בעלת זהות יהודית מובהקת, אבל תרבות יהודית מעט מסורבלת. סבה הגיע כילד מתימן לירושלים. סבתה גדלה בפולין, ולאחר מותה של אמה עברה לצרפת, לחיות עם דודתה. כשסבה הגיע עם ספינה עליה עבד לעצירת ביניים למרסיי, הוא פגש בסבתה. אל הספינה הוא כבר לא שב, וביחד הם עלו לארץ ישראל.

אמנדה וייס. "פרויקט חיינו". צילומים: באדיבות מוזיאון ארצות המקרא

"הם היו רעבים בישראל וכששמעו על ה'גולדנע מדינה' בניו יורק, עלו על הספינה הראשונה לכיוון". סבה וסבתה הגיעו לניו יורק בדיוק עם המשבר הכלכלי הגדול אבל לא היו מוכנים להישבר. הם בנו את עתידם לאט והשתקעו בגריניץ' ווילג', שם, שנים מאוחר יותר נולדה נכדתם אמנדה. "זה היה בית של מהגרים נחושים מצד אמא, ומצד אבא, שנולד וגדל באפר ווסט סייד, תרבות יהודית אמריקאית קלאסית".

בשנת 1981 היא הגיעה עם אמה לישראל לכבוד תערוכה מיוחדת של חבר משפחהה שנפתחה במוזיאון ישראל. "הפתיחה הייתה על שם גו'זף טרונבך, אספן גרמני יהודי מאוד. לא אשכח איך עלה לבמה וסיפר בהתרגשות שמעולם, בדמיונו הפרוע ביותר, כששוחרר ממחנה הריכוז, לא דימיין שיבוא יום ויזכה לעמוד במדינת ישראל בעיר הבירה שלה, במוזיאון עם תערוכה תחת שמו”.

החוויה העוצמתית דבקה באמנדה והמשמעות של המקום והאמנות השזורה בתרבותו הדהדה. "הגענו למלון ונפגשנו עם כמה אורחים נוספים מן התערוכה. אחד מהם היה ד"ר אלי בורובסקי, שהגיע במיוחד מטורנטו וסיפר לכולנו על אוסף העתיקות שלו. הוא אמר שמדובר באוסף הגדול ביותר שהיה לעם היהודי. 'אם זה האוסף החשוב ביותר לעם היהודי' שאלה אמי, 'מה תעשה איתו?' הוא ענה וסיפר שמתכנן לבנות מוזיאון מיוחד בטורונטו. אבל היא התעקשה וטענה שאם באמת מדובר באוסף כל כך חשוב, הוא צריך להיות בירושלים ולא בשום מקום אחר. בבוקר", מתארת וייס, "אמא כבר התעוררה עם תכנית מסודרת".

כך יצאה לדרך התכנית להקמת 'מוזיאון ארצות המקרא'. כיום מוזיאון ארצות המקרא ירושלים הוא מוזיאון לממצאים ארכאולוגיים המצוי בגבעת רם בירושלים, בסמוך למוזיאון ישראל. במוזיאון מוצג אוספו של ד"ר אלי בורובסקי הכולל מוצגים ארכאולוגיים החל מהתקופה הפרה היסטורית ועד התקופה הביזנטית. המוצגים מתמקדים בארץ ישראל בתקופת המקרא ובארצות המזרח הקדום, בין השאר מוצגים מפרס ומבבל וכן מוצגים אכדיים, שומריים, ארמיים ומצריים. במוזיאון מוצג אחד האוספים החשובים בעולם והמקיפים ביותר של חותמות עתיקים.

"אמא שלי ואלי התחתנו שנה אחרי המפגש. משנת 1985 הצטרפתי אליהם בהקמת המוזיאון, בתחילה עם פתיחת משרד במקום מגוריי בוושינגטון. אני חושבת שהכוח להביא את ההמשכיות שלנו, של העם היהודי, מראשית ההסטוריה לדורות הבאים דרך המוזיאיון הוא באמת חדשני ומתקדם וזה הפך לפרויקט חיינו".

בשנת 1991, כשהיא אם חד הורית לשני ילדים קטנים, היא מחליטה לסייע מקרוב להקמת המוזיאון ולעבור לשנה אחת בלבד לירושלים. "חשבתי שהילדים ילמדו לדבר עברית כמו שצריך וגם תהיה לנו חוויה, ומה שלא יהיה זו תהיה חוויה בונה ונחזור הביתה. אבל השנה עברה מהר כל כך וברור היה לי שיש עוד כל כך הרבה מה לעשות", היא מסבירה. "לא רציתי לעזוב כשאנחנו יוצרים משהו שאי אפשר היה לחלום אותו אפילו. הייתה לי אפשרות לעצב מוסד שפונה לקהילות יהודיות בעולם ויש לו את הכוח להשפיע עליהן. עבורי זה היה הזדמנות שאי אפשר לעצור. לקחתי את הילדים לפלאפל בבן יהודה, שניהם מעולם לא הסכימו על כלום. אמרתי להם שאני רוצה להישאר עוד שנה ושאלתי את דעתם. ביחד הם אמרו- יש!"

עוד שנה עברה, המוזיאון נפתח ושוב הגיע השעה לקפוץ לפלאפל בבן יהודה, לשיחה. "הפעם אמרתי שאם נישאר אנחנו לא יכולים להיות כאן בלי לקחת אחריות בקהילה , לכן עלינו לעשות עליה. התגובה הייתה אותה תגובה".

הילדים כבר בגרו, שירתו בצבא והפכו לישראלים מן המניין, והמוזיאון מציין השנה 25 שנים להקמתו. "בנוסף לתערוכה חדשה שאנחנו מעלים מדי שנה יש לנו את התערוכה הקבועה שלנו שמציגה את תחילת הימים ועד היום. ישנן עדויות היסטוריה של כל הדתות והתרבויות, ופרימונותיאיסטית. המוזיאון מציג לא רק את ישראל אלא כל מקום מהודו עד כוש”.

התערוכה אשר מוצגת בימים אלו בוושינגטון עוסקת במציאות סביב סיפורם המפורסם של דוד וגולית. "ישנם ממצאים ארכיאלוגים מאתר בעמק האלה שאותרו בשנים האחרונות, אלו חומרים מדהימים ששינו את הדרך שבה אנחנו מבינים את ימי דוד. נמצאו למשל כתבים בעברית. זה נראה בתחילה לא הגיוני, אבל נמצאו עוד ועוד. אנחנו יודעים שזה מתקופת דוד. זה ישב באדמה 3000 שנים ובדקנו את זה בבדיקות מעבדה”.

האתר בו אותרו, "חירבת קיאפה", שוכן בסמוך למקום בו התרחש הקרב המפורסם בין דוד וגוליית שעל פי הערכת מומחים היא העיר שעריים המקראית מהסיפור המפורסם. בין שלל הפריטים המרהיבים שנמצאו בחפירות נמצאים גם הכתובת העברית העתיקה ביותר שהתגלתה עד היום, ודגמים מוקטנים של בית המקדש, מעוטרים בקישוטים המהדהדים את התיאורים המקראיים של ארמון שלמה ושל בית המקדש הראשון.

"מאוד מרגש לראות את התערוכה בימים אלו בוושינגטון ולקבל תגובות טובות כל כך", מסכמת אמנדה. "אני חושבת שכל מי שיגיע יגלה עובדות מאוד מעניינות ומפתיעות".